רש"י על מנחות צ״ג

1 ולא קרבן חבירו - שאין אדם סומך על קרבן חבירו:

2 ולא על קרבן עובד כוכבים - דסמיכה בבעלים בעינן:

3 כל בעלי קרבן - מי שיש לו חלק בקרבן סומך עליו:

4 ורבי חנניה אמר ליה איפכאי - כלומר דאתני יורש סומך ויורש מימר כי היכי דלא תקשה ליה מתניתין:

5 אמר ליה לא צריכת - דמתניתא דתני אינו סומך ואינו מימר רבי יהודה היא:

6 ויליף תחלת הקדש - דהיינו תמורה שמקדישה תחילה מסוף הקדש מסמיכה שהוא סומך בשעת שחיטה דתכף לסמיכה שחיטה:

7 יורש אינו סומך - כדאמר קרבנו ולא קרבן אביו:

8 עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא - דזה וזה איננו שלך ותרוייהו מהאי טעמא הוא דסמיכה בבעלי' בעינן:

9 אינו מדבר אלא בלשון זכר - לא יחליפנו ולא ימיר בלשון זכר הוא:

10 מה סופינו - כלומר היאך נרבה את האשה:

11 תלמוד לומר המר ימיר - לרבות את האשה:

12 ורבנן נפקי לאשה מואם:

13 גמ' אתיא סמיכה - לכל קרבן מסמיכה דזקני עדה דפר העלם דבר של צבור דמה להלן סומא לא דאמרינן סנהדרין דף יז. אתך בדומין לך:

14 מעולת ראייה - דהתם כתיב יראה יראה ואמרינן חגיגה דף ד: פרט לסומא:

15 דנין קרבן יחיד מיחיד - מעולת ראייה דהוי נמי קרבן יחיד:

16 דנין - סמיכה בקרבן יחיד דכתיב ביה סמיכה בגופיה דכתיב וסמך מפר העלם דבר של ציבור דכתיב ביה סמיכה בגופיה וסמכו זקני העדה ויקרא ד׳:ט״ו:

17 לימד על עולת חובה - כגון האי דמילואים ועולת ראייה כמו עולת חובה היא:

18 כל הני למה לי - והנך כולהו מחד ידו ממעטי:

19 ושלוחו של אדם כמותו - דגמרינן קדושין דף מא: מפסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל וגו':

20 סמיכה שירי מצוה. שאם לא עשאה לא מעכב:

21 כאילו לא כיפר - כאילו לא עשה מצוה מן המובחר כדכתיב ויקרא א וסמך ונרצה ואפילו הכי כיפר דכפרה בדם הוא:

22 ולא על הצואר - היינו הגרון בית השחיטה:

23 הגביים - היינו גב:

24 דקאי להדי רישיה - בשוה הראש אימא לא נמעט:

25 על הצדדין - של ראש על הלחיים:

26 מהו שתחוץ - בין ידו לבין הראש:

27 כתיב ידו - חסר:

28 אקפד - על שלא אמרה משמו ואקשי ליה אי ס"ד וכו' למה לי דכתב רחמנא בשום מקום בתורה ידיו מלא לכתוב ידו ומשמע נמי תרי:

29 ידו דסמיכה קאמרי - דמשמע תרי והא לא אשכחן ידיו מלא דסמיכה:

30 סמיכה דבהמה קאמרי - דכל מקום שנאמר ידו משמע תרי:

31 מאי קאמר - במקום שסומכין שוחטין כלומר דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה דהכי מסתבר שפיר ע"א מאי קאמר דמשמע ליה דבאותו מקום בבהמה שסומכין שם שוחטין והלא אין סמיכה בצואר נ"ל:

32 במקום שסומכין - בעזרה במקום הטבעות דבשעת סמיכה היו ישראל רשאין ליכנס שם: