רש"י על כתובות ט׳ א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות ח׳ ע״ב:י״ד רש"י על כתובות ט׳ ע״א:ב׳ »

1 הפלאה על כתובות פתח ↗

פירש"י ד"ה האומר פתח פתוח מצאתי וטענת דמים וכו', והתוספות כתבו ור"ח מפרש דבוגרת ומ"ע אין להם דמים אבל אין פתחן פתוח וכו' וכ"כ הרי"ף ז"ל ומחלוקתן בבוגרת מבואר בדברי תוס' דתלינן בחילוף הגרסאות לקמן דף ל"ו ע"א. אך במ"ע דמשמע לרש"י ז"ל דאין לה טענת פתח פתוח מדלא מוקי הכא במ"ע לא פירשו התוספות ז"ל במאי פליגי. מיהו לגרסת רש"י אי דקטעין טענת דמים. ממילא מוכח דאף במ"ע דהא בברייתא שם נקט והבוגרת ומ"ע אין להם טענת בתולים. וכיון דמוקי לה בטענת פתח פתוח הרי להדיא דגם מ"ע אין לה טענת פתח פתוח. אבל לשיטת ר"ח נהי דאינו מוכרח אבל מנ"ל דיש לו טענת פתח פתוח ומצינן לפרש הכא הסוגיא בבוגרת לחודא. ולכאורה היה נראה דנפקא ליה ממה שכתבו התוס' לקמן בד"ה ואי בעית אימא וכו' וא"ת אכתי אף באשת כהן ובקידשה פחות מג' שנים איכא ספק ספיקא דספק מוכת עץ כו' ולפי' ר"ח שפירש שמ"ע פתחה סתום אתי שפיר. וכן מפורש בדברי הרי"ף בסוגיא זו. ואפשר לומר דלא ניחא להו בתירוצם לקמן ויש לומר דאם איתא דמ"ע היא היתה טוענת וכו'. דהא כתבו התוספות ישנים הובאו בתחלת המסכתא בהא דקאמר לקמן רב יוסף מאי קמ"ל תנינא האוכל אצל חמיו וכו'. מאי לאו טענת פתח פתוח. משום דאם היו דמים היתה מראה לאמה. אבל בפתח אינה מכרת אם פתחה נעול או לא ע"ש א"כ לר"ח ז"ל דמוקי לדר' אלעזר הכא בבוגרת דאין לה דמים. ליכא למימר מדלא טענה. כיון דחבטא שכיח כמ"ש התוס' לקמן דכולהו חבוטי מחבטן. והיא אינה מכרת אם פתחה נעול ולא ידעה. והוכרח לומר דמ"ע פתחה נעול וליכא ספק ספיקא ובזה אתי שפיר מ"ש התוס' לקמן בד"ה ואי בעית אימא. ולפי' ר"ח אתי שפיר דלכאורה גם הוא מוכרח לתירוצם מדלא טענה דהא כתוב בריש מכילתין בד"ה שאם היה לו טענת בתולים וכו' דגזרו בכל הנשים משום אשת כהן או פחותה מג' שנים וכו' נמצא למאי דמוקי לה בשמעתין בטענת דמים קשה דאכתי איכא ספק ספיקא ספק מ"ע וכו' ודוחק גדול לומר דתקנו משום אשת כהן שקידשה גם כן פחות מג' שנים. וע"כ צ"ל כתירוצם מדלא טענה אף לר"ח וא"כ מהו זה שכתבו התוס' דלפי' ר"ח אתי שפיר. ולפמ"ש נכון דהא דהוכרחו לפי' ר"ח משום דלא שייך מדלא טענה אלא כדמוקי לה בטענת דמים משום דידעה ומכרת. אבל בפתח פתוח דאינה מכרת קשה לפי ר"ח דמוקי בבוגרת. וע"כ צ"ל דמ"ע פתחה נעול. אך לפ"ז קשה לי טובא לפירש"י ז"ל דלפירושו מוכרח לומר כסברת התוספות ישנים הנ"ל יותר מלפירוש ר"ח דהא קאמר לקמן דף ל"ו ע"ב בסומא כולהו רואות מראות לאמן וזו אינה רואה וכו'. ופירש"י כולהו רואות אם נשרו בתוליהן. רואות דם. וכיון דמוקי לברייתא זו לגירסת רש"י ז"ל בטענת פתח פתוח ע"כ צ"ל דכיון דאין רואות דם אינה מכרת בפתח פתוח. א"כ בשלמא מה שפירש"י באבידה המפה שפיר יש לומר דכיון דברור לו שמצא פתח פתוח אי איתא דמ"ע היתה מכרת שנשרו בתוליה והיתה טוענת. אבל מ"ש רש"י ממשפחת דורקטי קשה דהא יש לומר דנחבטה ולא ידעה כמו בסומא ואכתי איכא ספק ספיקא. ונלע"ד דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הרא"ש דמ"ע לא שכיחא אפילו לר"ג. והא דקאמר בדף ל"ו כולהו חבוטי מחבטן היינו לר"מ דס"ל בסומא מפני שנחבטת. אבל רבנן דפליגי אר"מ לית להו סברא דחבטא כלל. וכן נראה מדבריו ז"ל בדף ל"ו שם דלא פירש בחרשת ושוטה דבחזקת מ"ע הן כפי' התוספות שם. וא"כ אינו נמי בכלל ספק ספיקא כיון דלא שכיח כמ"ש תוס' בקושייתם. ועמ"ש לקמן בזה. ודוק ועיין בקונטרס אחרון. והנה כבר כתבנו בריש מכילתין דהרמב"ם ז"ל כתב דאף שיצא דם תלינן בד' לילות ויכול לטעון טענת פתח פתוח והא דלא מפרשי רש"י ותוס' ז"ל כן משום דבכה"ג אין צ"ל שקידשה פחות מג' שנים אלא בקידשה י"ב חודש קודם הנשואין דתו ליכא למיתלי בדם בתולים. ולכאורה קשה על הש"ס עצמו דלא משני הכי. ועיין בקונטרס אחרון שם בישוב קושיא זו בס"ד באורך. ויבואר עוד בסוגיין:

2 הפלאה על כתובות פתח ↗

בד"ה נאמן לאוסרה וכו' אבל להפסידה כתובתה וכו'. והתוס' כתבו לקמן ד"ה נאמן להפסידה וכו' דר' אלעזר מצי סבר נמי דיכול להפסידה ונקוט לאוסרה לרבותא כדמוכח הסוגיא לעיל. וצריך להבין דעת רש"י ז"ל דהא באמת הסוגיא לא מוכחת כן דקאמר אי למיתב לה כתובה משמע דאפילו אי לא מהימן לאוסרה יכול להפסידה כתובתה ומנ"ל למעבד פלוגתא בין ר"א ור"נ וצ"ל דרש"י ז"ל אירושלמי סמך שהביאו התוספות שם ועדיין צ"ע מאי בעי רש"י בזה. ועיין מ"ש לקמן דמן הירושלמי אין ראיה. ותו קשה לענ"ד למה דפירש"י דנאמן לאוסרה ולא להפסידה כתובה. א"כ לפירש רש"י דמוקי ברייתא דלקמן דף ל"ו החרשת והשוטה ובוגרת ומ"ע אין להם טענת בתולים. היינו בפתח פתוח. א"כ קשה לר"א לענין מאי קמיירי אי להפסידה כתובתה הא בכל הנשים אין נאמן להפסידה כתובה וע"כ לאוסרה. קשה מ"ט בחרשת ושוטה אין להם טענת בתולים אי משום דטענינן לה משארסתני נאנסתי הא זה שייך לענין להפסידה כתובתה אבל לאוסרה לא מיבעיא לדעת הרא"ש דס"ל במשארסתני נאנסתי נאמנת דוקא לענין כתובה אבל אסורה לו וכן הוא בהדיא בירושלמי אמתניתין דמשארסתני נאנסתי דהיינו להפסידה כתובתה אבל לאוסרה אינה נאמנת כ"ש בחרשת ושוטה דלא טענינן לה. אלא אפילו לדעת רבינו יונה דנאמנת היינו באומרת ברי. אבל מהיכי תיתי נכשיר מספיקא באשת כהן דאיכא לאוקמי אחזקת הגוף דהי' תחתיו. ותו דמי עדיף חרשת ושוטה ממכחשת דשמעתין דקאמר בפשטות דבחדא ספיקא אסורה. ולכאורה היה נראה לי לפמ"ש התוס' דלא הוי ספק ספיקא משום ספק מ"ע דאם איתא דהיא מ"ע היתה טוענת. א"כ יש לומר בחרשת ושוטה דלא שייך זה ממילא מותרת מטעם ספק ספיקא דמ"ע. אך לפי' רש"י זה אינו דהא כבר הכרחנו דס"ל לרש"י ז"ל דמוכת עץ לא שכיחא אפילו לר"ג ואין להכניסו בספק ספיקא ועוד נראה לענ"ד דאפילו לפי' התוס' לא אתי שפיר דנראה דע"כ לא מצינו לאוקמי באשת ישראל וקידשה פחות מג' שנים דהא קי"ל דאונס בישראל משרי שרי ולא גרע חרשת ושוטה מקטנה דפתוי קטנה אונס הוא. ואי באשת כהן איכא ס"ס להיפך לאוסרה כמ"ש הרא"ה דאפילו אינה תחתיו שמא נבעלה לפסול לה. ואפילו למה שנכתוב לקמן בס"ד דלר"ג לא חיישינן לזה משום חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה. זה לא שייך בחרשת ושוטה כמו שיבואר כל זה בס"ד בקונטרס אחרון אך העיקר נלפענ"ד דודאי לקמן לענין להפסידה כתובתה מיירי. ואף שפירש"י דר"א ס"ל לאוסרה ולא להפסידה כתובתה היינו דוקא היכא שהיתה מכחשת אותו בברי. והטעם כמ"ש המפרשים בהא דקאמר לקמן ריש דף י' חכמים תקנו וכו' והם האמינוהו וכו' דהא דלא מהימן הבעל מדינא משום דאמרינן חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כדקי"ל באומרת גרשתני וכן כתב בספר פני יהושע. אבל בשותקת או בחרשת ושוטה מודה ר"א דנאמן להפסיד כתובתה ושפיר פליגי התם הברייתות כדאוקמי לר"ג ולר' יהושוע אי טענינן להו משארסתני נאנסתי כדפירש"י שם דבזה כיון שהוא טוען שמא טענינן לה כמו שיבואר לקמן אבל להכחיש את הבעל לטעון שלא היה פתח פתוח לא טענינן לה ודוק: ולפ"ז מתורץ נמי קושיא קמייתא ממשמעות הסוגיא דיש לומר דס"ל לרש"י ז"ל דאדרבא הא בהא תליא אי נאמן לאוסרה אינו נאמן להפסידה משום דהיכא דקים ליה גרע טפי לענין כתובה דשייך אין אשה מעיזה משא"כ בלא קים ליה ליכא העזה אף שטוען ברי כמ"ש לקמן דחשבינן ליה כשמא וכה"ג איתא בשבועות דף מ"ה ע"ב גבי שכיר דמשום דבעה"ב טרוד בפועליו לא הוי העזה אף שטוען ברי ע"ש א"כ יש לומר דאביי דקאמר אי למיתב וכו'. היינו אי אמרינן דלאוסרה אינו נאמן משום דלא קים ליה ואפ"ה יכול להפסידה מטעמים שכתבו לקמן בתוס' ד"ה אי למיתב וכו' דאפילו בשמא יכול להפסידה ולא שייך חזקה דאין אשה מעיזה משום דלא קים ליה. אבל ר"א דס"ל דקים ליה ליכא למימר דכ"ש להפסידה דאדרבא יש לומר דנאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה. ולפ"ז רב יהודה אמר שמואל דאמר לקמן דנאמן להפסידה יש לומר דוקא להפסידה ולא לאוסרה משום דלא קים ליה. והא דקאמר רב יוסף אם לאוסרה עליו היינו אי נימא דאינו נאמן להפסידה משום דקים ליה ושייך אין אשה מעיזה. ומה שפירש"י לקמן בדרב יהודה אמר שמואל משום חזקה אין אדם טורח היינו דלא אמרינן שהוא משקר אבל אכתי יש לומר דלא קים ליה. ועמ"ש לקמן בזה: ומה שהכריח רש"י לזה יש לומר משום דכתבו התוספות לקמן דף י' בד"ה אמר רב נחמן וכו' דצריך לומר דרב אשי לקמן דף י"ב דאמר תני כל שלא מושמש פליג על סוגיא דלקמן דמסיק דנאמן לומר פתח פתוח מצאתי. ולשיטה זו יש לומר דבטענת דמים שלא מושמש כיון דטוען ברי אמרינן חזקה אין אשה מעיזה ואינו נאמן. אבל בפתח פתוח כיון דלא קים ליה אין זה העזה לכך נאמן הוא משום חזקה דידיה דאין אדם טורח ובודאי אינו משקר ואף דיש לומר דהוא טועה מ"מ יכול להפסיד מטעמים שכתבו התוס' לקמן. ועוד יבואר לקמן בסוגיא שיטתו ז"ל ודוק: מיהו נראה דכל זה לשנויא קמא לקמן דף י' מהימן ומסבינן ליה כופרי אבל לשנויא דרב אחאי כאן בבחור כאן בנשוי. משמע להדיא דס"ל דהיכא דקים ליה מהימן טפי לענין כתובה כפירש"י שם אע"ג דלאסרה מהימן אפילו בבחור כפירש"י הכא בד"ה אבל הכא אימא מתוך ששנוי היה ואינו בקי וכו' הרי דפי' הסוגיא בבחור. וכן כתב הרא"ה לקמן דלאוסרה מהימן אפילו בבחור ולפ"ז אתיא פירש"י בפשיטות טפי דהא דפירש הכא אבל לא להפסידה כתובתה היינו דלא פליג על רב נחמן. אלא הכא בבחור מיירי ויבואר יותר בקונטרס אחרון ע"ש וזה הוא לסברת רב אחאי דפליג ע"כ על סברת אביי אבל לסברת אביי אתא שפיר עפ"י מה שכתבנו כנ"ל:

2 חידושי הרי"מ על כתובות פתח ↗

גמ' אמר ר"י כו' מפני מה כו' לשון הש"ס תמוה מאוד ותוס' כ' אינו שואל הטעם כו' אלא מה נ"מ כו' ותמוה ע"ש. ולע"ד י"ל דדוקא לר"א דא"נ רק לאסרה לא להפסידה כתובתה כמ"ש רש"י ט' צ"ל משום אקרורי דעתא ושתקנו משום א"כ כנ"ל דאא"ל שהי' התקנה לטובתה כנ"ל. אבל ר"י לטעמי' לקמן דנאמן לכתובה משום חזקה י"ל באמת הטעם רק כנ"ל שמא יהי' נהפך לבו ויפסידה חנם. אך יותר נראה צד הב' הנ"ל שלא יהי' נאמן כלל אם נשאת בשאר ימים ולא בא מיד כיון דיש חשש שנהפך ואין כאן חזקה דאא"ט כו'. וא"כ לא הוצרכה התקנה בשבילה דאדרבה לא יהא נאמן כלל. אך שוב י"ל בשבילו נתקן כדי שאם יהי' לו ט"ב ישכים לב"ד ויהי' נאמן להפסידהמשום חזקה משא"כ אם תנשא בשאר ימים קודם קביעת ב"ד ויבא אח"כ לא יהי' נאמן שמא נהפך כנ"ל. וא"כ הא ודאי דאם רוצה רשאי לישא יום אחר כיון דהטעם לטובתו בממון. וע"כ דהתקנה רק דאף שהגיע הזמן קודם יום ד' א"צ לישאנה עד יום ד' ופטור ממזונות. וא"ש דשואל מפני מה אמרו ב"נ ליום ד' הא לענין איסור אין נ"מ רק לכתובה לטובתו וממ"נ אם אינו רוצה מי יכופו ותי' לפי ששנינו כו' הגיע זמן כו' לכך שנינו ב"נ ליום ד' וא"צ לישאנה מקודם וממילא אינו מעלה מזונות כו'. ותמה ר"י דתלי' ת' דמפרש טעמא כו' היינו שתולה בהא דהגיע זמן על יום א' שאמר לפיכך הגיע בא' בשבת הא על א' לא מפרש טעמא כלל דלא שייך טעמא דמתני'. לכך מגי' ותנשא בא' שקדו ועכשיו כו' גם א' בשבת אינו מעלה. וקמ"ל דאף שהיא רוצה ג"כ יכול הוא לעכב או משום דתקנה קבוע' ולא יועיל רצוי שלה. או דשייך ג"כ לנאמנות שלו ע"י שטורח בסעודה נאמן להפסידה כו'. ואף דרצונה בלי סעודה י"ל שאינו רוצה מטעם הנ"ל כמבואר בש"מ דבלי סעודה אינו נאמן. ושפיר תני ליום ד' שכל הימים בשוה לענין דין מזונות כנ"ל:

1 האומר פתח פתוח מצאתי - וטענת דמים אין לו כגון שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים כדלקמן כתובות דף י: או שנאבדה ממנו מפה ולא ידע אם היה דם אם לאו אבל זאת ברורה לו שפתח פתוח מצא:

2 נאמן לאוסרה עליו - ואע"פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא אבל להפסידה כתובתה לא מהימן:

1 פני יהושע פתח ↗

בפרש"י בד"ה האומר פתח פתוח מצאתי וטענת דמי' אין לו עכ"ל. משמע מפירושו ומפי' התוס' שאם מצא דם תו לא מצי למיטען כלל פתח פתוח מצאתי אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאף אם מצא דם אפ"ה אסורה אם מצא פתח פתוח דאפשר שהביאה דם אחר וכן להיפך אם לא מצא דם אע"ג שהפתח סתום אפ"ה אסורה ע"ש:

2 פני יהושע פתח ↗

בד"ה נאמן לאוסרה עליו וכו' אבל להפסידה כתובתה לא מהימן עכ"ל. והיינו משום דלית ליה לר"א האי חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכמ"ש התוספות לקמן דלא קי"ל האי חזקה. אמנם מה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן היינו דלישנא דר"א דקאמר נאמן לאוסרה עליו הכי דייק דאל"כ הו"ל למימר דנאמן סתם והיינו אף להפסידה כתובתה לאשמעינן מיניה תרתי חדא דקים ליה בפתח פתוח ושמעינן נמי דאית ליה חזקה דאין אדם טורח. ואף שהתוספות כתבו לקמן בד"ה אי למיתב לה דלהפסידה כתובתה אפשר דנאמן אפילו אי לא קים ליה. אבל רש"י ז"ל לא ס"ל האי סברא מהטעם שאפרש שם ועוד נראה מדנקט לאוסרה עליו משמע דלכהן אחר שריא אם מת הבעל הראשון ואי ס"ד דאית ליה חזקה דאין אדם טורח אם כן בודאי קושטא קאמר ואסורה לשאר כהנים משא"כ לסברת רש"י דלר"א לית ליה האי חזקה אתי שפיר דלא מהימן אלא לגבי דנפשי' משום דשוויה כחתיכה דאסורא כן נ"ל ודו"ק:

« רש"י על כתובות ח׳ ע״ב:י״ד רש"י על כתובות ט׳ ע״א:ב׳ »