רש"י על מנחות ע״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 ר"מ סבר לה כר"ע בחדא בלא הביא שליש ופליג עלי' בהביא שליש:
2 מ"ט - אאבל ואבית המדרש קאי דנטיעה נפקא לן כדלעיל ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ומבית האילן אין מביאין עומר כדאמרינן בפ' כל קרבנות לקמן מנחות דף פה. ללישנא דפרישית לעיל משום כלאים מהדר אף אנטיעות:
3 קצירכם - ראשית קצירכם ויקרא כ״ג:י׳ לקצירכם תהא זו ראשית ולא לקציר מצוה:
4 מה ת"ל - והא כתיב בסיפיה דקרא תקריב מנחת בכוריך:
5 מן הקמה - דכתיב חרמש בקמה:
6 מן הלח - דכתיב כרמל:
7 בלילה - כדאמרן בריש פירקין אי אתה מוצא תמימות אלא א"כ אתה מתחיל מבערב:
8 כל שהוא - אף מן העמרים:
9 מ"מ - אף מן הרחוק מירושלים:
10 ולהקטיר חלבים - מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה:
11 שמצותו כל היום - כגון שחיטה וזריקת דמים דכתיב ויקרא ז׳:ל״ח ביום צותו את בני ישראל וגו':
12 מה דיום בלילה לא - דקדשים ששחטן בלילה פסולין דאמר במסכת נדה דף מ. זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין פרט לכששחטה בלילה פסולה כו' בפרק יוצא דופן שם:
13 אם יש אחרת - אפילו במחובר מביאין אחרת תחתיה וקוצרין וטוחנין אותה ביום שלא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה ואפי' דיחיד:
14 שנקצר שלא כמצותו פסול - הלכך ומצות קצירה בלילה ולא ביום הלכך הא דתני לעיל נקצר ביום כשר רבי היא והא דתניא פסול רבי אלעזר ברבי שמעון:
15 רבו של אביו - ר"ש תלמידו של ר"ע כדאמר ביבמות בפרק הבא על יבמתו יבמות דף סב: והיה העולם שמם עד שבא ר"ע כו':
16 כלל אר"ע - במילה קא מיירי בפרק רבי אליעזר דמילה:
17 וסבר לה - ר' אלעזר כר' ישמעאל דאמר קציר העומר מצוה ודוחה שבת:
18 ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה שבת - הא סבירא לן כר"ע דכל שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ומצותו לא הויא אלא במוצאי י"ט וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום:
19 ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא - בתמיה ואמאי לא שמיע ליה מדר"ש דסבר לה כר"ע דכל שאפשר מע"ש לא דחיא שבת:
20 היינו מעלין לו כו' - ורבי שמעון לטעמיה דאמר בעירובין דף פט. אחד גגות וחצירות רשות אחת להן לכלים ששבתו בתוכן:
21 אלונטית - בגד להסתפג בו:
22 סבר לה כאידך דר"ש - דאמר חביבה מצוה בשעתה הלכך אף על גב דכשרה מע"ש עבדי לה בשעתה ודחיא שבת וגבי מילה דאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת כגון הבאת אזמל דאין לה זמן קבוע:
23 אברים ופדרים כשרין כל הלילה ולא היה ממתין - לאברי תמידין ומוספין דשבת עד שתחשך אלמא דחינן שבת משום חביבה מצוה בשעתה:
24 ורבי אלעזר בר"ש לא שמיע ליה - הא דחביבה מצוה בשעתה בתמיה אלא בע"כ שמיע ולא גמר מינה דהתם גבי אברים שאני דדחו שבת משום חביבות מצוה שהרי דחתה שחיטה את השבת קודם להקטרה דאי אפשר לעשותה מערב שבת וכיון דניתן שבת לדחות אצל שחיטה נדחה נמי אצל הקטרה אבל בעומר ליכא למימר הכי דבשעת קצירה אכתי לא אידחי שבת ואע"ג דלמחר דחיא הקרבה שבת בשעת קצירה מיהא לא נדחית ואי לאו דלא אפשר לה מערב שבת לא הויא דחיא שבת משום חביבות מצוה וה"נ לרבי איכא למיפרך אמאי גמר שאני התם שהרי דחתה השחיטה שבת:
25 וחכמים אומרים כו' ובשבת כו' ונקצר כו' - כל הנך מייתי משום פירכא:
26 רבי היא - דאמר לעיל מביאין אחרת תחתיה וקוצרה ביום:
27 מה ת"ל - והלא כל המועדות אמורין למעלה ומשה אמרן:
28 במועדיכם - ואפילו בשבת ובפרשת פנחס כתיב גבי מוספין:
29 מנין לרבות עומר - דלא כתיב בההיא פרשתא:
30 והקרב עמו - כבש הבא עם העומר:
31 והקרב עמהן - כבשי עצרת:
32 ת"ל וידבר משה וגו' - ובההיא פרשתא דאמור אל הכהנים כתיב עומר ושתי הלחם:
33 שתי הלחם בני הקרבה נינהו אלא פשיטא לטחינה והרקדה - ואע"ג דאפשר לה לעשות מאתמול ודכוותיה כו':
34 לא עומר להקרבה - דאי אפשר לה מאתמול:
35 וב' הלחם לאפיה - דקסבר תנור מקדש כו':
36 אלא בשחיטה - אבל באפיה לא קדשי:
37 קדוש ואינו קדוש - מפרש בפרק התכלת לעיל מנחות דף מז.:
38 הוקבעו - שחטן לשמן וזרק דמן לשמן הוקבעו החלות לאותן כבשים ואין יכול לשנות הלחם לזבח אחר שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא הוקבעו אבל קדיש בתנור:
39 מתני' ואלו מנחות. מנחת הסלת - היתה נקמצת עיסה:
40 ומנחת חוטא - של ישראל נקמצת אבל מנחת חוטא של כהנים לא היתה נקמצת כלל אלא כולה היתה כליל:
41 גמ' דכתיבא - בתמיה דכתיב בהו נקמצת ושיריה לכהנים כגון בחמש מנחות:
42 דלא כתיב בהו - כגון מנחת עובדי כוכבים ומנחת חוטא כתיב וזאת תורת דמשמע תורה אחת לכל המנחות שכל מנחה הנקמצת נאכלין השירים לכהנים:
43 באה חיטין לא קמיבעיא ליה - דהנותרת ממנה כתיב בחמש מנחות שנאמר בהן סלת שהן חיטין:
44 באה שעורין - כגון מנחת העומר ומנחת קנאות:
45 מדנקמצת - דכתיב בה ויקרא ו אזכרתה:
46 אליבא דרבנן - דאמרי במתני' ואלו מנחות נקמצות דודאי מדנקמצות שיריהן לכהנים:
47 כי קמיבעיא ליה אליבא דר"ש דאמר איכא מנחה כו' - ואיכא למימר הא נמי מנחת העומר ומנחת קנאות אע"ג דנקמצות איכא למימר דשיריהן אין נאכלין:
48 אם אינו ענין לבלולה - שכבר נאמר בהן שם והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו:
49 בלולה של שעורין - מנחת העומר:
50 לחרבה של חטין - כגון מנחת מאפה:
51 לחרבה של שעורים - מנחת קנאות:
52 כנגד זבחים - שלא יאמר הכהן לחבירו טול אתה זבחים ואני מנחות: