רש"י על מנחות מ״ו

1 שאם הוזקקו זה לזה - שהיו ביחד ואח"כ אבד לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו:

2 ואיזו זיקה - שלהן הקובעתן יחד:

3 שחיטה - שאם היה לחם בשעת שחיטה ואח"כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל:

4 תנופה - כבשים היו מניפין עם הלחם מחיים בפ' כל המנחות באות מצה לקמן מנחות סא.:

5 ופליגי בן ננס ור' עקיבא - וש"מ דאין תנופה עושה זיקה:

6 ולא בתר שחיטה - בתמיה הא ודאי דלכהן לא הוי אלא לאחר שחיטה:

7 מעיקרא - קודם שחיטה:

8 עד שלא שחטה - לתודה לחם תודה אין מתקדש אלא בשחיטתה בפרק התודה לקמן מנחות דף עח: דכתיב קרבנו על זבח התודה וגו' ויקרא ז מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח:

9 נפרס לחמה - לא ידענא מנלן דמיפסל לכולהו משום דנפרסה אחת מהן ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר שהיא מנחת תודה וכתיב בה היא קדש קדשים הוא שם כד שאם נפרסה אחד מחלותיה כולן פסולות:

10 הדם יזרק - לשם שלמים ולא לשם תודה:

11 נזרק הדם - עד שלא נפרס הלחם:

12 תורם - כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן שם דמ' חלות היו והיה תורם אחד מעשר לכהן והשאר לבעלים בריש פרק התודה לקמן מנחות דף עז::

13 מן השלם - ולא מן הפרוס דתניא בהתודה שם עז: אחת שלא יטול פרוס:

14 יצא לחמה - חוץ לחומת ירושלים:

15 מכניסה ושוחט - דכל זמן שאינו קדוש בשחיטה אינו נפסל ביוצא:

16 הדם יזרק - לשם שלמים:

17 תורם ממה שבפנים על שבחוץ - ולא שיאכל אותו שיצא אלא יחשב במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר את הפנימיות כל יוצא דתודה לאו חוץ לעזרה קאמר אלא חוץ לעיר דהא התודה ולחמה נאכלין בכל העיר:

18 מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק - לשם תודה והבשר יאכל בתורת תודה:

19 וידי נדרו יצא - דהציץ מרצה על אכילתן לענין טומאה:

20 ותיפסל נמי תודה - ולא תזרק אפילו שלא לשמה:

21 רחמנא קרייה שלמים - תודת שלמיו משמע דאע"פ שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם אבל כבשי עצרת עם לחמה קרוי שלמים:

22 אבד הלחם - אחר תנופה:

23 בעו תנופה - כבשים האחרים בעו תנופה לדברי הכל דמתירין הן ועוד דבהו כתיב תנופה והניף אותם הכהן:

24 מאי שנא שני כבשים - דשלמים דמקדשי לחם כדתניא לקמן בשמעתא מנחות דף מז. אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה:

25 ומעכבי - אם הוזקקו זה לזה בשחיטה כדאמר ר' יוחנן לעיל ואפי' לא הוזקקו מעכבי לבן ננס:

26 הואיל והוזקקו - שני כבשים ולחם:

27 והא תודה לא הוזקקו - היא ולחמה לתנופה ביחד:

28 ומקדשא - ללחם בשחיטה והיינו דאמרינן קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח בפ' התודה לקמן מנחות ד' עח::

29 ומעכבא - דאם אין תודה אין לחם דהא אינן קדושין אלא בשחיטה:

30 ומשני שני כבשי עצרת שלמים - אבל שבעה כבשים ופרים ואילים עולה נינהו כמו איל נזיר שלמים הוא ומקדש הלחם כדמפרש לקמיה:

31 לפיכך - דשחיטת איל מקדשן שחטיה לאיל שלא לשמו לא קדש הלחם דכתיב זבח שלמים על סל המצות אי זביחתו לשם שלמים מקדש את הסל ואי לא לא:

32 הבאות בפני עצמן - אליבא דרבי עקיבא דאמר כבשים אין מעכבין את הלחם:

33 תעובר צורתן - יפסלו בלינה:

34 אי לאכילה אתיין - דלא בעו מתירין ליכלינהו:

35 ואי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר - הואיל וזו היא עיקר מצוותם:

36 השתא דאיכא כבשים כו' - הלכך הואיל וקדשים מעליא נינהו ומשום גזירה הוא דשרפינן להו לא מצי למשרפינהו עד דליפסלו בלינה:

37 מנא אמינא לה - דלאכילה אתיין אפי' באין בפני עצמן:

38 אינו חוטא - ואע"ג דכתיב שמות ל כל העובר על הפקודים וכהנים לא נפקדו אינו חוטא כדפרשינא בפ"ג לעיל מנחות ד' כא: דמייתו ומסרי להו לציבור:

39 שאינו שוקל חוטא - דכל הראוי ליפקד קאמר דהיינו מבן כ' שנה ומעלה:

40 לעצמן - להנאתן:

41 שלנו הן - אם אנו נותנים שקלים ללשכה נמצאו באין אף משלנו שהרי כל הקרבנות מן הלשכה באין ורבן יוחנן בן זכאי לא דריש וכל מנחת כהן אלא במנחה שהכהן מביא בפני עצמו מש"ה חוטא:

42 אילימא בבאין שתי הלחם עם הזבח - אמאי קתני היאך הן נאכלין הא ללחמי תודה דמי ותודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי:

43 התם - גבי קדשים הנשרפין לאו מצותן בכך דמעיקרא לאכילה אתו אלא שאירע בהן פסול כגון נותר או טמא הלכך שבקינהו עד החול ושרפינהו להו:

44 שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן - לאחר שריפת הלחם הילכך משהינן להו שאם יבאו הכבשים יונפו עמהם ואוכלו:

45 זמן הקרבתן - עד תמיד של בין הערבים:

46 לבתר הכי לשרפינהו - אמאי משהינן להו כל הלילה:

47 גזירה משום דרבה - דאמר לעיל גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לשנה הבאה ולאו מטעמיה דהוא אומר לעיל מנא אמינא לה מדתניא העיד בן בוכרי כו':

48 ממושבותיכם וגו' בכורים לה' - הקישן לבכורים:

49 אף שתי הלחם - יכולין לבא בפני עצמן: