רש"י על מנחות ס״ד

1 אבל - גבי עומר דלא איתעביד צורך גבוה כדאמרינן ברבי ישמעאל לעיל דבחמש שביחא מילתא טפי אימא כרבנן ס"ל דאמרי דבשבת עבדינן כל מה דבעי ליה כבחול ואי הוה בעי טפי עבדינן ובחול בשלשה:

2 אבל התם - מילתיה דרבי חנינא דאיכא פרסומי מילתא בשלשה בני אדם טפי מביחיד אימא רבי ישמעאל כרבנן ס"ל ועבדינן בשלשה לפרסם הדבר שקצירת העומר במוצאי ט"ו בניסן מפני הביתוסים שאומרים אין העומר בא אלא באחד בשבת:

3 אבל הכא - לגבי שלש סאין לא איתעביד צורך גבוה כהלכתו אליבא דרבי ישמעאל דקאמר בחמש שביחא מילתא:

4 בין שנראה הלבנה בעליל - לכל העולם:

5 אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת - ללכת ולהעיד לב"ד שהרי א"צ כיון דבעליל נראה ב"ד נמי ראוהו:

6 אבל התם - גבי לבנה דאיכא מכשילן לעתיד לבא דזימנין דלא יראה בעליל ויאמרו העדים כמו שראינוהו אנו כן ראוהו ב"ד ולא נחלל שבת ואיכא מכשול דלא יהא חדש נקבע כהלכתו:

7 דליכא צורך גבוה - דאינו קרבן ולא ניתנה שבת לדחות אותו היום משום דבר אחר:

8 אבל הכא דאיכא צורך גבוה - דבחמש שביחא מילתא:

9 וניתנה שבת לדחות - אצל הג' סאין ומגו דנדחה מפני הג' נדחית נמי אצל החמש:

10 שחט בשבת ב' חטאות של ציבור - כגון א' מן שעירי ע"ז ושעירי רגל בשבת שבתוך הרגל:

11 חייב על השניה - חטאת דשוגג הוא כסבור מותר לשוחטן בשבת הואיל ושל ציבור הוא וטעה דכיון דשחט ראשון תו לא חזי האי לציבור:

12 ואפי' נתכפר בשניה - כגון שנשפך דם הראשונה לאחר שחיטת שניה דאיכא למימר ליפטריה לגמרי משום דקמייתא ברשות שחט אע"ג דסוף לא כפר אלא בשניה ושניה נמי הואיל ובה כפר ליפטר עליה אפ"ה חייב אשניה ופטור אראשונה דבתר שחיטה אזלינן:

13 אפי' נמצאת הראשונה כחושה - קודם שחיטת שניה ואיכא משום מלאכי א׳:ח׳ הקריבהו נא לפחתך ושחט שניה חייב:

14 לפניו - בשבת:

15 ולא עוד - אלא אפי' לכתחילה אומרים לו לאחר שחיטת כחושה הבא שמינה לכתחילה ושחוט:

16 סמי כחושה - ממילתא קמייתא דרבה:

17 ואיבעית אימא - הא קמייתא רבי אמי אמרה וסמי רבה מיניה:

18 בבני מעיין - מתחילה היה נראית שמינה והשתא הוא דמשתכח כחושה ומעיקרא כי שחט לשניה לא שחטה ברשות דהא עדיין לא נמצאת ראשונה כחושה:

19 מהו - ואליבא דרבה קמיבעיא לה דפטר היכא דנמצאת ראשונה כחושה קודם שניה הכא מאי:

20 לאיסורא קמיכוין - כי שחט שניה למילתיה קמיכוין דעדיין לא נודע לו כחישת ראשונה האי לאיסורא איכוין לאו דווקא דהא שוגג סבור מותר לעשות הואיל ושל ציבור הוא אלא לשחיטה אסורה איכוין:

21 בתר מעשה - ואיגלאי למפרע דשפיר עבד:

22 לאו היינו דרבה ורבא - כלומר לתרוייהו חייב דבתר מחשבה אזלינן דעד כאן לא פטר רבה אלא כיון דשמע שטבע תינוק איכא למימר מחשבתו נמי אתינוק הואי:

23 לאו היינו פלוגתייהו - כלומר לרבה פטור ולרבא חייב האי שוחט דטעמא דרבה דפטר לאו משום דשמע אלא משום דאזלינן בתר מעשיו וה"ה אפי' לא שמע והאי דנקט שמע לאשמועינן דאפי' שמע כי העלה דגים בלא תינוק חייב:

24 חולה שאמדוהו לגרוגרת - ואם יאכל אחת ירפא:

25 ואפי' בזה אחר זה - דכולן למצוה נתכוונו פטורין דהזריז לחולה משובח:

26 עוקץ - זנב שהוא תולה בו:

27 דקממעט קצירה - דאין קוצר אלא תלישה אחת:

28 דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל - במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

29 אלא משום דכי ממעט באכילה - כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

30 מתני' בשלשה בג' מגלות לא ביכר - לא בישל כל צרכו:

31 גגות צריפין ועין סוכר - רחוק מירושלים מאד:

32 גמ' מאי טעם - בעינן מן הקרוב:

33 כרמל - תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב ויקרא כג:

34 ואין מעבירין כו' - והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

35 הורקנוס ואריסטובלוס - שני אחים היו:

36 והיה שם זקן אחד - מבפנים:

37 חכמת יוונית - רמיזות:

38 על אותה שעה כו' - שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים:

39 מטא עומר - זמן עומר:

40 אכרוז - הכריזו כל מי שיודע תבואה שיודיענה:

41 ההוא חרשא - חרש שומע ואינו מדבר:

42 אאיגרא - גג:

43 צריפא - בורזי"ל שאין לו גג אלא חד מלמעלה ומן ערבה הוא:

44 מרדכי - שהיה בימי אחשורוש:

45 שתי הלחם - של חטין:

46 סיכרא - חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:

47 אעינא - בעינו:

48 קן - שני עופות:

49 לזיבתי - אני מביא הקן זה וכן לימתי וכן לעונתי:

50 לזיבתה ממש - דזבה מביאה לאחר ימי ספירה קן א':

51 לימתי ממש - היינו זבה ששופעת כים:

52 לעונתה ממש - היינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום שמיני שלה:

53 דכולהו - תלתא קינין חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:

54 בזוב סיכנה - שהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה להביא דהויין תרוייהו עולת נדבה וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו שאמרה לעונתי בעינה סיכנה: