רש"י על מנחות נ״ד

1 רב כהנא מתני - משום רבי חנינא בן תרדיון אמרו מחמיצין:

2 תפוח - של תרומה:

3 שרסקו - ונתנו לעיסת חולין:

4 לימא ר' חנינא היא - דאמר חימוץ מעליא היא ואישתכח דאיחמצה בתרומה ואסורה:

5 נוקשה - לשון רעוע כלומר חמץ שפל:

6 מנחת חוטא - חריבה היא וקשה לקמוץ שלא יהא קומץ חסר כשהוא מוחק בגודל מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה נושר מן הקמח יותר מדאי:

7 מגבלה במים - ותהא נוחה לקמוץ דרחמנא לא אסר אלא שמן:

8 ר' יצחק סבר כמות שהוא - עכשיו משערינן לקומץ הוה ליה קומץ מעליא ורבי אילא סבר לכמות שהן כאילו היה קמח משערינן ונמצא יתר או חסר דאי עבה היא העיסה חסר נפחה כמלא הקומץ סלת יותר משאם היה הקמח ואם רך היא נתרבה נפחו במלא קומץ וחסר סלתו:

9 כמות שהן משערינן - והוה ליה קומץ שוה כמות שהיא וא"כ אמאי פסל ר' אילא:

10 קסבר חריבה מכל דבר - משמע ומנחת חוטא איקרי חריבה דכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה ויקרא ז׳:י׳:

11 בשר העגל - שלא היה בו כביצה:

12 ונתפח - עד כביצה שכן דרך בשר העגל לתפוח:

13 או בשר זקנה - בהמה שהיה בו כביצה שכן דרך זקנה להתמעך משתערין לכמות שהן:

14 ור' יוחנן אמרי כמות שהן - שנינו דמשמע כמות שהן עכשיו ובשר העגל טמא הואיל ועכשיו יש בו כביצה ובשר הזקנה שפחת טהור:

15 ור"ש ב"ר וריש לקיש לכמות שהן - דאינהו מפרשי לברייתא דלכמות שהן שנינו דהיינו כמות שהיו מעיקרא ובשר העגל טהור ובשר הזקנה טמא:

16 טהור לשעבר - קודם שתפח שלא היה בו כביצה:

17 וטמא כו' - וקשיא לריש לקיש:

18 וכן בפיגול ונותר - קס"ד דהכי משמע שאם נותר או פיגול הוא ולא היה בו כזית ועכשיו יש כזית חייב כרת האוכלו ואי מדרבנן ליכא כרת הואיל ומדאורייתא לאו שיעורא הוא:

19 וכן בטומאת פיגול ונותר - דקי"ל בפרק כיצד צולין פסחים פה. הפיגול והנותר מטמאין את הידים אפילו לא נגעה בהן טומאה משום חשדי כהונה כדמפרש התם וקאמר בשר עגל של פיגול או נותר שלא היתה בו כביצה ותפח ועמד על כביצה טמא מכאן ולהבא מדרבנן לטמא את הידים:

20 סלקא דעתך אמינא הואיל וטומאת פיגול ונותר - לטמא את הידים מדרבנן הוא אפילו כי אית ביה שיעורא מעיקרא:

21 כולי האי בטומאה דרבנן לא עבוד רבנן - דלימרו נמי כמות שהוא עכשיו משתערין לטמא טומאת אוכלין לכביצה הואיל ולית ביה שיעורא קא משמע לן:

22 דמעיקרא לא הוה ביה - לאו איסור הוא אלא מיא בעלמא:

23 כי פליגי כו' - ובשר העגל שנתפח אסיפיה קאי שחזר לכמות שהיה בשר זקנה שנתמעט אמיצעיה קאי והכי קאמר אע"ג שנתמעט כשיעור שיש בו עכשיו משערינן הואיל וכבר הוה בהן נמי האי שיעורא ומיחייב מדאורייתא ולא אמרינן בשעה שצמקו נדחו מאיסורייהו והוה ליה כמי שלא היה בו מתחילה והשתא איתא ופטור מדאורייתא ורבי שמעון וריש לקיש סברי יש דיחוי באיסורין וכיון דאידחי אידחי ולא יקבל עוד טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן:

24 טהורין - קאי אאוכלין ומת ונבילה ושרץ:

25 ואין חייבין - קאי אנותר ופיגול וחלב:

26 הניחן בגשמים - לאלו עצמן לאחר שצמקו:

27 תורמין - לאו תרומה ממש אלא מעשר:

28 תאנים - לחים גרוגרות תאנים יבשים שצמקו וכווצו:

29 במנין - עשר תאנים על תשעים גרוגרות אבל במדה לא משום דהוי ממעט במעשר לגבי מנין דכי מנית להו לגרוגרות דחולין ולתאנים דמעשר לא תשתכח בכל עשר גרוגרות דחולין חדא תאנה דמעשר דכלי דמחזיק מאה גרוגרות לא מחזיק טפי מנ' תאנים:

30 אי אמרת בשלמא לכמות שהיו - גרוגרות מעיקרא כשהן לחין משערינן שפיר תאנים מתאנים תרים אלא אי אמרת כמות שהן השתא משערינן הוה ליה מרבה במעשרות לגבי מדה דהיינו עשרה תאנים דתרומה מחזקי קבא וצ' גרוגרות לא מחזקי אפילו חמשה קבין והוה אחד מחמשה:

31 המרבה במעשרות - תורם מן הכרי מודד ארבעת קבין לחולין והחמישי למעשר:

32 מעשרותיו מקולקלין - טבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי הוי מעשר וחציו הוי טבל כשאר תבואה שבכרי:

33 גרוגרות על התאנים במדה - ולא במנין משום דממעט במעשר לגבי מדה דאי כייל לצ' תאנים מחזיקין תשעה קבין וכי כיילת עשרה גרוגרות לא מחזקי אלא פלגא קבא ואשתכח דלא מעשר אלא חד מן כ':

34 אי אמרת בשלמא - כמות שהגרוגרות עכשיו משערין ולא איכפת לן ממאי דהוו מעיקרא:

35 שפיר - דהא תורם קב על תשעה קבין:

36 אלא אי אמרת לכמות שהיו - מרבה במעשרות הוא דאי הוו לחים הוה בהאי קב גרוגרות שני קבין:

37 תרומה גדולה - ניטלת בעין יפה דלא נתנה תורה בה שיעורא ומדאורייתא חיטה אחת פוטרת הכרי ורבנן אמרו עין יפה אחד מארבעים בינונית אחד מנ' עין רעה אחד מששים אלמא ניטלת בעין יפה:

38 רבי אלעזר בר רבי יוסי - אתא לאיפלוגי דאפילו גרוגרות תורמין על תאנים במנין דסבירא ליה לכמות שהיו משערין דלא ממעט במעשר:

39 מקצוע - כלי שנותנין בו הגרוגרות ועל שם כלי קרי להו קציעות בכמה דוכתין:

40 שבכלכלה - תאנים לחים:

41 בשתי תרומות הכתוב מדבר - דהכי משמע האי קרא דכתיב בתרומת מעשר דלוים ונחשב לכם כלומ' במחשבה תטלו תרומת מעשר כדגן מן הגורן כאותה תרומה שנטלת מן הגורן דהיינו תרומה גדולה אלמא שתי תרומות כתיבי בהאי קרא ומהאי קרא נפקא לן אתרוייהו דניטלות במחשבה ובאומד דונחשב אתרוייהו קאי:

42 באומד - שאם יש לו פירות הרבה אין צריך למדוד אלא באומד יטול אחד מחמשים: