רש"י על מנחות פ״ח

1 את מי אביא תחתיו - להשלים שבעה מדות:

2 ואפשר לשער בחצי לוג - שלשה חצאי לוגין בבוקר ושלשה בערב:

3 ואפשר לשער ברביעית - דד' רביעית הוו לוג:

4 אלא - לפיכך לא היה משער לחביתין בשלשה חצאי לוג ולא לחצי ברביעית דזה הכלל היה במקדש וכו' ור' אלעזר בר ר' צדוק לית ליה זה הכלל:

5 בירוצי המדות - דכשממלאים את הכלי ביותר נופל מן המשקה שבתוכו לדופני הכלי אילך ואילך וכשמערין אותו מהרה לתוך כלי אחר נופל המשקה בתוכו ואם לאו נופל לארץ:

6 איכא בינייהו - לר' יהודה דאמר מלמטה למעלה קסבר בירוצי המדות נתקדשו כיצד דרביעית יהיב ליה רחמנא למשה מסיני ואמר ליה שער ברביעית את האחרים וימדוד שני רביעית ויעשה מהם חצי לוג ושוב לוג וכו' עד הין ושער אותו הין כ"כ גדול שיכנסו בירוצין של כל אלו מדות דבירוצין נתקדשו וכשאדם מערה שני כלים קטנים בכלי המחזיק שניהם יכול לשופכו לאלתר כולו בגדול עם הבירוצין וכן השני הלכך צריך הגדול המקבל שניהם להיות גדול כל כך שיקבל אותם ואת בירוציהם הילכך נתקדשו:

7 ומ"ד ממעלה למטה קסבר בירוצי המדות לא נתקדשו - והין יהיב ליה רחמנא למשה ואמר ליה שער ממנו את האחרים חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין וכיון דצריך לשפוך ממדה גדולה לחלקם לשני כלים אין יכול לשפוך בבת אחת עם הבירוצים לפי שזה כלי גדול וזה כלי קטן וצריך לשפוך על יד ומתוך שממעטין נחסרין הבירוצין מה שצף על הכלי כל שעה ולא היו שם בירוצין והיינו דנפקי בירוצין וכיון דלא הוו התם בירוצין לא נתקדשו:

8 איכא למימר נתקדשו ואיכא למימר לא נתקדשו כו' - כדמפרשינן התם:

9 במלאים קמיפלגי - דכתיב במדבר ז׳:י״ג שניהם מלאים סלת וה"ה בשאר כלי לח מאן דאמר ממעלה למטה קסבר מלאים דווקא דהאי קרא במזרק שהוא כלי לח שלא יחסר ולא יותיר אלא ההין מחלק בתוך שני חצאי ההין מצומצמים וכן כולם:

10 ומאן דאמר ממטה למעלה קסבר שלא יחסר אבל יותיר - שיעשה הגדול שיעור שני קטנים דבשני חצאין יש בו יותר כל שהוא מבשלם כדאמרי' שקלים דף ב. לענין שנים ששוקלין שקל שלם ביניהן שחייבין בקלבון משום הכרע דשני חצאי שקל:

11 ז' מדידות - אבל אפשר לעשות כולם בכלי אחד:

12 מתני' רביעית מה היתה משמשת - השתא קחשיב ממטה למעלה דכתיב בה מים חיים:

13 רביעית מים למצורע - דכתיב ויקרא י״ד:ה׳ על מים חיים במים שיהא דם צפור ניכר בהן שיערו חכמים רביעית:

14 שמן לנזיר - משום דנזיר היתה באה ב' ידות כמצה שבתודה חלות ורקיקין ולא הוה צריך אלא רביעית לוג:

15 חצי לוג - דהיינו ב' רביעיות:

16 חצי לוג לסוטה - הלכתא גמירי לה:

17 גמ' רביעית למה נמשחה - שכל כלי המקדש נמשחו בשמן המשחה:

18 אם בשביל רביעית מים למצורע:

19 והלא בחוץ היו - כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה:

20 ואי בשביל רביעית שמן של נזיר שיתקדש השמן בכלי שרת וע"י השמן שהיה נבלל בלחם יהא הלחם מתקדש בשביל כך לא היה צריך דלחם נזיר בשחיטת איל מתקדש:

21 רביעית שמן לכל חלה וחלה - היה נותן רביעית משום דהוו שלשה לוגין שהם שנים עשר רביעיות והיינו דאמר במתני' לוג ומחצה בבוקר שהן ששה רביעיות:

22 מארץ מרחק איש עצתי - שר' חייא עלה מבבל לא"י:

23 אי לחצי לוג של מי סוטה חוץ הוא - שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי:

24 אי למדוד בו חצי לוג שמן לתודה - כדי שיתקדש השמן ויתקדשו החלות אגב השמן לכך לא צריך דלחמי תודה וכו':

25 נר ישראל כך היה - שקילסו שיפה השיבו:

26 נר שכבתה - בחצי הלילה או קודם אור היום:

27 נדשן השמן נדשנה הפתילה - האי נדשן השמן לאו דווקא אלא הכי קאמר כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי היא כדשן כך השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה הואיל ונדשנה הפתילה נדשן השמן:

28 כיצד הוא עושה מטיבה - שמשליך כל מה שבנר לחוץ ונותן בה שמן ופתילה אחרת ומדליקה:

29 כמדה ראשונה - חצי לוג כמו שנתן מתחלה או כמה שחסרה במה שזורק לחוץ:

30 נפישי להו מדות טובא - לשער כמה חסר הא לא ודאי אלא כמדה ראשונה היה נותן בה ולמחר כשמכבה המזרחית מכבה נמי זו:

31 והדרך צלח רכב על דבר אמת - כלומר הצלחה הוא שהשבתני דבר אמת כזה:

32 נר של מקדש - נרות הקבועים במנורה שמדליק בהן שקורין קרושוליי"ש:

33 של פרקים היה - של חליות לא שהיה יכול ליטלן אלא מן המנורה עצמה היו הנרות כדכתיב מקשה אלא היינו של פרקים שהיו קנים שבהם הנרות קבועים דקים הרבה והיה יכול לכופפן ולהטותן למטה בשעת הטבה ולהשליך הדשן חוץ ולזוקפה בשעת הדלקה. ע"א של פרקים שהנרות היו קבועות במנורה אבל היה כסוי שלהן כסוי מלמעלה כמין טס שהיה יכול ליטלו כל שעה שירצה והיינו של פרקים אמנורה ואנרות כתיב שם נרותיה קרי למקום הנחת השמן וזהו ודאי הוה מקשה וכיון דבעיא הטבה אי לא דהוי הכיסוי של פרקים שיכול לסלקו לא מתייטבנא והיינו חכמים וכדמתרץ לה לקמן וכן כולה. כ"ש:

34 קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב - שהמנורה והנרות היו מחתיכה אחת וכיון דבעי הטבה אי לאו דשל פרקים היתה שהיה יכול לכופפה ולנטות ולזוקפה ולפנות את הדשן לא הוות מתייטב:

35 מסלקן - הנרות בשעת הטבה מן המנורה ומניחן באהל אלמא דלא היתה מקשה אלא של פרקים ממש היתה:

36 רב הונא דאמר כי האי תנא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה לנר מן המנורה. דמחוברים היו במנורה:

37 מצי לאוזוזה - א"כ לא הוה ליה מקשה:

38 לא היתה הנר זזה ממקומה - דמקשה היתה:

39 טס של זהב היתה על גבה - על כל נר ונר כעין כסוי כאותן שעשויין מלבנים ובהאי טס לא עביד כלום אלא כמין כסוי הוא שמכסה את הנר מקום שפתילה דולקת:

40 דוחקו - לטס שעל גבי הנר כלפי פיה ודולפת השמן לחוץ וכשהוא נותן בה השמן ורוצה לזוקפה דוחק לטס שעל גבי הנר כלפי ראשה וזוקפה אבל לא היה מזיזה ממקומה:

41 נרותיה באות מן הככר - שאף הן מקשה והיינו כרב ששת דאמר ככר ומקשה אמנורה ואנרותיה כתיב ר' נחמיה אומר אין נרותיה באות מן הככר אלא שהיו מחוברין במנורה והיינו כי האי תנא דאמר מסלקן ומניחן:

42 תלמוד לומר אותה - דמנורה ונרותיה דכולה חדא היא באות מן הככר ולא מלקחיה ותנא קמא דפליג עליה דרבי נחמיה דריש לקרא הכי ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה וכו' יכול שאני מרבה אף נרותיה ומלקחיה וכו' תלמוד לומר אותה ולא נרותיה כדדריש ליה רבי יהושע בן קרחה לקמן:

43 קשיא דרבי נחמיה לדרבי נחמיה - דלעיל אמר ואין נרותיה באות מן הככר והכא אמר לרבות נרותיה:

44 לפי נרות - במקום שהפתילה דולקת: