רש"י על מנחות נ״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור מנחות נ״ז
1 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים – הִיפֵּךְ בּוֹ חַיָּיב, לֹא הִיפֵּךְ בּוֹ פָּטוּר.
2 אָמַר רָבָא: מַאי ״חַיָּיב״ נָמֵי דְּקָאָמַר? כְּמַעֲשֵׂה צָלִי שֶׁל שַׁבָּת.
3 גּוּפָא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, הִיפֵּךְ בּוֹ – חַיָּיב, לֹא הִיפֵּךְ בּוֹ – פָּטוּר. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאִי לָא הִיפֵּךְ בֵּיהּ לָא בְּשִׁיל – פְּשִׁיטָא! אֶלָּא דְּאִי לָא מְהַפֵּיךְ לֵיהּ נָמֵי הֲוָה בְּשִׁיל, אַמַּאי לָא מִיחַיַּיב?
4 לָא צְרִיכָא, דְּאִי לָא הַפֵּיךְ בֵּיהּ – הֲוָה בְּשִׁיל מִצַּד אֶחָד כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי, וְכִי מְהַפֵּיךְ בֵּיהּ – בְּשִׁיל מִשְּׁנֵי צְדָדִין כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי, וְקָא מַשְׁמַע לַן דְּכֹל מִצַּד אֶחָד כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי – לָא כְּלוּם הוּא.
5 אָמַר רָבָא: וְאִם נִצְלָה בּוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת מִצַּד אֶחָד בִּמְקוֹם אֶחָד – חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: בִּמְקוֹם אֶחָד – אִין, בִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת – לָא? וְהָתְנַן: הַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא – חַיָּיב!
6 הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּמָקוֹם אֶחָד, כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי? אֶלָּא לָאו בִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, דַּחֲזוֹ לְצֵירוּף? לָא, לְעוֹלָם בְּמָקוֹם אֶחָד, דַּחֲזוּ לְבָבָא דְּאַקְלִידָא.
7 וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא – הַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּמָקוֹם אֶחָד – כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי? אֶלָּא לָאו בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, דַּחֲזֵי לְצֵירוּף? לָא, לְעוֹלָם בְּמָקוֹם אֶחָד, דַּחֲזוּ לְבָבָא דְּאַקְלִידָא.
8 תָּנוּ רַבָּנַן: אִילּוּ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה׳ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ״, הָיִיתִי אוֹמֵר אֵין לִי בְּלֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ אֶלָּא קוֹמֶץ בִּלְבָד.
9 מִנְחָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִנְחָה״. שְׁאָר מְנָחוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כׇּל הַמִּנְחָה״.
10 ״אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה׳״ – כְּשֵׁרָה, וְלֹא פְּסוּלָה. מִכָּאן אָמְרוּ: הַמְחַמֵּיץ אֶת הַכְּשֵׁירָה – חַיָּיב, וְאֶת הַפְּסוּלָה – פָּטוּר.
11 בָּעֵי רַב פָּפָּא: חִימְּצָהּ וְיָצָאת, וְחָזַר וְחִימְּצָהּ – מַהוּ? כֵּיוָן דְּיָצָאת אִיפְּסִילָה לַהּ בְּיוֹצֵא, וְכִי הָדַר מְחַמֵּיץ לַהּ – לָא מִיחַיַּיב עֲלַהּ מִשּׁוּם מְחַמֵּיץ אַחֵר מְחַמֵּיץ.
12 אוֹ דִילְמָא, כֵּיוָן דְּחִימְּצָהּ, פְּסוּל יוֹצֵא לָא מַהֲנֵי בַּיהּ, וְכִי הֲדַר מְחַמֵּיץ לַהּ – מִיחַיַּיב עֲלַהּ מִשּׁוּם מְחַמֵּיץ אַחֵר מְחַמֵּיץ? תֵּיקוּ.
13 בָּעֵי רַב מָרִי: חִימְּצָהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, מַהוּ? ״אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא אַקְרְבַהּ,
14 אוֹ דִלְמָא מְחוּסַּר הַקְטָרָה כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי? תֵּיקוּ.
15 וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מִ״כׇּל הַמִּנְחָה״, ״אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה׳״ לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ״ – לְרַבּוֹת מִנְחַת נְסָכִים לְחִימּוּץ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְרַבּוֹת לֶחֶם הַפָּנִים לְחִימּוּץ.
16 מִנְחַת נְסָכִים? מֵי פֵירוֹת הֵם!
17 וּמֵי פֵירוֹת אֵין מַחְמִיצִין? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מִנְחַת נְסָכִים מְגַבְּלָהּ בְּמַיִם וּכְשֵׁרָה.
18 לֶחֶם הַפָּנִים מִדַּת יָבֵשׁ הִיא, וּשְׁמַעְנָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: מִדַּת יָבֵשׁ לֹא נִתְקַדְּשָׁה.
19 שְׁלַח רַבִּי רְאוּבֵן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּךְ הִיא הַצָּעָה שֶׁל מִשְׁנָה, וְאֵיפוֹךְ – ״אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ״ לְרַבּוֹת לֶחֶם הַפָּנִים לְחִימּוּץ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְרַבּוֹת מִנְחַת נְסָכִים לְחִימּוּץ.
20 וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, וּמַנּוּ רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
21 דְּתַנְיָא, ״וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם״. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: מִדַּת הַלַּח נִמְשַׁח בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, מִדַּת יָבֵשׁ נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וְאֵין נִמְשְׁחוּ מִבַּחוּץ.
22 רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מִדַּת הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים, וְאֵין נִמְשְׁחוּ מִבַּחוּץ, מִדּוֹת יָבֵשׁ לֹא נִמְשְׁחוּ כׇּל עִיקָּר. תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי אֵין מְקַדְּשׁוֹת, דִּכְתִיב ״מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה׳״. אֵימָתַי הֵן ״לַה׳״? לְאַחַר שֶׁנֶּאֱפוּ.
23 בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? ״בְּאֹתָם״. רַבִּי יֹאשִׁיָּה סָבַר ״אֹתָם״ לְמַעוֹטֵי מִדַּת יָבֵשׁ בַּחוּץ, וְרַבִּי יוֹנָתָן סָבַר מִדַּת יָבֵשׁ חוֹל הוּא, וְלָא אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי, כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי מִדַּת לַח מִבַּחוּץ.
24 לֵימָא נָמֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, וּמַנּוּ? רַבִּי יוֹנָתָן, מִשּׁוּם דְּלָא שָׁווּ בְּמִדַּת לַח לַהֲדָדֵי.
25 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְהָא אִיכָּא בִּיסָא, דְּלַח הוּא. אֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן שֶׁלָּשׁ עַל גַּבֵּי קַטְבֻלְיָא.
26 אִי הָכִי, דְּקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן: תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת, לֵימָא לֵיהּ: כְּגוֹן דְּכַיְילָא בְּעִשָּׂרוֹן דְּחוֹל.
27 הָכִי הַשְׁתָּא? בִּשְׁלָמָא בִּיסָא – לָא כְּתַב רַחֲמָנָא דְּלֶעֱבֵיד בִּיסָא לְמֵילַשׁ בֵּיהּ, כִּי לָשׁ לַהּ עַל גַּבֵּי קַטְבֻלְיָא – לֵית לַן בַּהּ. אֶלָּא עִשָּׂרוֹן, כֵּיוָן דְּאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד עִשָּׂרוֹן וּכְיֵיל בֵּיהּ – שָׁבֵיק עִשָּׂרוֹן דְּקוֹדֶשׁ וְכָיֵיל בְּעִשָּׂרוֹן דְּחוֹל?!
28 תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְמַעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת, וּמִבְּשַׂר אָשָׁם, וּמִבְּשַׂר קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּים, וּמִמּוֹתַר הָעוֹמֶר, וּמִמּוֹתַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּמִלֶּחֶם הַפָּנִים, וּמִשְּׁיָרֵי מְנָחוֹת, שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה?
29 תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי כׇל שְׂאֹר וְכׇל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה׳״, כֹּל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ.
30 וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, יֵשׁ מֵהֶן לָאִישִּׁים? וְהָתַנְיָא: יָצְאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁאֵין מֵהֶם לָאִישִּׁים!
31 אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֵין מִגּוּפוֹ לָאִישִּׁים.
32 אִיתְּמַר: הַמַּעֲלֶה מִכּוּלָּם עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: פָּטוּר.
33 רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב, דְּתַנְיָא: ״הַמִּזְבֵּחַ״ – אֵין לִי אֶלָּא מִזְבֵּחַ, כֶּבֶשׁ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרָצוֹן״.
34 וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פָּטוּר, מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״שְׂאֹר וּדְבַשׁ ... קׇרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם״.
35 ״אוֹתָם״ – הוּא דְּרַבִּי לְךָ כֶּבֶשׁ כְּמִזְבֵּחַ, אֲבָל מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא.
פירוש רש"י על מנחות נ״ז
1 כמעשה צלי בשבת - כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:
2 אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטא - דלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד:
3 מאכל בן דרוסאי - שליש הוא מבושל:
4 קמ"ל - הא דקתני לא היפך פטור אע"ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:
5 ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרת - צלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:
6 קודח - חור כל שהוא במקדח בשבת חייב:
7 דחזו לצרף - כמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן:
8 לבבא דאקלידא - לשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל:
9 אלא קומץ - שלא יטול קומץ לבדו ויחמיצנו:
10 מנחה מנין - שלא יחמיץ כל המנחה יחד קודם קמיצה:
11 שאר מנחות מנין - דהאי קרא במנחת מרחשת כתיב:
12 פסולה - כגון שיצאת או נטמאת:
13 וחזר וחימצה - כלומר גמר מעשה חימוצה שאפאה:
14 מהו - מי מיחייב משום מחמץ אחר מחמץ או לא:
15 או דלמא כיון דחימצה לא מהני ליה בה פסול יוצא - דלאו קדושה גמורה היא ואין בה אלא פסול חימוץ וחייב כשאר מחמץ אחר מחמץ:
16 חימצה - לקומץ:
17 בראשו של מזבח מהו - אשר תקריבו משמע כל זמן שמחוסרת הקרבה עבר עליה אבל לאחר הקרבה לא:
18 מחוסר הקטרה - ליתנה על האש:
19 והשתא דנפקא לן מכל המנחה - דאפילו כשהקומץ מעורבבת חייב עלי':
20 אשר תקריבו - משמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי:
21 לרבות מנחת נסכים לחימוץ - שאם חמצה חייב משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויינהו להני וה"נ תנינא לה בתורת כהנים אין לי בלא תעשה חמץ אלא במנחה ששיריה נאכלין מנחות שאין שיריה נאכלין מנין ת"ל כל המנחה וגו' להביא מנחת נסכים אבל לחם הפנים לא לקי עליה דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ומר מרבי לחם הפנים דלא תימא בנקמצות אמר רחמנא שמהן קרב למזבח אבל האי דלא קרב מיניה לא קסבר מדת יבש נתקדשה אבל מנחת נסכים לא לקי:
22 ומי פירות אין מחמיצין - ולית ליה מגבלה במים וכשרה ומנחת כהנים וכהן משיח נמי איתרבאי מיניה והני משום פלוגתייהו נקט:
23 וקפריך מנחת נסכים מי הויא חימוץ הא מי פירות הן - דבשמן נגבלה דהא יש לה ג' לוגין לעשרון דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן מרובה כו' נותנין בהן מים הלכך איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי חימוץ איכא:
24 מגבלה במים - הלכך אית בהו חימוץ:
25 מדת יבש היא - דלא היו נותנין בביסא שהיא כלי שרת אלא בעשרון כשמודדין ועשרון מדת יבש הוא:
26 ושמעינן לרבי עקיבא כו' - בפ' ב' מדות לקמן מנחות דף צ. וכיון דלאו קדושה היא עד שיסדרנה בשלחן אמאי עבר עליה ולקמן פריך הא מדת לח היא נמי שהרי נתנו בביסא כשלשה ומשני ליה לקמן:
27 שלח רבין ודאי כך הצעת המשנה - כדאמרן:
28 אבל אפיך לה - משום דהאי פירכא:
29 ואזדא ר' יוחנן לטעמיה - דמוקי הך דלחם כר' יוסי אלמא לר' יוסי מדת יבש נתקדשה לטעמיה כו':
30 וימשחם ויקדש אותם - אכלי מזבח קאי דלחים הם:
31 מדת הלח - הין וחצי הין וכולהו אידך דמפרש בפ' ב' מדות לקמן מנחות דף פז::
32 תדע לך - דלא נמשחה שהרי אינה מתקדשת מה שבתוכה עד לאחר שנאפו דתנור מקדשו דתנור היה בעזרה אבל מעיקרא לא קדשינהו עשרון שנמדדו בו ורבי יאשיה דריש בכורים לה' אקודם אפייה קאי:
33 אותם בפנים - של כלי משמע:
34 ונימא נמי ר' יוחנן ר"ע ור' יונתן אמרו דבר אחד - דהא תרוייהו אית להו מדת יבש לא נתקדשה:
35 משום דלא שוו - ר"ע ור' יונתן במדת לח כי הדדי דרבי יונתן אמר מדת לח בפנים ולא בחוץ ור"ע סבר בין מבפנים בין מבחוץ נתקדשה בפ' שתי מדות לקמן מנחות דף צ.:
36 והאיכא ביסא - כלי שרת:
37 קטבליא - עור:
38 לימא ליה - רבי יאשיה הכי דלא נתקדשה עד אפייה:
39 כגון דכיילא בעשרון דחול - כי היכי דנשתנית גבי לישה:
40 עשרון - כתיב בתורה ועשרון סלת:
41 קדשי קדשים - כגון זבחי שלמי צבור דהן כבשי עצרת:
42 מותר העומר - שירים שנותרו מן הקומץ:
43 כל שממנו לאישים - כל שעלה כבר ממנו למזבח ומבשר קרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחות כבר עלה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן וכגופן דמו ומלחם הפנים בזיכי לבונה:
44 יצאו שתי הלחם ולחם הפנים - מדין הגשה לקמן בהאי פירקין מנחות דף סא.:
45 אין מגופו לאישים - הלכך לענין הגשה לא דמו לשאר מנחות שמגופן לאישים אבל לענין הקטרה שירים נינהו דכבשים ובזיכין מתירין אותן:
46 מכולם - מאחד מאלה:
47 חייב - כאילו העלהו על המזבח:
48 מזבח ואל המזבח לא יעלו - דסמיך ללא תקטירו ממנו אשה:
49 אותם - ב' הלחם מן שאור ובכורים מן דבש דכתיבי בההוא קרא וה"ק קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם מן השאור דכתיב ויקרא כ״ג:י״ז חמץ תאפינה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה זו דכתיב בה במדבר כ״ח:כ״ו מנחה חדשה ובכורים מן הדבש ואיקרו ראשית דכתיב ראשית בכורי אדמתך שמות כ״ג:י״ט הנך הוא דרבינן ליה כבש כמזבח כדכתיב ויקרא ב׳:י״ב ואל המזבח לא יעלו:
50 מידי אחריני - כגון בשר חטאות וכל הנך דלעיל דאסירי משום כל שממנו לאישים לא רבינן לך כבש כמזבח: