רש"י על מנחות ק״א

1 דמכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפריק - לאחר שקדש בכלי שרת ואפי' בהמה בעלת מום שנאמר בה פדיון לאחר שקידשה בכלי שרת כגון ששחט לא אשכחן בה פדיון:

2 ואם בבהמה הטמאה וגו' - וכתיב בתריה והעריך אותה וגו' אלמא נפדין:

3 טמאה ממש - כגון סוס וגמל וחמור:

4 כשהוא אומר - למטה מאותה פרשה ואם בבהמה הטמאה ופדה וגו':

5 מומין קבועין ועוברין מפרש בבכורות דף לו::

6 מותיב רב הונא - לשמואל:

7 עופות קדושת הגוף נינהו - דהן עצמן קרבין ואין צריכין קדושת כלי:

8 אלא עצים ולבונה - שלא קידשם בכלי וכלי שרת כי נטמאו ליפרקו דהא לאו קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם אלא לאו משום דמנחות ונסכים טהורים אין נפדים והני אע"ג דנטמאו כו':

9 ועצים לאו בני קבולי טומאה נינהו אלא משום חיבת הקודש - דכתיב והבשר לרבות עצים ולבונה וה"מ כי משפי להו ונסרן ומייפן לגזירים לבקעיות יפות דחזו למערכה:

10 לעולם אימא לך טהורים בעלמא נפדין - והני כטהורים דמו והיינו טעמא דלא מיפרקי:

11 משום דלא שכיחי - ואי הוו להו פדיון טהורין פריק להו לחולין ותו לא משכחי גזברין מידי אחרינא לצורך העבודה:

12 תמימים - בהמה טהורה:

13 אלא למזבח - שימכרו לצרכי קרבנות:

14 הוה הדר ביה - ממאי דאמר עופות מנחות ונסכים נפדין טהורים אע"ג דראויין למזבח:

15 בדוקין - טייל"א:

16 כולן - כל המנחות:

17 חוץ ממנחת חוטא - שאפילו טהורה נפדית שהרי אמרה תורה בקרבן עולה ויורד ויקרא ה מחטאתו על חטאתו בכבשה או שעירה ובתורים כתיב שם מחטאתו ובמנחה כתיב על חטאתו ודרשינן בפרק בתרא דלהכי כתיב מחטאתו בכבשה דמשמע מקצת חטאתו שאם היה עשיר כשטימא מקדש והפריש מעות לכבשה או שעירה והעני יביא ממקצת דמי תורים או מנחה והשאר חולין ולהכי כתיב שם גבי עשירית האיפה על חטאתו דמשמע יוסיף שאם היה עני והפריש עשירית האיפה והעשיר יפדנה ויוסיף עליה מעות ויביא כבשה או שעירה:

18 לרבי שמעון - דאמר לקמן כל האסור בהנאה אינו מטמא טומאת אוכלין:

19 הערלה - וכל הנך איסורי הנאה נינהו:

20 ושור הנסקל - ששחטו לאחר שנגמר דינו דאי נסקל ממש מטמא טומאה חמורה דנבילה היא:

21 ועגלה ערופה - ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן דאוסרתה:

22 וצפורי מצורע - ששחטן:

23 ופטר חמור - ששחטו לעובד כוכבים ולא בא עדיין לטומאת נבילות כגון בעודו מפרכס דאמרינן בהעור והרוטב חולין דף קיז: השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות:

24 פטר חמור - אסור בהנאה כל זמן שלא נפדה דקדוש בבכורה הוא ל"א ואפי' היו נבילות מטמא טומאת אוכלין וכגון דאיכא פחות מכזית דלא חזי לטומאת נבילות מצטרף לפחות מכביצה אוכלין להשלימו לכביצה:

25 בשר בחלב - איכא תנא דאסר ליה בהנאה בפרק כל הבשר חולין דף קיד::

26 הואיל והיתה לו שעת הכושר - דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא לא מיתסר עד שיבשלנו:

27 שאי אתה יכול להאכילו לאחרים - עובדי כוכבים שאסורים בהנאה:

28 והאי דפיגל במנחה נמי אי אתה יכול להאכילו לאחרים - דבת שריפה היא ולקמן מוקי לה בשלא היתה לו שעת הכושר מעולם:

29 אי הכי - דטעמא דר"ש משום אוכל שאתה יכול להאכילו הוא:

30 מה להלן מותר בהנאה - כדכתיב לכלב תשליכון אותו והא הנאתו הוא מה שכלבו אוכל דמחשבתו עליו:

31 ועוד לדידיה נמי - לצורך ישראל עצמו הוה ליה שעת הכושר אבל אינך לא הוה להו שעת הכושר לקבל טומאה ולא הותרו מעולם ואפילו שור הנסקל קודם שנגח דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ולטומאה נמי לא חזיא מחיים:

32 לן לפני זריקה - לא היתה לו שעת הכושר:

33 פיגל במנחה מטמאה טומאת אוכלין - וקשיא לרבי אושעיא:

34 ליפרקינהו - כלומר והא קודם שקדשו בכלי יכול לפדותן ולאוכלן ואישתכח דהוה ליה שעת הכושר:

35 פרה - אדומה אע"ג דאסורה בהנאה מודה ר"ש דמטמאה טומאת אוכלין:

36 ואמר ריש לקיש - מאי שעת הכושר הוה לה:

37 אומר היה ר' שמעון פרה נפדית על גב מערכתה - אפילו נשחטה כתיקונה אלמא אע"ג דלא פרקה הא חשיב ליה שעת הכושר הואיל ומצי למיפרקה:

38 מצוה לפדותה - בתמיה:

39 אבל היה לו שהות ביום כו' - וממילא הוה ידענא כ"ש לאחר זריקה:

40 קודם שיראה לזריקה - דלא הוה ליה שהות:

41 והא פיגל בין בקדשי קדשים כו' דמצוה למזרקיה - בלא מחשבה דאסור לשנות בקדשים: