רש"י על מנחות נ״ו

1 תינח לר' יהודה - דמרבי ליה לסמיכה איצטריך למעוטי מצפון:

2 וכי תימא אי לא מעטיה - מאותו אתי מבנין אב כשאר חטאות שטעונין צפון הא לא מצית אמרת דא"כ דבכלל חטאת היא אמאי מרבי ליה לסמיכה לישתוק קרא מעל ראש השעיר דסמיכה:

3 ותיתי - סמיכת נחשון מבנין אב דמה מצינו בשאר חטאות דלטעון סמיכה אף זה כן:

4 אלא שעה מדורות לא ילפינן - הילכך אמאי איצטריך למעוטי מצפון:

5 אותו - הקרבן בצפון אבל השוחט יכול לעמוד בדרום ושוחט בסכין ארוכה:

6 מקבל עומד בצפון - מפרש בשחיטת קדשים בפ' איזהו מקומן זבחים דף מח. דקאמר חטאת מנלן דבעי צפון דכתיב ושחט את החטאת במקום העולה קבלה מנלן דכתיב בתריה ולקח הכהן מדם החטאת מקבל עצמו מנלן ולקח לו יקח:

7 בן צאן קבע לו כלי - סכין דשחיטה כתיב ביה ובשחיטה כתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו בראשית כ״ב:י׳ אבל בן עוף מליקתו בצפורן:

8 מחטאת - גמרינן דאין לו זמן קבוע וטעון צפון וכל שכן פסח:

9 וקא פריך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות:

10 וקאמר מאשם - מייתינן ליה וקפריך מה לאשם שכן קדשי קדשים תאמר בפסח דקדשים קלים הוא אלמא פסח מצפון מהאי דינא אימעיט:

11 דרבי אחייה לאו למעוטי שוחט בצפון - דהאי מאותו דשעיר נפקא אלא למילף דמקבל עומד בצפון דהכי קאמר רבי אחייה אין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון ואי קשיא לרבי אחייה אימא אותו בצפון ולא מקבל בצפון:

12 אפאה לוקה שתים כו' - דאפייה גמר עריכה היא:

13 והאמרת מעשה יחידי היא - ואמאי מחייבת ליה תרתי:

14 ערך הוא ואפה הוא - לאיחיובי תרתי אתרוייהו:

15 ערך חבריה ואפה הוא - מיחייב חבריה חדא ואיהו תרתי אאפיה ואעריכה דגמר גמרה ואע"ג דחייב חבריה אעריכה הוא חייב נמי עלה כדאמר נמי לקמן מנחות דף נז. להביא מחמץ אחר מחמץ:

16 במקום שאין עושה מום - היינו כל הגוף דהדר בריא:

17 במקום שעושה כו' - אזנו ועינו דלא הדר בריא:

18 ובלבד שלא ישחוט על אותו המום - עד שיהא בו מום מעצמו דבכור אינו נאכל בחוץ עד שיהא בו מום:

19 אף נשחט על אותו מום - רבי שמעון לטעמיה דאמר דבר שאין מתכוין מותר שבת דף קלג. וזה לא נתכוין להטיל בו מום על מנת לשוחטו עליו:

20 אפי' ימות - אם לא יקיזנו אין מקיזין לו בפ"ק דפסחים דף יא. מפרש טעמא דר"י מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה מקום שאין עושין בו מום אתי למיעבד במקום מום ובמקום מום ס"ל לר' יהודה כר' מאיר דאסר:

21 הכל מודים - אע"ג דפליגי במטיל מום אחר מום כגון הכא דאחזו דם דאין לך מום גדול מזה שהרי ימות אפילו הכי מודים במחמץ אחר מחמץ במנחות כלומר כל המסייעין בחימוץ כגון עורך אחר הלש ואופה אחר עורך כולן חייבין:

22 במסרס אחר מסרס - אפי' בבהמת חולין דכתיב ויקרא כב ובארצכם לא תעשו ואם בא אחד וכרת הביצים והניחן תלויין בכיס ובא אחר ונתקן לגמרי חייב גם הוא:

23 אם על כורת - שמניחן תלויין ויצא חייב על נותק לגמרי לא כל שכן:

24 כל מום - כל ריבויא היא ומשמע דאפי' בבעל מום לא יתן מום אחר:

25 ורבנן סברי תמים יהיה לרצון - כתיב ברישיה דקרא ומשמע הכי אותו שהוא תמים וראוי להיות לרצון בההוא מזהרנא לך דכל מום לא יהיה בו אבל בבעל מום שרי:

26 דיקלא בעלמא הוא - דלא קדוש ומאי איצטריך קרא למישרי להטיל בו מום:

27 הואיל ואסירי בגיזה - כדאמרי' בפ"ב דבכורות דף טו. תזבח ולא גיזה:

28 קמ"ל - דהואיל ונפדו שרי להטיל בו מום אבל קודם פדיון אסור:

29 לא יהיה - קרי ביה לא יהיה שלא יטיל בו מום מום לא יהיה בו מצי למיכתב וכתיב כל מום לרבות כולם:

30 הניח שאור על גבי עיסת - מנחות:

31 וישב לו ונתחמצה מאליה חייב - בהנחה בעלמא:

32 כמעשה שבת - כי היכי דמיחייב מניח בשר על גחלים בשבת ונצלה מאליו חייב: