רש"ש על מנחות ד׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור מנחות ד׳
1 מָה לִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא לָא פָּסְלָה, וְהָא מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא הוּא.
2 אוֹ דִילְמָא טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה״, וְזֶבַח לָא כְּתִיב. אֲמַר לֵיהּ: כְּלוּם הִגַּעְנוּ לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן?
3 כְּרַבָּה לָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ, מִשּׁוּם קוּשְׁיָא דְאַבָּיֵי.
4 כְּרָבָא לָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ, מִשּׁוּם קוּשְׁיָא ״וְזֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת״.
5 כְּרַב אָשֵׁי לָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ, מִשּׁוּם קוּשְׁיָא דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא.
6 חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. בִּשְׁלָמָא מִנְחַת חוֹטֵא – ״חַטָּאת״ קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא, ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא וְגוֹ׳״, אֶלָּא מִנְחַת קְנָאוֹת מְנָלַן?
7 דְּתָנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: מִנְחַת קְנָאוֹת מוֹתָרָהּ נְדָבָה.
8 אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, ״מַזְכֶּרֶת עָוֹן״ כְּתִיב בָּהּ, וּבְחַטָּאת כְּתִיב: ״וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה״, מָה חַטָּאת מוֹתָרָהּ נְדָבָה – אַף מִנְחַת קְנָאוֹת מוֹתָרָהּ נְדָבָה. וְכַחַטָּאת, מָה חַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – אַף מִנְחַת קְנָאוֹת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.
9 אֶלָּא מֵעַתָּה, אָשָׁם יְהֵא פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, דְּגָמַר ״עָוֹן״ ״עָוֹן״ מֵחַטָּאת.
10 דָּנִין ״עָוֹן״ מֵ״עָוֹן״, וְאֵין דָּנִין ״עֲוֹנוֹ״ מֵ״עָוֹן״.
11 מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ ״וּבָא הַכֹּהֵן״ – זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה.
12 וְעוֹד, לִיגְמַר ״עֲוֹנוֹ״ ״עֲוֹנוֹ״ מֵעָוֹן דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל, דִּכְתִיב: ״אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״.
13 אֶלָּא, כִּי גָמְרִי גְּזֵירָה שָׁוָה, לְמוֹתַר נְדָבָה הוּא דְּגָמְרִי.
14 וְכִי תֵימָא: אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה – גַּלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי חַטָּאת, ״וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת״ – אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ כְּשֵׁירָה, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה. אֲבָל כׇּל קָדָשִׁים, בֵּין לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים.
15 אֶלָּא, מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת דִּפְסוּלִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, מְנָלַן?
16 חַטָּאת טַעְמָא מַאי, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בַּהּ ״הִיא״, הָכִי נָמֵי, הָא כְּתִיב בְּהוּ ״הִיא״.
17 אָשָׁם נָמֵי, הָא כְּתִיב בֵּיהּ ״הוּא״, הָהוּא ״הוּא״ לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין הוּא דִּכְתִיב.
18 כִּדְתַנְיָא: אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין, הוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרָיו כָּשֵׁר.
19 וְאֶלָּא ״הוּא״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב: אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּיה, וּשְׁחָטוֹ סְתָם – כָּשֵׁר לְשׁוּם עוֹלָה.
20 נִיתַּק – אִין, לֹא נִיתַּק – לָא. אָמַר קְרָא: ״הוּא״, בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא.
21 אָמַר רַב: מִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה, הוֹאִיל וּבָאת לְהַתִּיר וְלֹא הִתִּירָה. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בַּאֲשַׁם נָזִיר
22 וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלִין, הוֹאִיל וּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ.
23 תְּנַן: כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁירוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי: ״חוּץ מִמִּנְחַת הָעוֹמֶר״!
24 כִּי קָתָנֵי בָּאָה יָחִיד, בָּאָה צִבּוּר לָא קָתָנֵי; כִּי תָנֵי בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ, בָּאָה בִּגְלַל זֶבַח – לָא קָתָנֵי.
25 כִּי קָתָנֵי הָנָךְ שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶן זְמַן, הָא דְּקָבוּעַ לָהּ זְמַן – לָא קָתָנֵי.
26 אָמַר מָר: וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בַּאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין, הוֹאִיל וּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ.
27 תְּנַן: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִפֶּסַח וְחַטָּאת. וְאִם אִיתָא – לִיתְנֵי נָמֵי: חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, דְּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ!
28 כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם גְּזֵילוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת, דִּלְכַפָּרָה אָתוּ – לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.
29 מַאי שְׁנָא אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, דְּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ? הָנֵי נָמֵי בָּאוּ לְכַפָּרָה וְלֹא כִּפְּרוּ!
30 אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְכַפְּרִים וּבֵין מַכְשִׁירִין, מְכַפְּרִין אִית בְּהוּ דְּאָתוּ לְאַחַר מִיתָה, מַכְשִׁירִין לֵית בְּהוּ דְּאָתוּ לְאַחַר מִיתָה. דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה – יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ, עוֹלָתָהּ וּמֵתָה – לֹא יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין חַטָּאתָהּ.
31 מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַכְשִׁירִין נָמֵי, מִי לֵית בְּהוּ דְּאָתוּ לְאַחַר מִיתָה? וְהָתְנַן: הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לָבֹא כּוּלָּן שְׁלָמִים.
32 מֵת וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין – יִפְּלוּ לִנְדָבָה; מְפוֹרָשִׁין: דְּמֵי חַטָּאת – יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין; דְּמֵי עוֹלָה – יָבִיא בָּהֶן עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
33 דְּמֵי שְׁלָמִים – יָבִיא בָּהֶן שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם. וְהָא עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּנָזִיר דְּמַכְשִׁירִים נִינְהוּ, וְקָא אָתוּ לְאַחַר מִיתָה!
34 אָמַר רַב פָּפָּא: הָכִי קָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא מָצִינוּ הֶכְשֵׁר קָבוּעַ דְּבָא לְאַחַר מִיתָה, וּדְנָזִיר הֶכְשֵׁר שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ הוּא,
פירוש רש"ש על מנחות ד׳
1 גמרא מזכרת עון כתיב בה. לשון הרע"ב הואיל וכתוב בה עון כו' כחטאת שויא רבנן. וכ"ע התו"ח משמע דמדרבנן הוא. ואין מלשון זה הכרע כמש"כ בס"ד בר"ה ספ"ק ע"ש:
2 רש"י ד"ה מותרה נדבה. כבשים לעולות כו'. ל"י מה שדייק לומר כבשים. הלא לא אמרו אלא עולות סתם. ובשבועות יב ב דרש ר"נ כו' אין מקיצין בעולת העוף ורבא פליג עליה. משמע דבכל מיני בהמה מקיצין לכ"ע. ועי' בתמורה כג ב תד"ה וששה:
3 רש"י ד"ה אשם מצורע. בא הוא להכשירו לבא במחנה. וכן לקמן ה כ' למצורע בהקהל. וכן קד. קח. וצ"ע דהא גם בימי ספירו הותר לבוא במחנה כדכתיב אחר הבאת צפרים וכבס כו' ואחר יבוא אל המחנה. ותנן בפי"ד דנגעים מ"ב בא לו לשלח את הצפור החיה כו' נכנס לפנים מן החומה ביום השביעי כו'. והתוס' בפסחים סז ב ד"ה שכן כתבו דמותר אף למחנה לויה. וכן כ' רש"י בעצמו במו"ק ז ב דשרי ליה למחנה ישראל. אמת דבגמרא שבועות ח איתא ג"כ וקרבן לאישתרויי בקהל. אך כבר עמד בזה שם הגרי"פ והביא בשם ב"ש למחוק תיבת בקהל ולהציג תחתיו בקדשים. וגם רש"י בעצמו בזבחים צ ב במשנה פי' לקדשים ולביאת מקדש וכן בכריתות ט ב:
4 רש"י ד"ה לא נהנין. מדרבנן מפני דמי עולה. צ"ע דאטו מדמי שלמים מותר ליהנות. מעילה הוא דלית בהו אבל איסורא דאורייתא רכיב עלייהו כדאיתא בראש השנה כח: