רש"י על מנחות ס״ג

1 מתני' רוחשין - שהכלי עמוק והיה כל השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה נד השמן בתוכה:

2 מרחשת - לשון רמש דמתרגמינן רחשין:

3 צפה - שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי ולהכי קשה וכמו שבת דף ה: צף על פני המים:

4 גמ' מאי טעמא דר"י - דמרחשת יש לה כיסוי ומחבת אין לה כיסוי:

5 אי נימא - דממשמעותא דמדנקראת מרחשת דמשמע דאתיא ארחושי הלב שהוא דבר מכוסה לפיכך מעשיה מכוסין ומחבת באת אמחבואי הפה לשון ניביה שהוא בגלוי:

6 רחושי הלב - הרהור עבירה:

7 מחבואי הפה - נבוחי הפה כגון שהרכיל:

8 נחבאת - טמונה ולב חבוי וטמון הוא:

9 אלא גמרא - דזו מכוסה וזו מגולה:

10 במרחשת - משמע בתוכה אלמא יש לה תוך:

11 ועל מחבת - משמע עליה ולא בתוכה דאין לה תוך:

12 האומר הרי עלי מרחשת - דלא אמר במרחשת:

13 יהא מונח - הנדר עד שיבא אליהו:

14 מספקא להו אי על שם כליין נקראו - מחבת ומרחשת שיש כלי ששמו מחבת ויש כלי ששמו מרחשת:

15 או על שם מעשיהן - נקראו שזו מעשיה רוחשין וזו מעשיה קשין הילכך איכא למימר מנחה נדר ואיכא למימר לא התנדב מנחה אלא כלי שרת עצמו אי על שם הכלי קרי לה קרא מנחה הנעשית במרחשת אבל מנחה גופה לא איקראי מרחשת האי כלי נדר ואינו מביא מנחה אלא א"כ אמר הרי עלי מנחת מרחשת או הרי עלי במרחשת ואיכא למימר נמי על שם מעשיה איקראי מרחשת ולא על שם כלי אלא המנחה עצמה זה שמה וזה מנחה התנדב ולא כלי יהא מונח עד שיבא אליהו:

16 כלבוס - גלואו"ן שם כלי עשוי כעין מחבת שלנו והדופן באמצעות כלפי פנים כזה ומצוייר תוכו גומות גומות וכשהבצק מונח בתוכו הבצק בגומות:

17 דומה כמין תפוחי הברתים - בלווטי גלני"ץ הגדילים באלונים שקורין קשטני"א כדמתרגמינן ישעיהו ו כאלה וכאלון כבוטמא וכבלווטא:

18 ואומר וכל נעשה וגו' - אלמא מדהכא כתיב במרחשת והכא כתוב על מחבת ש"מ על שם כליין נקראו דזו צפה וזו עמוקה:

19 מתני' כופח - מין תנור קטן מקום שפיתת קדירה אחת:

20 רעפים - טיבל"ש:

21 יורות הערביים - יורות של אותו מקום ומסיקים אותן ואופין בהן חלות:

22 רבי יהודה אומר כו' - דכופח מין תנור הוא:

23 מנחת מאפה - כתיב בה חלות ורקיקין בויקרא:

24 לא יביא מחצה חלות כו' - דאמרינן בפרק אלו מנחות לקמן מנחות עו. כל המנחות באות עשר וזה לא יביא ה' חלות וה' רקיקין אלא הכל חלות או הכל רקיקין:

25 מפני שהן קרבן אחד - ששניהם כתובים במנחה אחת:

26 גמ' תנור תנור - ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט חד בויקרא קרבן מנחה מאפה תנור ובצו את אהרן כתיב וכל המנחה אשר תאפה בתנור:

27 הקדישן בתנור - שהתנור מקדשן:

28 ומי אית ליה לר' שמעון - דתנור מקדש שום קרבן:

29 כשרות בעזרה וכשרות אבית פאגי - חוץ לחומת העזרה חומה אחת וכן שמה ואי ס"ד תנור מקדש איפסלו ביוצא:

30 לשם תנור - שכשיקדישנה לסולת יאמר על מנת לאפותה בתנור אני מקדישה:

31 וכי תקריב - קרבן מנחת מאפה תנור כשתרצה לעשות מדעתך:

32 דבר רשות - כלומר דבר זה רשות הוא ולא חובה שאם לא ירצה לא יקריב מנחה:

33 וכי נאמר קרבן קרבן - אחד לחלות ואחד לרקיקין דליהוי משמע דשני קרבנות הם:

34 והלא לא נאמר אלא קרבן אחד - ואע"פ כן כתב בו שני מינין אלמא שניהן נקראין קרבן אחד:

35 ובוללן - דלאחר אפייתן פותתן ומערבן עד שמחזירן לסלתן כדאמר באלו מנחות לקמן מנחות עה. ואחר כך בוללן כאחת בשמן:

36 רבי יוסי ברבי יהודה כאבוה סבירא ליה כדמפרש לקמן:

37 מה וכל האמור למטה שני מינין - נעשה במרחשת ובמחבת שתי מינין קרבן הוא ואם הביא מחצה מזה ומחצה מזה לא יצא וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה שני מינין הן:

38 אף כל וכו' - שני מינין הן כלומר חלות ורקיקין האמורים בויקרא שני מינין ואין מצטרפין:

39 שפיר קאמר רבי שמעון - וכי נאמר קרבן קרבן:

40 בשמן בשמן - הפסיק הענין שאין באין כאחת:

41 ורבי שמעון אמר לך - אי לא כתב בשמן לכל חד:

42 ה"א - הואיל ואין הפסק דווקא קאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין:

43 איכא בינייהו דיעבד - לרבי יהודה דיליף טעמא מקרבן אחד דיעבד כשרות לר' יוסי דיליף מבלולה וחריבה כי היכי דבלולה דהיא מנחת נדבה וחריבה דהיא מנחת חוטא אפילו דיעבד אם עירבן פסולות כדאמר ויקרא ה׳:י״א לא ישים עליה שמן ואם שם פסול הכי נמי חלות ורקיקין דיעבד לא:

44 מתני' רבי ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת כו' - אם חל ששה עשר להיות בשבת היה עומר בא עשרון משלשה סאין שהיו קוצרין שלשה סאין שעורים ומניפין אותן בנפה עד שמניפין אותן עד עשרון מובחר:

45 ובחול - אם חל ששה עשר בחול קוצרין חמשה סאין ומניפין מכל סאה מעט אותו סלת דק היוצא ראשון שהוא מובחר ומוציאין מן ה' סאין עשרון כדכתיב שמות יז והעומר עשירית האיפה הוא:

46 בשלשה - בג' מגלות לפרסם הדבר מפני הבייתוסין:

47 גמ' אפי' בשבת נמי - לייתי דהא דחי שבת כדמפרש בסוף פירקין:

48 בלא טירחא - שאינו צריך לנפות כ"כ:

49 בטירחא - שינפו פעמים הרבה:

50 בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא - כך משובח הדבר דהוי עשרון מובחר טפי שאין ממציא מכל סאה אלא מעט אותו סלת דק היוצא ראשון:

51 מוטב שירבה במלאכה אחת - מוטב שיחלל פעמים הרבה שבת במלאכה אחת כגון שירקד הג' סאין פעמים הרבה:

52 ואל ירבה במלאכות הרבה - שיקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד שתי סאין יותר:

53 עד החזה - שיכול להוציא את האימורים:

54 לא טרחינן - יותר בשבת:

55 בזיון קדשים - חציו מופשט ועומד כך עד הלילה ודומה כנבילה: