רש"י על מנחות ס׳

1 הוי רבוי אחר רבוי. דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה כתיב עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא: בלבונה כתיב נתינה ונתינה בכזית כדכתיב ויקרא כב ונתן לכהן את הקדש ובההיא נתינה כתיבה אכילה וכל אכילה בכזית עליה משמע דבמנחה נמי בעינן כזית הוי רבוי אחר רבוי דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה עליה הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט דגבי לבונה לא בעינן כזית מנחה דעל משהו נמי חייב:

2 מי בעינן שימה - דשמן דומיא דנתינת לבונה דלא מחייב אלא בכזית אי לא:

3 יכול בשני כהנים - דלא יתחייבו שני לאוין עד שיהו שני כהנים אחד נותן שמן ואחד נותן לבונה אבל חד כהן לא מחייב אלא חד לאו:

4 בגופה של מנחה הכתוב מדבר - תלויין שני הלאוין כיון שנתן שמן ולבונה על המנחה חייב שתים לא שנא חד ולא שנא תרין:

5 יכול לא יתן כלי כו':

6 בגופה של מנחה - עד שיערב את השמן או הלבונה במנחה:

7 מתני' כל שאין לה קמיצה - להתיר שירים לכהנים:

8 אין לה הגשה - כדתקני בברייתא לקמן ויצאו אלו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים:

9 גמ' עשר תנן - בתרי לישני כדפרישית לעיל מנחות דף נט.:

10 והבאת את המנחה - בההוא קרא כתיב והגישה אל המזבח:

11 אלא קומץ בלבד - שנעשה לה':

12 מנחה כו' - שטעונה הגשה קודם קמיצה:

13 ודין הוא - דמנחת חוטא טעונה הגשה ולא צריך קרא:

14 מנחת חובה - חוטא דהאי קרא דהגשה במנחת נדבה כתיב:

15 מנחת סוטה תוכיח - שאינה טעונה שמן ולבונה וטעונה הגשה כדאמרי' לקמן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה:

16 במנחת סוטה כתיב במדבר ה׳:כ״ה והניף את המנחה מנחת חוטא ומנחת נדבה אין טעונין תנופה כדקתני במתני':

17 מנחת חוטא לא הוכשרה לבא אלא בעני - דכתיב בויקרא בקרבן עולה ויורד והביאה אל הכהן וקמץ וגו': ורבי שמעון ותנא קמא לא פליגי אלא מר דריש חדא ומר דריש חדא:

18 וכן הוא אומר - במנחת סוטה והקריב אותה אל המזבח:

19 והלא דין הוא - ולא בעי קרא למנחת סוטה:

20 מה מנחת חוטא כו' טעונה הגשה - כדרבינן לעיל מאת המנחה:

21 מנחת העומר באה שעורין בפרק רבי ישמעאל לקמן מנחות סח::

22 ולא הוכשרו לבא קמח - אלא סולת דבמנחת חוטא כתי' עשירית האיפה סולת ויקרא ה׳:י״א ובעומר כתיב שם ב מגרשה ומשמנה דהא דכתיב בויקרא וכי תקריב מנחת בכורים במנחת העומר כתיב וגרשה היינו סלת ובמנחת סוטה כתיב קמח שעורים:

23 ת"ל והקריבה - לרבות מנחת סוטה הואיל ולא אתא מדינא:

24 אבל מנחת העומר לא צריכא קרא - וא"ת לר' יהודה והקריב מאי דריש ביה תריץ ומוקי לה להך דרשה דדריש רבי שמעון לקמן מן והקריב והקריבה להוציא שתי הלחם ולחם הפנים:

25 לברר עון - לידע אם טמאה אם לאו הלכך לאו חשיבא היא:

26 ורבי שמעון - דמצריך קרא למנחת העומר פריך הכי מה להנך שכן מצויין אפי' מאה פעמים בשנה אם אירע הדבר תאמר בעומר דפעם אחת ותו לא:

27 והא מצוייה טפי - דבכל שנה היא:

28 וקפריך תנא או אינו אומר והבאת לא למנחת סוטה ולא לעומר אלא לומר ולרבות שיחיד מתנדב מנחה אחרת שאינו מענין אלו ה' מנחות האמור בפרשה ויקרא ב׳:ד׳ סלת ומחבת ומרחשת ומאפה שיש בה שתים דכל הנך חיטין הן כדכתיב סלת וסלת חטין וקאתי והבאת לרבות שיחיד מתנדב מן השעורין:

29 ומביאין מן השעורין חובת מנחת העומר:

30 ת"ל אלה להך דרשה אלא ללמד על העומר:

31 הרי עלי מנחה - סתם שמביא כל אלה חמישתן בעל כרחו:

32 מאלה - מקצת אלה:

33 רבי שמעון אומר את המנחה - אמרנו לרבות את שאר מנחות כגון של חוטא להגשה יכול שאני מרבה הימנו אף שתי הלחם ולחם הפנים:

34 מאלה - משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלו:

35 והא אפיקתיה - לרבות מנחת סוטה:

36 והקריב - מצי למכתב וכתיב והקריבה ממעטה מנחת נסכים דמשמע מיעוט אותה דאיירי בה ולא אחרת: