רש"י על כתובות מ׳

1 להא מילתא - שיהיה מפתה נושא על כרחו:

2 עשה - לו תהיה לאשה:

3 ונדחה את לא תעשה - דאינה ראויה לבא בישראל כגון ממזרת:

4 מי איתיה לעשה כלל - השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה:

5 מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור - דכיון דיתומה היא וקנס שלה היא ואחילתיה דמדעתה נתפתתה לו פטור ובגמרא מפרש דנתארסה ונתגרשה מילתא אחריתי היא ולא איתומה קאי:

6 גמ' בשיטת ר"ע רבו אמרה - דאמר במתני' נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה והך נתארסה ונתגרשה דר' אלעזר כשאביה קיים וקרי לה יתומה משום דפקע זכות אב מינה לגבי קנסא:

7 ממאי - דכר"ע סבירא ליה:

8 מדקתני אונס חייב ומפתה פטור - אלמא יש לה קנס ולעצמה הלכך מפתה פטור דמדעתה עבד ואונס חייב ואפילו אביה קיים דאי יתומה כדקתני פשיטא דמפתה פטור אלא הא קמ"ל כו':

9 יתומה פשיטא - מסקנא דמילתא דר' יוחנן היא:

10 טובינא דחכימי - מאושר שבחכמים אשרי מתרגמינן טובאי. ר' אלעזר הוא ר' אלעזר בן שמוע ותלמידו של ר"ע היה כדאמרינן ביבמות בהבא על יבמתו יבמות דף סב: והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע:

11 מתני' הכל לפי המבייש - אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב:

12 והמתבייש - לפי חשיבותו בושתו:

13 כאילו היא שפחה - בגמרא מפרש מאי גריעותא מחמת בעילה:

14 גמ' יאמרו כו' - והיכן הוא חילוק שביניהן אצל בושת הלכך יהיב בושת:

15 גבי עבד - שנגחו שור שנתנה תורה קצבה ל' שקלים:

16 מעשה מחט - חייט תופר:

17 אלא אמר רבי זירא - מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש"מ גבי בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה:

18 תחת אשר עינה - גבי חמשים כסף כתיב:

19 מכלל דבושת ופגם - שאינם משום עינוי שהרי ישנן בשאר חובלין אינו בכלל זה. פגם הוא נזק הנישום נמי בשאר חבלות:

20 ואימא לדידה הוי - דבשלמא קנס כתיב ביה ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו לדידה:

21 בנעוריה בית אביה - גבי נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית אביה:

22 בתו לאמה - הקיש בת לאמה:

23 תיפוק ליה כו' - אלא על כרחך מהתם לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים כתיב:

24 נילף מקנסא - מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:

25 אלא מסתברא - דבושת ופגם דאב הויא שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה:

26 דאי בעי מסר לה - לקדשה בביאה:

27 למנוול ומוכה שחין - כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה:

28 מאי נפקא ליה - לכל אדם בבעילתה אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא:

29 ולעבדו מאי נפקא ליה - למריה מינה אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא שיהו להן ולדות:

30 קורת רוח - שזהיר בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה:

31 מתני' כ"מ שיש מכר - לאב בבתו דהיינו בקטנותה:

32 אין לו בה קנס - דאין קנס לקטנה:

33 כל מקום שיש קנס - משהיא נערה:

34 אין מכר - דתניא ערכין דף כט: יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר:

35 גמ' זו דברי ר"מ - דאמר אין קנס לקטנה:

36 מבת ג' שנים - שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין:

37 מכר לא - בתמיה:

38 אף קנס במקום מכר - משתהא ראויה לביאה עד שתביא שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה שערות עד שתבגר קנס ולא מכר:

39 מאי טעמא דר"מ - דאמר קטנה אין לה קנס:

40 דאמר קרא - גבי קנס ולו תהיה לאשה:

41 במהוה עצמה - במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות הכתוב מדבר:

42 אהא מתניתו לה - להא דריש לקיש דאמר כ"מ שנכתב נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על הקטנה בא:

43 שם רע - לא מצאתי לבתך בתולים:

44 פטור - דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה מלא כתיב:

45 אלא כאן נערה - האי דכתיב נערה מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע: