רש"י על מנחות נ״ה

1 במחשבה - כדאמרן בעלמא שבת דף קמב. נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר:

2 ומינה - כלומר מהא דר' אלעזר גופה מייתי פירכא:

3 אלא אי כמות שהן השתא משערינן - בצר להו מעשרות לענין מדה אי הוה כייל להו להנך דתרם במנין משתכח מעשר זוטא:

4 תורמין תאנים על הגרוגרות - ובמנין:

5 מקום שרגיל לעשות כו' - שמצויין אנשים שיעשו גרוגרות וישתמרו או הוא עצמו יעשה אותם גרוגרות לאחר זמן עם תאנים שלו:

6 מקום שאין רגיל לא - דבעינן שיתרום מן המתקיים ותאנים לחין מרקיבין ואין משתמרין:

7 אי איכא כהן - שיתנם מיד:

8 תורם מן היפה - שמא כהן יאכלם מיד תאנים יפין ואין מתקיימין גרוגרות מתקיימין ואין יפין:

9 ולא גרוגרות על התאנים - במנין:

10 ואפילו במקום שרגיל - ולא אמרינן סופו של כהן נמי לעשותן גרוגרות ונמצא שאינו מפסידן אלא זיל בתר השתא והרי הוא ממעט במעשר:

11 דליכא כהן - ובעי למצנעינהו עד דלישכח כהן וליתיב ליה הלכך תורם מן המתקיים:

12 בתרי טעמי - כגון הכא כדאמרינן רישא דליכא כהן וסיפא דאיכא כהן:

13 ולא מוקמי בתרי תנאי - דלא אמרי' רישא וסיפא דליכא כהן ודקפרכת והתנן תורם מן המתקיים תנאי היא דהא תרי תנאי פליגי בהכי:

14 מתני' שנאמ' כל המנחה אשר תקריבו וגו' - ארישא קאי דקתני ומשמרן שלא יחמיצו מקודם קמיצה משתעי:

15 עריכתה - טורני"ר:

16 גמ' מה"מ - דחייב בשירים ועובר בלא תעשה דמקרא דמתניתין לא שמעינן אלא קומץ דלגבוה אזיל:

17 מעשה יחידי - מעשה חשוב בפני עצמו:

18 לאתויי קיטוף - שמחליק פניה במים אע"ג דלאו מעשה כל כך הוא:

19 אנן - הך דרשא דשירים מחלקם קאמרי' מדסמוך חלקם ללא תאפה:

20 אימא כוליה לשירים אתא - כדכתיב חלקם ולישה ועריכה ואפייה דליהוו חייב על הקומץ ובשירים מהיכא ילפת:

21 ואימא אפייה - דפרט בה קרא ואפקיה מן הכלל לחיובי עלה חדא ואכולהו אינך חדא ולא ליחייב אלא תרתי:

22 מרוחקין - לא תעשה בויקרא לא תאפה בצו את אהרן:

23 ושחט אותו - בשעיר נשיא כתיב:

24 בצפון - בעולה כתיב על ירך המזבח צפונה בויקרא:

25 והלא כבר נאמר כו' - והא נמי בכלל שאר חטאות הוא:

26 לקבעו - דשנה עליו הכתוב לעכב:

27 או אינו - אלא לכך יצאה שזה טעון צפון ולא אחר ומה אני מקיים במקום אשר וגו' תשחט החטאת בשעיר נשיא הכתוב מדבר:

28 ת"ל - פסוק שלישי ושחט החטאת וגו' ללמד זה בנה אב לכל החטאות ללמד עליהן שיטענו צפון:

29 כלל ופרט - תשחט החטאת כלל כל החטאות בצפון ושחט אותו פרט שעיר נשיא ולא אחר דאע"ג דמרוחקין דושחט אותו כתיב בויקרא ותשחט החטאת כתיב בצו את אהרן:

30 האי פרט וכלל הוא - דושחט אותו כתיב ברישא והדר כלל בצו את אהרן ואיתרבו להו כל חטאות ואכתי ושחט את החטאת במקום העולה למה לי אלא ודאי לאו כלל ופרט המרוחקין קא קשיא ליה אלא אותו קא קשיא ליה ומשום הכי איצטריך פסוק שלישי:

31 והשתא דנפקא ליה מושחט את החטאת - דלא אמרינן אין אחר טעון צפון אלא דנשיא אותו למה לי והא ליכא למימר דלמעוטי שאר חטאת מעיכובא קאתי דהא בשחיטת קדשים מייתי צפון לכל חטאות בין למצוה בין לעכב בפ' איזהו מקומן זבחים מט.:

32 שעיר נחשון - שהקריבו הנשיאים שעירי חטאות בחנוכת המזבח ולהכי נקט נחשון דהוא הראשון והנהו ממעט דאין טעונין צפון דלא באו על חטא כשאר חטאת:

33 וסמך ידו על ראש השעיר - בנשיא כתיב ומצי למכתב וסמך ידו על ראשו טעמייהו דר' יהודה ור"ש מפרש בפרק שתי מדות מנחות דף צב::