רש"י על מנחות ע״ז

1 עשרה היו לחמץ עשרון לחלה - די' חלות היו חמץ ובמצה ג' מינין וכל אחד היה של י' חלות נמצא במצה שלשים חלות של י' עשרונות נמצאו שלש עשרונות ושליש עשרון לכל מין ומין וג' חלות לעשרון שמכל עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה דשלשים חלות לא היו אלא י' עשרון ומה ששנינו עד כאן היא במדה מדברית אבל במדה ירושלמית שהיו ה' סאין שהן שלשים קבין דסאה ששה קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה:

2 קב ומחצה - היה נותן לחלה דמט"ו קבין היה עושה י' חלות:

3 ושתי חלות לקב - דמקב אחד היה עושה שתי חלות שהרי מט"ו קבין היה עושה שלשים חלות של מצה:

4 גמ' מנהני מילי - דאיפה שלש סאין:

5 תוכן אחד - מדה אחת הן:

6 לשאת את מעשר החומר הבת - והבת היא הוא נטילת מעשר על החומר דחומר הוא ל' סאין ואמר קרא דאיפה ובת תוכן אחד הוא:

7 ומאי טעמא ילפת מבת לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית החומר - שהוא שלשים סאין איפה:

8 אלא - משום הכי לא יליף מיניה דלא ידענא כמה הוא חומר:

9 הכא נמי - מעשר החומר הבת דבעי למילף מינה לא ידענא כמה הוא חומר:

10 אלא מהכא מעשר הבת מן הכור - וכור ידעינן ודאי שהוא שלשים סאין לפי שהוא לשון חומר נמצא שהבת שהוא מעשר הוא שלש סאין וכתיב האיפה והבת תוכן אחד שמע מינה דאיפה שלשת סאין והכי מתפרש קרא מעשר הבת מן הכור שמעשר של כור הוא בת עשרת הבתים חומר דבחומר איכא שלשים סאין שהן י' בתים נמצא דחומר נמי הוי שלשים סאין כמו כור כי עשרת הבתים חומר דסיפיה דקרא לא לחושבנא אתי אלא שכפל הדיבור כמנהג הנביאים:

11 והמשתכר - באוכל נפש:

12 מאי טעמא - אין מוסיפין על המדות יותר משתות:

13 אילימא משום אפקועי תרעא - דכיון שמגדלין מוסיפין הדמים וחיישינן דלמא אתי לאוסופי הדמים יותר מדאי:

14 אי הכי - כי לא מוסיפין אלא שתות איכא נמי למיחש להכי:

15 אלא משום הכי - אין מוסיפין יותר משתות:

16 כי היכי דלא ליהוי בטול מקח - דקי"ל ב"מ דף מט: אונאה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח הכא נמי התגר שמכר את התבואה אם לא ידע דהוסיפו על המדות ומכר לו כדי המדה הראשונה וזה קיבל במדה גדולה הרי נתאנה שתות ואף על פי כן קנה הלוקח ונותן לו דמי אונאה ואין המוכר יכול לחזור בו כדי שיהא לו ללוקח מה לאכול:

17 כל דבר שבמדה אפי' כו' - משום דקפיד עליה והרי נתאנה במדה:

18 אלא משום תגרא - החמר שלוקח התבואה מבעל הבית ומוליכה בשווקים שרוצה להשתכר בה השתות ואילו היה מודד במדה שנתוספו ביותר הוי הפסד מטי דיאנא למוכר שהיה מפסיד אותו יותר משתות אבל ומשום דלא לימטייה דיאנא תקנו שלא יוסיפו יותר משתות:

19 ומהדר בתמיה דיאנא הוא דלא לימטייה רווחא לא בעי זבן וזבין תגרא איקרי - אם כן שאין התגר מרויח כלום מה תקנה עשו לו:

20 קרא אשכח ודרש - דגזירת הכתוב היא:

21 עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל - הרי ששים שקלים אותן ששים שקלים יהיה לכם המנה וסלע ארבעה זוזים הרי ר"מ זוזי דינרים הוו בהאי מנה וקי"ל דמנה דאורייתא אינה אלא כ"ה סלעים שהן ק' זוזים:

22 מנה של קדש כפול היה - דהיינו ר' דינרין:

23 ושמע מינה מוסיפין על המדות - דהיינו מ' לר' של קדש דכוותיה לק' של חול כ':

24 ושמע מינה שתות מלבר - שלחמש מוסיפין הששי דאי הוי שתות מלגיו לא היה צריך להוסיף ארבעים על מאתים:

25 מתני' נמי דיקא - דשתותא מלבר דקתני חמש סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות שמע מינה דאותו חלק ו' הוסיפו על הה' עשו ה' ירושלמיות שהן ו' מדבריות נמצאת צריך להוסיף עליהן הששית והיינו שתותא מלבר: שקל האמור בתורה הוא סלע:

26 מתני' מכולן - לחמי תודה היה נוטל אחד מעשרה:

27 שיהיו כל הקרבנות שבלחמי תודה שוין - בהפרשת תרומה:

28 שלא יטול מקרבן - זה תרומה על חבירו שלא יטול מזה שנים ומזה לא כלום משום דבעינן שלא יטול מקרבן על חבירו:

29 גמ' מן המחובר - דבעינן שיהו כל החלות ביחד בשעת תרומה:

30 איני יודע מכמה - חלות הוא נוטל אחת:

31 בבכורים תרומה - דאמר מר פסחים דף לו: ותרומת ידך אלו הבכורים:

32 מה תרומה דבכורים אין לה שיעור - כדאמרינן פאה פ"א מ"א אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים דכמה שירצה מביא:

33 שאין אחריה תרומה - דכיון שנטל תרומת מעשר אין מפרישין שוב ממנה תרומה אחרת:

34 שיש אחריה תרומה - שהרי עדיין יש לו להפריש כל תרומותיו:

35 דנין תרומת לחמי תודה הנאכלת במקום קדוש - שנאכלת בירושלים מתרומת בכורים הנאכלת בירושלים:

36 תלמוד לומר ממנו - ויקרא ז׳:י״ד אחד מכל קרבן תרומה לה' לג"ש דכתיב בלחמי תודה ממנו תרומה לה' ונאמר בתרומת מעשר במדבר י״ח:כ״ו והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר וגו':

37 אבל איני יודע מכמה - קמח הוא עושה החלה של חמץ:

38 נאמר כאן לחם - חמץ תודה ושתי הלחם באין מנחת חמץ עם הזבח:

39 מה להלן עשרון לחלה - דכתיב ויקרא כג שנים ושני עשרונים וגו':

40 לחמי תודה ולחם הפנים באות מארץ ומח"ל - ושתי הלחם אין באות אלא מן הארץ דכתיב בהו שם כג ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מה תלמוד לומר תביאו שהרי כבר נאמר שם והקרבתם מנחה חדשה ומצי למימר ממושבותיכם לחם תנופה ומה תלמוד לומר תביאו שכל שאתה מביא ממקום אחר כעין זה חמץ ועם הזבח יהיו כזה:

41 אי מה להלן - בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא אף כאן שתי עשרונים ותו לא:

42 תלמוד לומר תהיינה - יתירה לרבוייא היא ואף על גב דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה דאם אינו ענין לב' הלחם דהא כתיב שתי עשרונים תנהו ענין לחמץ שבתודה דליהוו עשרה עשרונים:

43 למדנו י' לחמץ - משתי הלחם שהוא חמץ תהיינה בחמץ כתיב י' למצה מנין:

44 נגד חמץ הבא - דכמה שמביא סולת לצורך חמץ הבא מצה:

45 י' לחמץ - נפקא לן משתי הלחם י' למצה מדרשא לנגד חמץ הבא מצה:

46 תלמוד לומר אם על תודה וגו' - בהאי קרא כתיב ג' מיני מצה:

47 מן המחובר - משמע שיהא הכל שלם המ' חלות שלם והתרומה דבשעת תרומה יהא הכל שלם והיינו דפריך אלא מעתה וכו' הכא נמי מאי מחובר איכא דקס"ד שהוא מנותח בשעת שנוטל החלב:

48 שלא ינתח בשר קודם כו' - וכה"ג הוי מחובר בשעת הפרשה:

49 ונילף מתרומת מדין - דהויא אחד מנ':

50 ולילף מתרומת חלה - דהוי אחד מארבעים ושמונה:

51 בו וחמשיתו כו' - ומתו בו ולא באחר וחמשיתו ולא על אחר:

52 מדמעת - כשאר תרומה שאם נפלה לתוך חולין שיהא צריך להעלותה באחד ומאה דגבי דימוע לא אשכחן מיעוט בקרא:

53 מאי תלמודא - היכי משמע מן תהיינה י' עשרונות: