רש"י על מנחות כ״א

1 נסכים - אין אחרים באין לו חובה:

2 דתניא - דיין אין טעון מלח:

3 וקפריך הש"ס מני - הך ברייתא:

4 קשיא קטרת - דהא רבינן לעיל מנחות דף כ. כל שאחרים באין לו חובה וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ:

5 הפרט - מנחתך:

6 עצים אין מקבלין טומאה - ואע"ג דעצי מערכה מקבלין טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים דף לה. והבשר לרבות עצים ולבונה ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה:

7 דם שבשלו - בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח:

8 מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא - ומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם:

9 הקפה - כמו שמות טו קפאו תהומות:

10 קפה באור - ואכלו חייב משום דם או חלב:

11 בחמה - הדרא לכמות שהיה צלולה לכך חייב:

12 דם שקרש - קא סלקא דעתך ואפילו דחולין:

13 כאן בחטאות החיצונות - הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב והוא הדין לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים:

14 והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות - כגון פרים ושעירים הנשרפים וטעמא מפרש לקמן:

15 הלכך - דאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי:

16 דם חמור - אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי חייב:

17 חוצץ - לענין טבילה:

18 סריך - שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת חוצץ:

19 לא סריך - שכשתולין בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו ופוסק הדם:

20 תבונהו - מפרש לקמן:

21 מי מלח - מוריס:

22 שאינה שובתת - שמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית והים משליכה לאגפה:

23 איסתרוקנית - מן הקרקע נעשית ובידי אדם:

24 סדומית דקה אסתרוקנית גסה:

25 מכל שהוא - בין סדומית בין אסתרוקנית:

26 מכל מקום - ואפילו מחוץ לארץ:

27 תקריב בשבת ובטומאה - אם קרבן ציבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:

28 יכול יתבוננו - יתן מלח הרבה כתבן בטיט:

29 כבנין - מלח הרבה שורה על שורה:

30 נותנת טעם כבינה - באדם:

31 וכן לקדרה - אין צריך למולחה יותר:

32 שעל הכבש כו' - שנופל שם כשמולחין את הקומץ את האברים כדאמרן לקמן בשלשה מקומות נתונה:

33 אין מועלין בו - דשוב אינו ראוי:

34 מאי קראה - דשעל גבי האבר מועלין דכתיב והשליכו עליהם הכהנים מלח והעלו אותם עולה אלמא דאבר עם מלחו שניהם קרויין עולה:

35 תנן התם - במסכת שקלים על שבעה דברים התנו ב"ד ואלו שנים מהם על המלח ועל העצים של קדש:

36 שהכהנים ניאותין בהן - נהנין מהן:

37 למלוח קרבנם - עולותם ומנחתם שהן מביאין:

38 לאכילת קרבנם - כלומר לאכילה המגיע לחלקם כגון חזה ושוק חטאות ואשמות שהיחיד מביא והן אוכלין:

39 מאי בעו התם - חולין בעזרה:

40 הכי גרסינן יאכלו שיאכלו עמה כולה בתורת כהנים קא דריש עמה כו' האי קרא והנותרת ממנה וגו' דכתיב ברישיה דקרא יאכלו אהרן ובניו ובסיפיה כתיב יאכלוה ודריש התם יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מעוטה יאכלוה דסיפא שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה:

41 לבונה מתוך ביתו - דכתיב ויקרא ב׳:ב׳ ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן:

42 והביא עצים - דכתיב על העצים אשר על האש:

43 עצים משל ציבור - מפרש לקמן:

44 עצים ומלח נוהגים בכל הזבחים - מלח בא עם הקומץ בכלי:

45 ברית עולם - בלחם הפנים כתיב:

46 מה להלן משל ציבור - דכתיב מאת בני ישראל:

47 לא נצרכא - להתנות לבית דין שיהו כהנים מולחין קרבנם משל הקדש:

48 אלא לבן בוכרי - האומר אין כהנים חייבים בשקלים:

49 כל כהן ששוקל - שמביא שקלו ללשכה באדר:

50 אינו חוטא - מדקאמר אינו חוטא מכלל דלכתחילה לא מיחייב וטעמא מפרש במס' שקלים דכתיב כל העובר על הפקודים ושבט לוי לא נפקד ואע"ג דאיכא למימר הא מייתי חולין לעזרה אפילו הכי אינו חוטא כדמפרש לקמן:

51 כל כהן שאינו שוקל חוטא - בשקלים מפרש טעמא דכתיב זה יתנו זה בגימטריא שנים עשר שבטים והיינו שבט לוי וכל העובר מפרש התם כל העובר בים סוף:

52 לעצמן - להנאתן וקא פריך ולבן בוכרי כו':

53 סד"א וכו' - והשתא מפרש לא נצרכא דלעיל: