רש"י על מנחות מ״ט

1 תנא אזאת תורת העולה קאי - תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו במסכת נדה בפרק יוצא דופן נדה דף מ. והאי דנקט במה אסמכתא וסימנא בעלמא:

2 לשום אילים - דאמר הריני שוחטן לשום אילים:

3 לבעלים - צבור:

4 עקירה בטעות - כגון האי דאי הוה ידע דכבשים נינהו הוה שחיט להו לשם כבשים:

5 ומותבינן אשמעתין - אדידיה גופיה קא מותיב:

6 מזידין חייבין - לשלם לבעלים דמי קרבן:

7 פיגולן פיגול - דשוגגין ואין צריך לומר דמזידין:

8 ומחשב בהו לשום שלמים - לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה:

9 ובאומר מותר - לשנות דהיינו שוגגין:

10 שנקמצו - מחבת ומרחשת שני כלים הם מחבת עבה ומעשיה קשין ומרחשת עמוקה ומעשיה רכין:

11 חריבה - מנחת חוטא דכתיב ויקרא ה׳:י״א לא יתן עליה שמן:

12 ורבא לטעמיה - דאמר בפרק קמא:

13 מחשבה דלא מינכרא - אם הוא מכזב אם לאו פסל רחמנא:

14 מחשבה דמינכרא - שהוא . מכזב לא פסל רחמנא:

15 מתני' התמידין אין מעכבין המוספין - מפרש בגמרא:

16 וכולה היתה קריבה - כל המנחה שלם:

17 שאין מחנכין - בגמ' מפרש מאן דכר שמיה:

18 אלא בקטורת הסמים - שלימה של מנה ובין הערבים ובגמ' מפרש מנלן:

19 גמ' תדיר ומקודש - תדיר בכל יום ומקודש שהיום יום טוב הוא דאי לאו יום טוב ליכא מוסף ומוספין לא הוו אלא מקודש. לשון אחר תמידין מקודשים קודם מוספים דתמידין קרבי ברישא:

20 תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא - כגון דיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מיבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהו לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר:

21 מוספין דהאידנא מקודש נינהו - דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוו להו מקודש דלמחר חול ל"א מוספין הוו מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר:

22 אילימא דאית ליה - תמידין ומוספין:

23 וליקדם - קאמר דאין מעכבין זה את זה דאי בעי תמידין קריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא:

24 העולה - משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות:

25 אלא פשיטא דלית ליה - אלא או לתמידין או למוספין:

26 מבוקרים - בלא מום שצריך לבודקן שלא יהא בהן מום ארבעה ימים קודם לשחיטה ולהכי צריכין ששה שמא יארעו שני ימים טובים של ראש השנה בחמישי בשבת ויצטרכו בכל יום שנים:

27 כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה - אם אירעו ביחד שיהא כדי להקריב שני תמידין ליום:

28 אילימא דאית להו - כבשים הרבה:

29 תמידין ומוספין טובא הוו - ועשרים ותרתי טלאים בעינן ותיהוי ששה לתמידין ושש עשרה למוספין:

30 ושמע מינה תמידין עדיפי - דלא אמרינן יקריב הארבעה בשבת לתמידין ולמוספין ויבטל תמידין יום טוב שני של ראש השנה אלמא תמידין דיום שני עדיפי ממוספי שבת ואע"פ שמוספי שבת מקודש הן ושבת קדוש מיום טוב:

31 לעולם דאית ליה - לתמידין ומוספין והאי דלא נקט אלא תמידין משום דבמבוקרין ארבעה ימים קודם שחיטה קאמר לתמידין הוא דבעינן ביקור ארבעה ימים אבל מוספין לא:

32 שמירה שמירה לגזירה שוה - מה פסח מבוקר ד' ימים דמקחו מבעשור ושחיטתו בי"ד אף תמיד טעון ביקור ד' ימים:

33 דהאיכא צפרא דחד בשבתא - דבשלמא דבין הערבים ודיום שני ושלישי איכא למימר שיחזר ביום ראשון אחר טלאים מבוקרים ארבעה ימים קודם אלא במוצאי שבת לא יכול לחזר ומה יקריב לבוקר והא דנקט חד בשבת היינו כי הוי ראש השנה חמישי וששי והוא הדין נמי אי הוי ראש השנה בראשון ושני מצי למיפרך והאיכא צפרא דשלישי בשבת:

34 דפניא דמעלי שבתא - דקא סלקא דעתך דקודם שהקריב תמיד של בין הערבים של ערב שבת קאמר דליהוו ששה והוא הדין דמצי למיפרך דפניא דמעלי יומא טבא היכי דהוי ראש השנה חמישי וששי:

35 דלבתר דמקריב - תמיד של בין הערבים קאמרינן דליהוו שש: