רש"י על מנחות נ״ט

1 מתני' מנחת הסולת - דמתנדב מנחה סתם מביא עשרון סלת ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא חיה ובדידיה כתיב שמן ולבונה בכל הנך אחריני לא כתיב לבונה אלא ממנחת סלת גמרינן דכתיב בה נפש ומשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה כזו:

2 החלות והרקיקין - האומר הרי עלי מנחת מאפה מביא חלות או רקיקין כדכתיב בויקרא ולהנך חשיב תרתי כיון דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקין מייתי:

3 ומנחת נשים - אשה שהתנדבה מנחה:

4 ומנחת העומר - בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב ויקרא ב׳:י״ד ואם תקריב מנחת בכורים והיא מנחת העומר אבל מנחת נסכים לא בעיא לבונה כדמפרש בגמ':

5 גמ' כל היכא דתנן - הנך מנחות דמתניתין מנחות עשר תנן כלומר כולן באות עשר עשר חלות כדאמרי' באלו מנחות לקמן מנחות עו.:

6 לאפוקי מדרבי שמעון - דאמר לקמן בהאי פירקין מנחות דף סג. האומר הרי עלי מנחת מאפה אם רצה יביא מחצה חלות מחצה רקיקין:

7 קמ"ל - רב פפא דכל מנחות דמתניתין עשר הוא נינהו דהך חלות עשר חלות והך דרקיקין עשר רקיקין דהנך תרתי דומיא דאינך:

8 ל"א כל היכא דתנן עוד בבא אחרת דמתני' ובפ' אלו מנחות שתנו האי סידרי מנחות דמתניתין דדינן שוה עשר תנן ממנחת הסלת עד מנחת העומר לאפוקי מדר' שמעון דאמר כו' דלדידיה איכא י"א דבמנחת מאפה איכא ביה ג' מנחות אי בעי כוליה מצות ואי בעי כוליה רקיקין ואי בעי ה' חלות וה' רקיקין ומתני' מדין שאר מנחות:

9 ונתת עליה שמן - במנחת העומר קאי:

10 מה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה - כדקתני לקמן עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה:

11 טעונה שמן - כדכתיב במדבר כח בלולה בשמן כתית:

12 לרבות מנחת שמיני ללבונה - ההיא דכתיב ויהי ביום השמיני וגו' וכתיב ושור ואיל לשלמים לזבוח ומנחה בלולה בשמן:

13 ולא על מנחת כהנים שמן - וה"ה נמי למנחת נשים וגרים דכל הנך לא כתיב בהו שמן בהדיא וחד מינייהו נקט:

14 מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי - בכל דיני מנחת העומר ולא להוציא שכן דומות יחד שתיהן באות עשרון כדכתיב שמות ט״ז:ל״ו והעומר עשירית האיפה וסתם מנחות באות עשרון אבל לחם הפנים כתי' ויקרא כ״ד:ה׳ שני עשרונים יהיה החלה וגו':

15 כלי - כל המנחות טעונות כלי ללוש בפרק שתי הלחם שאלו את רבי זו מנין כו' אבל לחם הפנים אינו נקדש אלא בתנור:

16 חוץ - כל המנחות עבודתן בחוץ אבל לחם הפנים סידורו בהיכל ועוד הכל נפסלו בלינה דקדשי קדשים הם ואין נאכלות אלא ליום אבל לחם הפנים עומד על השולחן משבת לשבת:

17 הגשה - כל המנחות טעונות הגשה ולחם הפנים אין טעון הגשה כדתנן במתני' דהאי פירקין:

18 אישים - כל המנחות יש מהן מגופן לאישים דמנחת העומר נקמצת כדמפרש באלו מנחות לקמן מנחות דף עב: ומנחות כהנים כליל לאפוקי לחם הפנים דאין מגופן לאישים:

19 ציבור - לחם הפנים ומנחת העומר קרבן ציבור הם ומנחת כהן יחיד הוא:

20 בטומאה - העומר ושתי הלחם ולחם הפנים חובה ודוחות טומאה בפרק כיצד צולין בפסחים דף עו: ה' דברים באים בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים כו' אבל קרבן יחיד לא דחי טומאה:

21 דאכיל - שירי עומר נאכלין לכהנים וכן לחם הפנים אבל מנחת כהנים כולה כליל:

22 פיגולא - בשירי עומר נוהג פיגול שהרי קומץ מתירן ובלחם הפנים נוהג פיגול דבזיכין מתירין אותו וקיימא לן במסכת יומא בפרק הוציאו לו יומא דף ס. כל דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח נוהג בו פיגול אבל מנחת כהנים כולה כליל ואין לה מתירין ואין פיגול נוהג בה:

23 בשבתא - דעומר קרב אפילו בשבת כדאמר בפ' רבי ישמעאל לקמן מנחות דף סג: ולחם הפנים סידורו בשבת:

24 מסתברא מנחת כהנים ה"ל לרבויי - מפני שבמנחה כתיב נפש למדנו דכל מנחת יחיד טעונה שמן:

25 בלול - מנחת כהנים בלול:

26 בלוג - בכל המנחות סגי בחד לוג לעשרון ומנחת נסכים יש ג' לוגין לעשרון:

27 מוגש - עומר ושאר מנחות טעונות הגשה ולא מנחת נסכים כדמפרש במתני':

28 בגלל עצם - עומר ומנחת כהנים באות בגלל עצמן ומנחת נסכים באה בגלל זבח:

29 מנחת נסכים ציבור היא שהרי באה עם התמידין ועומר נמי ציבור ושתיהן חובה ודוחות שבת וטומאה:

30 מסתברא נפש - במנחת סלת כתיב נפש וכתיב לבונה ומהתם גמרינן לכל מנחת יחיד שטעונה לבונה:

31 אי אמרת בשלמא לרבות שפיר - דסד"א שעה מדורות לא ילפינן קמ"ל:

32 שתי הלחם אין טעון כלי שרת ללוש אלא תנור כדקתני בפרק שתי הלחם לקמן מנחות דף צה: לישתן ועריכתן בחוץ ואי נלושו בכלי שרת מיפסלו ביוצא עומר ומנחת נסכים וכל המנחות באות מצה ושתי הלחם חמץ שתי הלחם אין באות בגלל עצמן אלא בגלל כבשים שתי הלחם אין טעונין הגשה כדמפרש במתני' ואין מהן לאישים אבל עומר ומנחת כהנים באין בגלל עצמן וטעונות הגשה ויש מהן לאישים שתי הלחם פיגול נוהג בהן דכבש מתירן וקריבין בשבת כעומר ובלבד שיאפו מערב שבת:

33 מתיר - עומר מתיר חדש במדינה ושתי הלחם במקדש אבל שאר מנחות לא שרו מידי:

34 תנופה - עומר ושתי הלחם בעו תנופה כדכתיב ויקרא כ״ג:כ׳ והניף את העומר ובשתי הלחם כתיב שם והניף הכהן אותם שאר מנחות לא בעו תנופה:

35 בארץ - עומר ושתי הלחם אין באין אלא מתבואת ארץ ישראל כדקתני לקמן בפ' כל הקרבנות הצבור מנחות דף פג: באין מארץ ומחוצה לארץ חוץ מעומר ושתי הלחם:

36 בזמן - עומר ושתי הלחם קבוע להן זמן פסח ועצרת:

37 חדש - עומר ושתי הלחם אין באין אלא מן החדש בפ' כל הקרבנות שם:

38 מתני' וחייב על שמן - אם נתנו על מנחת חוטא:

39 נתן כלי - ובתוכו שמן על גבי כלי של מנחת חוטא לא פסלה:

40 גמ' כי חטאת - כלומר אפילו נתן עליה לבונה מקרי חטאת ומכפרת:

41 לבונה שחוקה - משנפלה בסלת אי אפשר ללוקטה ופסלה:

42 ת"ש - דקתני במתניתין ילקטנה אלמא משום לקיטה מכשרינן הא שחוקה פסולה דאינה נלקטת:

43 חדא דלא מיבלעא כו' - ולעולם בליעה עיקר והיכא דליכא לקיטה מתכשרה נמי משום דלא מיבלעא:

44 ה"ג מנחת חוטא ומנחת קנאות כו':

45 ואין בו כרת - הואיל והיה בזה פסול אחרינא לא חייל על זה פיגול דאמר בהקומץ זוטא לעיל מנחות ד' טז: כהרצאת כשר כך הרצאת פסול:

46 משליקט לבונתה - חזרה להכשירה וחייל עליה פיגול אלמא מדקאמר כל זמן שלבונה בתוכה פסולה היא ש"מ בלקיטה תליא מילתא:

47 ותיהוי פך - הך מנחה בעוד שהלבונה בתוכה תהא כאילו נפל עליה פך שמן דלא הויא חזיא ולא תיחול עלה מחשבת פסול כלל דלכי לקוט לה תיתכשר ה"נ אמאי פסולה במחשבה דחויה היא:

48 חטאת קרייה רחמנא - אפילו כי נתן לבונה הלכך מהניא בה מחשבה למיפסל:

49 אפילו דם - שעיר הנעשה בפנים בכוס ומת המשתלח:

50 מביא חבירו - כלומר שעיר מן השוק יביא:

51 ומזווג ליה - וישלחנו לעזאזל אלמא לית ליה דחויין לומר מת המשלח אידחי ליה דם שבכוס ושפיכה בעי ויביא שנים אחרים:

52 רב אשי אמר - אפילו תימא רבנן:

53 וכל שבידו - לתקן כגון הך לבונה דבידו ללוקטה לא הוי דיחוי ומהניא מחשבה:

54 נשפך הדם - על הארץ של שעיר הנעשה בפנים:

55 ימות המשתלח - מביא שנים אחרים או אם מת המשתלח ישפך דם של חבירו על הקרקע ויביא שנים אחרים אלמא אית ליה דחויין:

56 מדם התערובות - בפ' תמיד נשחט פסחים דף סד. כוס היה ממלא מדם תערובות של פסחים שנתמצו על הרצפה משום דחיישינן לאחר שנתקבל הדם אחד מן הפסחים נשפך לארץ ולא נזרק והשתא משתרי בזריקה דהאי כוס דקיימא לן נשפך הדם מן הכלי על הרצפה ואספו כשר:

57 וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד - אלמא כיון דבידו ללוקטו לא הוי דחוי:

58 שימה - דשמן משמע כל דהו ומיהו ממנחה בעינן כזית דכתיב עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא: