רש"י על כתובות מ״ח

1 לפום שארה - זקינה קשה לה משאוי ואינה יכולה לסבול בגדים רחבים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות בהם:

2 לפום עונתה - לפי העת אם חמה אם צנה:

3 חדשים - חמים הם יותר מן השחקים:

4 דאורחה - דרך בנות משפחתה בכך:

5 מאי טעמא דתנא קמא - דאמר לא צריך:

6 אורחיה - לבנות משפחתו עושין כן:

7 עולה עמו ואינה יורדת עמו - מבעולת בעל נפקא לן בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל בפרק אע"פ שם.:

8 ה"מ מחיים - כגון הוא אומר להניק את בנה והיא אומרת שלא להניק ודרך בנות משפחתה להניק בניהם ולא דרך משפחתו:

9 זנין - מזונות:

10 מפרנסין - לבוש וכסות:

11 ודבר אחר - לקמן מפרש:

12 אבל לא בניו ובנותיו - שאינו חייב במזונותיהן בחייו:

13 ולא שאני לך כו' - יוצא מן המקום לדעת היה בידו לצוות על מזונות בניו ובנותיו ואשתו ולא צוה גילה דעתו שאינו רוצה לזונן הילכך אשתו דמיחייב לה בתנאי כתובה אשתעבוד ניכסיה בניו ובנותיו לא אבל נשתטה דיצא מן העולם שלא לדעת מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו:

14 תכשיט - בשמים של אבקת רוכל שהנשים מתקשטות בהם:

15 מ"ד תכשיט - לא יהבינן לאשתו כ"ש שאין עלינו לעשות צדקה מנכסיו ואמתניתא קיימי:

16 לא ניחא ליה דתינוול - אע"פ שלא צוה בלכתו עבדינן ולי נראה דאדמר עוקבא קיימי דאמר מי שנשתטה יורדין לנכסיו וזנין כו' וד"א ואיפכא גרסינן מ"ד צדקה כ"ש תכשיט ומ"ד תכשיט אבל צדקה לא התם היינו טעמא דלא ניחא ליה דתינוול:

17 לפי כבודו ולא לפי כבודה - בתמיה מידי דאורחה ולאו אורחיה מי לא בעי למיעבד לה הא ודאי אינה יורדת עמו ואפילו למאן דלית ליה עולה עמו לאחר מיתה אינה יורדת אית ליה:

18 האומר - בשעת מיתתו:

19 אם מתה אשתו כו' שומעין לו - דכיון דהוא מת בחייה והיא גובה כתובתה אינו חייב לקוברה דתנן לקמן כתובות דף צה: יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה:

20 נכסי קמי יתמי רמו - ופשיטא דאין קבורתה עליהם:

21 אל תקברוהו מנכסיו - אלא מן הצדקה:

22 מתני' לעולם היא ברשות האב - ואם בת ישראל מאורסה לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות אב בבתו:

23 לרשות הבעל לנשואין - כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:

24 מסרו שלוחי האב - שהיה האב משלחה לו ע"י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:

25 גמ' ממשנה ראשונה - בפרק אע"פ:

26 הגיע זמן - שנים עשר חדש לבתולה משתבעה הבעל להכין עצמה לנשואין ולאלמנה שלשים יום:

27 ולא נישאו - כגון שעכב החתן או אונס שלו:

28 ואוכלות בתרומה - אם בת ישראל מאורסת לכהן היא:

29 מסירתה לכל - ליורשה וליטמא לה ולמעשה ידיה ולכל דבר איש באשה קיימא מסירת שלוחים במקום חופה:

30 חוץ מאכילת תרומה - דטעמא דידה משום סימפון כדלקמן בפרק אע"פ כתובות דף נז: ואכתי איכא למיחש להכי שמא ימצאו בה מומין ויהיו קידושיה ונישואיה טעות:

31 ורב אסי אמר אף לתרומה - קסבר הא דאמור רבנן ארוסה לא תאכל בתרומה משום שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה שם והשתא דאין אחיה ואחיותיה אצלה שרי:

32 לעולם היא ברשות האב - ואוקימנא דהאי לעולם משום אכילת תרומה נקט לה וקתני עד שתכנס לחופה:

33 אמר להו רב - לתלמידו ובנו:

34 לא תיזלו בתר איפכא - לא תשיבו בבית המדרש ממשנה הנהפכת לשני צדדים שיוכל המתרץ לתרץ משמעה אחר דבריו:

35 שמואל אמר לירושתה - הוא דמהניא מסירה שאם מתה בדרך בעל יורש נדונייתה דאע"ג דאמר מר לקמן כתובות דף נג. אשתו ארוסה מתה אינו יורשה הכא כיון דמסרה אחולי אחיל אב מהשתא מחמת קירוב נישואין אבל לתרומה ולהפרת נדריה שלא בשותפות ולמציאתה דאינה אלא משום איבה ואכתי ליכא למיחש להכי לא מהניא מסירה כי חופה:

36 לכתובתה - הוא דמהניא מסירה והשתא קא בעי הש"ס למילתיה:

37 מאי היא דאם מתה ירית - בעל את הנדוניא שפסק לה האב:

38 לומר כתובתה מאחר מנה - לשוייה אלמנה מן הנשואין שלא תיקנו לה חכמים אלא מנה מן הכונסה אחרי כן:

39 הלך האב כו' - אין מסירתו מסירה:

40 ונכנסה עמו - עם בעלה ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא לשם נשואין:

41 שכתובתה - מטלטלין שייחד אביה לנדונייתה:

42 במה דברים אמורים - שמסירתה לשלוחים הוו נשואין:

43 ליורשה - להא מילתא לחודא הוא דהויא נשואין:

44 תיובתא דכולהו - הנך דפליגי אדשמואל:

45 הא סתמא - אם נכנסה ושהתה עמו סתם אמרינן נשואין נינהו וזו היא כניסת חופתה ואע"פ שלא נבעלה הוי נשואין:

46 סתמי סתמי קתני - הא דקתני נכנסה עמו ללון לא שפירשה ללון אני נכנסת ולא לשם נשואין והא דקתני נכנסה עמו לנשואין לא שפירשה לנשואין אני נכנסת אלא זו וזו שנכנסה סתם ותנא הוא דקאמר דהיכא דחצר שלה סתם כניסתה לא לנשואין הן אלא ללון והיכא דחצר שלו סתם כניסתה לשם נשואין:

47 הרי זו בחנק - כנשואה ולא בסקילה כארוסה:

48 ואימא פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה - דייך אם מיעטת כגון זו דלא תימא נערה בתולה כתיב גבי סקילה והא אכתי בתולה הואי אבל זו שאף לחופה לא נכנסה לא מיעטה הכתוב ואכתי בית אביה קרינא ביה:

49 חופה - בלא בעילה בהדיא כתיבא דלאו בסקילה היא וכי איצטריך האי למסירה:

50 אילימא נשואה ממש - שנכנסה לחופה ונבעלה: