רש"י על מנחות ז׳

1 וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול - דהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר:

2 אלא מדעת - והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש:

3 שיקדשו פסולין - כגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו:

4 ליפסל - דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה:

5 רב עמרם אמר - אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו:

6 ביסא - כלי שרת שבו בוללין מנחה:

7 ומקמץ היכי קמץ - תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו:

8 טפופה - פישל"א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך:

9 וקפריך דהא כי קמץ עבד גומא - וכי מהדר לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי:

10 ומשני כי מהדר ליה אדופניתא דמנא - בצדי הכלי אצל גומא החזירו והוי כגודש הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי ואע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה האי לכלי שמחזירו בהן שמונח על גבי קרקע:

11 קומצין - קומץ מכלי שעל גבי קרקע וה"נ מקדשין קומץ מהבלול שעל גבי קרקע:

12 דאיבעיא לן - כלומר לחברינו איבעיא הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי וכדמפרש:

13 קולפי טבי - הכאות טובות:

14 בלעי מאבימי - בלעתי מאבימי כלומר שהיה מנדה אותו:

15 עלה דהא שמעתא - במס' ערכין דתנא חדא שום היתומים ל' יום ותניא אידך ששים ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין כל ימות השבת מכריז ל' יום:

16 בא להכריז שני וחמישי - מכריז עד ס' יום מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו י"ח ימי הכרזה בס' יום ומכריז מי יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו ביוקר והיה רב חסדא משבח התירוץ ומבזי אבימי אלמא רב חסדא תלמיד דאבימי הוה:

17 אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה - נשתכחה הימנו:

18 ולישלח ליה - לרב חסדא דליתי לגביה:

19 מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי מגילה דף ו::

20 פגע ביה רב נחמן - באבימי:

21 מכלי זה - ראה כלי מונח על גבי קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש זה היה ראוי לקמיצה:

22 וכיצד מקדשין את הקומץ - לאחר קמיצה:

23 הוצרכתה ג' כהנים - שנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל:

24 תמיד - י"ג כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ"ב דף כה.:

25 זה הכלל - מתני' היא:

26 סדר עבודות נקט - אותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחתי:

27 מה עבדין לגאו - בהיכל:

28 נכנסין - ביום השבת:

29 שני סדרי - של לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת:

30 ואילו מגביה לא קתני - שיהא אחר מגביה השולחן בשעת סילוק הבזיכין אלמא מכלי שעל קרקע היו סילוק בזיכין ובזיכין מתירין את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה דקומץ מיקרי אזכרה ובזיכין נמי מיקרי אזכרה דכתיב ויקרא כ״ד:ז׳ והיתה ללחם לאזכרה וקומץ מתיר שירים לאכול דכתיב שם ב והנותרת מן המנחה וגו' מאשי ה':

31 סדר עבודות נקט - והגבהה לאו מן העבודות חשובות היא:

32 מקדשין מנחה - כשמביאה מביתו נותנה בכלי שעל גבי קרקע:

33 שכן מצינו בסידור בזיכין - שמסדר על הלחם שהוא שירים ובזיכין שהן קומץ על השולחן שעל גבי קרקע דהיינו דומיא דמנחה כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים:

34 קידוש קומץ מאי - דלא אשכחן בבזיכין כשהוא מסלקן דהיינו קמיצה שיהא נותנו לשום כלי אלא מיד מקטירו הלכך ליכא למפשט קידוש קומץ מהתם:

35 מדם - מקבלת דם דכתיב שם א והקריבו בני אהרן ואמרינן בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם וקידוש קומץ כנגד ארבע עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש קומץ כנגד קבלה והולכה כי הולכה והקטרה כנגד ד' עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש כנגד זריקה:

36 ומי אמר רבא הכי - דמדם ילפינן:

37 לילף מדם - ודם לא קידש לחצאין אם קבל שיעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים ושעירים הנשרפין בשני כלים לא עשה כלום כדאמרינן לקמן:

38 מההיא - דודאי אינו קידוש דמדם ילפינן:

39 קידש - מי חטאת:

40 כדי הזאה - כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה:

41 לא קידש - ואע"פ שחזר ועירבו לאחר קידוש נתינת מים על האפר:

42 בדם מאי - אם קיבל מדם שעירים ופרים הנשרפים שטעונין הזייה וקיבל שיעור ג' הזאות בכלי זה ושיעור ד' הזאות בכלי זה מהו:

43 אמר רבא תניא - דבדם לא קידש:

44 וטבל בדם ולא מספג - מקנח אצבעו בדופני הכלי:

45 בדם - משמע שיהא שיעור דם מעיקרא:

46 והזה מן הדם שבענין - לקמן מפרש מאי היא:

47 הוה אמינא אע"ג דלא קבל שיעור טבילות - כל הזאות מעיקרו ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור:

48 כתב רחמנא בדם - דמשמע שיהא שיעור דם מעיקרא:

49 למעוטי שירים שבאצבע - שצריך לטבול באצבעו בין כל הזאה והזאה דהכי משמע והזה מן הדם האמור בענין למעלה וטבל הכהן באצבעו בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל הזאות ולא שבאצבע:

50 היה מזה - מדם חטאת כגון פרים ושעירים הנשרפין:

51 עד שלא הזה - דאכתי חזי ההוא דם שנפל על הבגד להזאת פנים חשיב דם:

52 וטעון הבגד כבוס - כדכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' ויקרא ו׳:כ׳ ואם משהזה נפל לא חשיב דם:

53 מאי לאו עד שלא גמר - כל ז' הזאות קתני דטעון כיבוס ואפילו לא נפל אלא משירי אצבע אלמא כשרין להזאה:

54 עד שלא יצתה הזאה מידו - על הפרוכת נפל על הבגד טעון כיבוס דעיקר הזאה נפל עליו אבל משיצתה הזאה מידו נפל על הבגד דהיינו משירים שבאצבע אין טעון כיבוס:

55 גמר מלהזות - הזאת דם פרה אדומה בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד:

56 לא גמר לא - אלמא שיריים שבאצבע כשרים ולא צריך קינוח:

57 ומשני גמר מקנח כל ידו לא גמר מקנח אצבעו - בין כל הזאה והזאה:

58 בשלמא גמר מקנח כל ידו בגופה של פרה - שהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב במדבר י״ט:ה׳ ושרף את הפרה לעיניו:

59 אלא אצבעו - בין כל הזאה והזאה:

60 במאי מקנח - וכי בין כל הזאה והזאה יורד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה:

61 בשפת מזרק - והיינו דקרי למזרקין כפורי זהב בספר עזרא על שם שמקנח ידו בו כדאמרינן במס' גיטין דף נו. גבי נבוזר אדן וכפר ידיה בההוא גברא:

62 ומי א"ר אלעזר הכי - אף בדם לא קידש לחצאין:

63 חביתי כהן גדול - עשירית האיפה שמקריבין בכל יום ועל שם מחבת קרי לה חביתים דכתיב ויקרא ו׳:י״ד על מחבת בשמן תעשה:

64 אינה לחצאין - שאם נתן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי זה לא קידש ויצאה לחולין:

65 שקריבה לחצאין - מחציתה בבוקר ומחציתה בערב: