רש"י על מנחות ל״ד

1 והילכתא כרב ושמואל לחומרא - ומצריך מזוזה לתרוייהו דס"ל כרבי יוסי:

2 לול הפתוח מן הבית לעלייה - זהו דרכן ארובה באמצע העלייה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד' מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד' מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח:

3 אם יש לו ב' פתחים - אחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי:

4 אע"ג דרגיל בחד - מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה"מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי ל"א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב' פתחים או ג' לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן:

5 דאקרנא - בקרן זוית של בית:

6 והא אין לה פצימין - מזוזות אלא ראשי הכתלים:

7 עדי - הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין:

8 פצים אחד - שהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום ואין לו פצים אלא סף שסוגר בו:

9 כר"מ - מפרש לקמן דמחייב מזוזה לבית שאין לו אלא פצים אחד:

10 מאי היא - מנלן דמימין:

11 ביאתך מן הימין - דרך ימין לביאה:

12 דרך ביאתך - לביאה ולא ליציאה:

13 מימין בבוא איש בית ה' - כשהיה אדם נכנס לפתח עזרה מזרחי והולך למערב ה"ל אותו ארון מימין שהיה נתון אצל קיר צפוני של מזבח מימין בבוא אצל המזבח אלמא דרך ימין הויא ביאה וכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתנו מימין:

14 מיעט הכתוב למזוזה - שאם אין בו אלא פצים אחד חייב:

15 שאין תלמוד לומר שתי - דמיעוט מזוזות שתים:

16 להלן כתיבה - וכתב לה ספר דברים כד:

17 ולהלן כתיב - וכתבת על האבנים:

18 ספר כריתות נוהג לדורות - כתיבת אבנים הוראת שעה היתה:

19 שנאמר להלן כו' - כלומר וצריך ליכתוב בדיו בין במזוזות בין בגט כמו שנאמר מפיו יקרא אלי וגו' כלומר מהאי קרא נפקא דספר בדיו בעינן:

20 רחמנא אמר על מזוזות - דמשמע כתבם על הסף ממש ולא באגרת:

21 כתיבה תמה - ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר:

22 והדר - שימה במזוזות:

23 ג"ש - כתיבה כתיבה:

24 ליכתבא אאבנים - יחקקה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה:

25 והדר ליקבעה - לאבן אסיפא בצורת הפתח ואיקיים כתיבה תמה והדר על המזוזות:

26 לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' - מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים:

27 טט בכתפי שתים - באותו מקום קורין לשתים טט:

28 על ד' עורות - ד' חתיכות קלף ויניחנה בד' בתים של ד' חתיכות קלף:

29 בד' בתים בעור אחד - שמפשיטין עגל קטן ולוקחים חתיכת עור ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין ד' אצבעות ומניחין אותו לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס ונעשים בתים מאליהן:

30 ואם כתבן בעור אחד - שעשה עור אחד וכתבו בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמה שפירשנו:

31 וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות - כשיכתבם שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות ויניחן בד' בתים ויהיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד:

32 ביניהם - בתוך הד' בתים של עור האחד:

33 שנותן חוט או משיחה - בין כל בית ובית:

34 ואם אין חריצן - החריץ שבין כל בית ובית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ:

35 כותבה על עור אחד - כל הארבע פרשיות:

36 בד' עורות - בד' אגרות:

37 וצריך לדבק - את הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק שקורין גלו"ד:

38 אות - סימן:

39 והיה לך לאות - אפי' לך לא יהא אלא אות אחת דכי הוו בפנים ד' אגרות שאינם דבוקות ונתונות בבית אחד לאחרים שאין רואין אלא חיצון חשוב אות אחת אבל לך המשמש בהן וניכר ממשן של ד' אגרות כל אחת לבדה הוו ב' אותות:

40 אינו צריך - לדבק:

41 יהודה ברבי - יהודה החכם:

42 ויש לו ב' - זוגות תפילין של ראש העשויין בד' בתים:

43 שטולה עור על אחת מהן - על הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד:

44 ומניחה - בידו אע"פ שאין מדובקות בפנים:

45 מתוך דבריו של רבי יוסי נשמע שחזר בו רבי יהודה - ואין צריך לדבק:

46 תפילין של ראש חמורה קדושתה - שרובו של שדי נעשה בקשר בשל ראש שי"ן דל"ת אבל בשל זרוע אין אלא יו"ד שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד ועוד כתיב וראו כל עמי וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש לקמן מנחות לה::

47 עתיקתא - שכבר נקשרו בראש אסור להורידן ולעשות של יד:

48 ולמאן דאמר - בסנהדרין בפרק נגמר הדין סנהדרין דף מז::

49 הזמנה מילתא היא - ומשזימנה לצורך הראש אין רשאי לשנותה לשל יד:

50 כגון דאתני עליה - מעיקרא לשל יד אי צריך להם:

51 כיצד סדרן - סדר הנחתן:

52 כאן מימין של קורא כאן מימינו של מניח - כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאל של זה:

53 והקורא קורא כסדרן - כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתנא איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא:

54 החליף - כדמפרש: