רש"י על כתובות ט׳

1 האומר פתח פתוח מצאתי - וטענת דמים אין לו כגון שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים כדלקמן כתובות דף י: או שנאבדה ממנו מפה ולא ידע אם היה דם אם לאו אבל זאת ברורה לו שפתח פתוח מצא:

2 נאמן לאוסרה עליו - ואע"פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא אבל להפסידה כתובתה לא מהימן:

3 ואמאי - מיתסרא עליה אפי' אי מהימנת ליה דנבעלה:

4 ספק תחתיו - משנתארסה זינתה:

5 ספק אין תחתיו - אלא קודם שנתארסה זינתה:

6 ספק באונס - ואנוסה שריא באשת ישראל כדלקמן כתובות דף נא: מוהיא לא נתפשה:

7 באשת כהן - שהאונס אסור בה הלכך חד ספק הוא:

8 פחותה מבת ג' שנים - ועכשיו היא גדולה ופיתויה פיתוי ואינו אונס הלכך חד ספק איכא ספק אונס ספק רצון אבל ספק תחתיו ספק אין תחתיו ליכא שאילו נבעלה קודם לכן היו בתוליה חוזרים כדתנן במסכת נדה דף מד: פחות מכאן כנותן אצבע בעין שהדמעה יוצאת וחוזרת:

9 מאי קמ"ל תנינא - שאדם נאמן על עצמו לאסור לו את המותר על פיו:

10 הוא אסור בקרובותיה - באמה ובתה ואחותה דשוינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא:

11 והיא מותרת בקרוביו - שהרי אינה מודה בקידושין ובמסכת קידושין מוקמינן לה באומר קידשתיה בפני עדים והלכו להם למדינת הים:

12 דודאי קים ליה - שקידשה:

13 אבל הכא - אימא מתוך שפנוי היה ואינו בקי מיקם הוא דלא קים ליה כסבור שמצא פתח פתוח ואינו כן ולא תיאסר קמשמע לן:

14 ומי אמר רבי אלעזר הכי - דאשה מזנה נאסרת על פי בעלה:

15 קינוי - שאמר לה אל תסתרי עם פלוני:

16 וסתירה - שבאו עדים שנסתרה עמו אחר קינוי:

17 וכמעשה שהיה - דבת שבע:

18 ותסברא - דהכי א"ר אלעזר מעשה שהיה מי הוה ביה קינוי:

19 ועוד מי אסרוה - על אוריה דאילו נאסרה על אוריה נאסרה אף על דוד דקיימא לן סוטה דף כז: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

20 הא לא קשיא - כלומר משום הא קושיא לא תדחייה לרבי אלעזר:

21 הכי קאמר אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ממעשה שהיה - ממעשה דבת שבע אנו למדין כן שלא היה שם קינוי וסתירה ולא אסרוה:

22 עדים לא - בתמיה אפי' יש עדים שזינתה שמא אינה נאסרת בלא קינוי והא כתיב דברים כד כי מצא בה ערות דבר ועוד הא לא נתפשה אסורה:

23 אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד - דיליף סוטה דף ג: דבר דבר מממון:

24 וקינוי וסתירה - אם יש עדים שקינא לה ויש עדים שנסתרה אחר קינוי:

25 אפי' בעד אחד - אפי' אין בטומאה אלא עד אחד נאמן דכתיב במדבר ה ועד אין בה ואמר מר סוטה ב: כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים וקאמר רחמנא עד אין בה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה שרגלים לדבר שזינתה שהרי קינא לה ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא טמאה ומהשתא לא תקשי לך דרבי אלעזר דפתח פתוח לאוסרה על עצמו כשני עדים דמי שהרי דבר ברור הוא לו שנבעלה:

26 מפני מה לא אסרוה - על דוד שהרי עדים הרבה ידעו:

27 גט כריתות כותב לאשתו - שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו והרי מת אוריה במלחמה:

28 דכתיב - במלחמת שאול ואת אחיך כו' ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן:

29 דברים המעורבים בינו לבינה - אלו קדושין:

30 תקח - תטול מביניהם על ידי גט:

31 אף אנן נמי תנינא - דטוען פתח פתוח מצאתי אסרה עליו ולא אמרינן לא קים ליה:

32 איקרורי דעתא - עד שני בשבת הבאה:

33 ולמאי - קפדי רבנן אי מקררא דעתיה:

34 ניתיב לה - מה לנו להפסידה והרי הוא נותן מדעת:

35 אלא לאו לאוסרה - הוא דקפדינן שלא יקרר דעתו ויקיים את האסורה לו אלמא כי אתי וטעין אסרינן לה עליה:

36 טענת דמים - דטענה מבוררת היא וליכא למימר לא קים ליה אבל בפתח פתוח אימא לך לא קים ליה:

37 להפסידה כתובתה - על פי עצמו וטעמא לקמן מפרש חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:

38 האוכל אצל חמיו - בימים שבין אירוסין לנשואין:

39 אין יכול לטעון טענת בתולים - כשתכנס לחופה:

40 מפני שמתייחד עמה - ביהודה היו מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה:

41 ביהודה אמאי לא - האומר פשיטא לי שלא באתי אליה והא ודאי מאחר זינתה שוייה עליה חתיכה דאיסורא מה לי גליל מה לי יהודה:

42 אלא לאו להפסידה כתובתה - וביהודה לא מפסידה על פיו דאמרינן הוא בא עליה בארוסין ובגליל מצי טעין דהא לא נתייחד:

43 מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח מצאתי - דאע"ג דאין עדים בדבר זה ולא טענה מוכחת אלא עליה סמכינן דאמרינן אי לאו דקושטא הוא לא היה מפסיד סעודתו ואם היה שונאה מתחלה היה מגרשה ולא טרח בסעודת נשואין ומיהו ביהודה לא מהימן שמא בעל בימי אירוסין ושכח או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה:

44 לא דקא טעין טענת דמים - לעולם אימא לך בדבר שאינו יכול לבררו אינו נאמן להפסיד כתובתה ודיוקא דמתני' דדייקינן הא בגליל מצי טעין דטעין טענת דמים וכגון שהיו להם שושבינים שמשמשו אותן ולא נעשית אונאה בדבר ולא ראה ואיבד וטענה ברורה היא: