רש"י על מנחות ל׳

1 מקצר - השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה:

2 כי קאמר רב - יגמור באמצע הדף:

3 בחומשין - קא ס"ד בשאר חומשין שאין עשויין כקדושת ספר תורה אבל עשויין הן בגליון כס"ת:

4 בחומשין של ס"ת - כגון בראשית נ׳:כ״ו ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם שמות מ׳:ל״ו ובהר סיני ויקרא כז וירדן יריחו במדבר לו יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף:

5 אף באמצע שיטה - ובאמצע הדף:

6 באמצע שיטה דוקא - ולא באמצע הדף:

7 שמנה פסוקים - מוימת משה:

8 יחיד קורא אותן - אדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות:

9 אפשר ס"ת חסר - ומשה קורא לו ס"ת לקוח את ספר התורה הזה:

10 הקב"ה אומר - ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב:

11 מכאן ואילך משה כותב בדמע - ולא היה אומר אחריו מרוב צערו:

12 כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' - שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו:

13 לימא דלא כר"ש - דכיון דאמר ר"ש משה כתב הוו להו כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא אחר:

14 דאישתני - דנכתב בדמע אישתני משאר ס"ת:

15 כחוטף מצוה - ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי:

16 פחות מכאן או יתר על כן לא יעשה - שתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהו התפרים מקורבין יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי:

17 ולא ירבה בדפים - לעשות שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראין כאגרות:

18 ולא ימעט בדפין - לעשות ג' ביריעה אם יריעה גדולה היא:

19 מפני שעיניו משוטטות - כשהדפין רחבים וטועה בראשי השיטות:

20 נזדמנה לו יריעה שיש בה ט' דפין - למדת האחרים וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על שמנה:

21 אלא ד' לכאן וה' לכאן - כדי שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי:

22 בד"א - דלא ימעט ולא ירבה בדפין:

23 בתחלת הספר - אבל בסופו אפילו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה:

24 ואפילו דף אחד - יעשה בכל היריעה:

25 אלא אימא פסוק אחד בדף אחד - אם רוצה יעשה דף קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף:

26 שיעור גליון - דס"ת:

27 ובחומשין - שאינן עשויין לס"ת אבל עשויין הן כגליון דס"ת:

28 לא ימעט - לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון:

29 מפני ריוח שבין שיטה לשיטה - כגון אם שרטט באמצע הדף שני שיטין שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח:

30 לא יזרקנה לבין הדפין - ולא יכתבנה חוץ לשרטוט הגליון של דף אע"פ שהתרנו לכתוב ב' אותיות חוץ לדף מתיבה בת חמש תיבה שלימה לא התרנו:

31 תולה - מגיה בין השיטין:

32 מוחק - בעוד שהכתיבה לחה:

33 וכותב - השם על המחק אע"פ שאינו הדור כ"כ כגורר:

34 כיצד הוא עושה - אם טעה בשם:

35 ולימא - רב חננאל הלכה כר' יוסי:

36 ולימא - רב יצחק הלכ' כר' יצחק:

37 משום דאיכא תנאי דאפכי - דרבי יוסי כר' יצחק ור' יצחק כר' יוסי:

38 אהייא - איתמר הא דר' חנינא:

39 ואם איתא - דאהא א"ר חנינא לימא הוא נמי למילתיה בהדי הנך אמוראי:

40 בן חמש שנים - אבן פקועה קאי:

41 הוא נמי נימא - הך מילתא התם בשחיטת חולין בהדי זעירי:

42 בקולר - ליהרג:

43 יכתבו ויתנו - אע"ג דהוא לא אמר תנו דמסתמא גלי דעתיה מדאמר כתבו לשם נתינה קאמר משום דיוצא ליהרג דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם:

44 המפרש - בים:

45 דמאי. היינו תרומת מעשר - אחד ממאה כדמפרש בפ' עגלה ערופה סוטה דף מח.:

46 ה"ג תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו. רישא דהך מתני' הכי איתא במס' דמאי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח ולא עשרן דמאי שואלו בשבת ואוכל על פיו ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר תרומת מעשר של דמאי שחזרה כו' וה"פ בשבת שאין לו מה יאכל דאינו יכול לתרום בשבת והקילו חכמים אצלו משום עונג שבת הואיל ודמאי דרבנן ורוב עמי הארץ מעשרין הן שואלו לע"ה אם עשרן ואוכלן על פיו תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה דעכשיו אין לה תקנה דכיון דנקרא עליה שם תרומה מדמעת ואוסר את החולין בזו אמר ר"ש שזורי דאף בחול סומך על המוכר משום הפסד חולין ושואלו אם הפריש מעשר קודם שמכרו לו ואוכל על פיו דנמצאת שלא חלה ע"ז שם תרומת מעשר דכבר נפטר:

47 פול המצרי - מין קטנית ושמן פאזול"א:

48 שזרעו לזרע - דאם זרעו לירק הוה אזיל מעשר דידיה בתר לקיטה כדמפרש בר"ה דף יג: אבל מיני קטנית בתר השרשה אזלי:

49 צובר גורנו לתוכו - כלומר מערבן יפה ויתרום:

50 ונמצא - חדש שבתוך התרומה מתקן את החדש הנשאר וישן שבתרומה מתקן את הישן הנשאר: