רש"י על כתובות ק״א

1 יוצאה בגט צריכה להמתין - ואע"ג דליכא לספוקי קטנה במעוברת לא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות:

2 אליבא דר"א כ"ע לא פליגי - כלומר הא דאמרת שמואל דאמר כר' יהושע ולא כרבי אליעזר שפיר קאמרת דמודה שמואל דלרבי אליעזר אין כתובה לשום קטנה דהשתא ירושתה ומציאתה דמדידה לדידיה קאמר דלא מיתוקמא בה תקנתא דרבנן כ"ש כתובתה דמדידיה לדידה שהרי כשתקנו חכמים נשואין ליתומה ע"י אמה ואחיה להנאתה ולטובתה תקנו כדאמרינן ביבמות בפ' חרש שנשא את הפקחת כדי שלא יהו נוהגים בה הפקר שאין קטנה יודעת לשמור עצמה מלהתפתות:

3 כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר הא דאמרת דרב כר"א ולא כרבי יהושע ליתא דרב אפילו לר' יהושע אמרה:

4 ע"כ לא קאמר ר' יהושע - דמעשיה קיימין אלא מדידה לדידיה כגון ירושתה ומעשה ידיה ומציאתה שיהו לבעל כי היכי דלא לימנעו מלישא אותה וחכמים גזרו שתנשא כדי שלא ינהגו בה הפקר:

5 אבל מדידיה לדידה - כגון כתובה ותנאי כתובה:

6 צאן ברזל - צאן שהוא קשה ומתקיים לה כברזל לפי שקיבל עליו אחריות:

7 נכסי מלוג - שהכניסה לו ולא שמאום בכתובה והקרן לאשה ופירות לבעל:

8 נכסי צאן ברזל - הנישומין בכתובתה ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה והוא מקבל עליו אחריות להחזירן לה כשתצא ממנו:

9 אבל - בלאות דנכסי צאן ברזל אית לה:

10 אי דאיתנהו - קיימין:

11 אידי ואידי אית לה - שאין לנו לקונסה:

12 ואי דליתנהו - קיימין:

13 אידי ואידי - בין נכסי מלוג בין דצאן ברזל לית לה שיכול לומר שלי הוצאתי שהרי ברשות ב"ד נשאתיה וכשאוציאנה אחזור מה שקבלתי עלי בכתובה ובנכסי מלוג נמי אע"פ שלא ברשות הוציאם מיהו יכול לומר אין לי להחזירן עד שאגרשנה שמא תמות בחיי ואירשנה:

14 אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא - שהרי הוא מוציאה מדעת:

15 ואי דליתנהו - ומפני שלא היה לו להעלות בדעתו שמא תמצא אילונית אתה פוטרו אם באת לחלוק בהן:

16 איפכא מבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי - שלא היה לו לבלותן וללובשן:

17 אית לה - אי סבירא לך עיילא ליה גלימא קרנא הוי:

18 נכסי צאן ברזל - שהוא קבל עליו אחריותן ברשות הוציאן:

19 אשניה - שהם נשואי עבירה וטעמא דידה משום קנסא וכגון דליתנהו:

20 וקנסו רבנן כו' - כלומר מדינא איפכא מיבעי ליה אלא חכמים הפכו את הדבר לעקור מהן תורת נשואין קנסו אותה ממה שהיה ראוי לגבות משלו ומאי ניהו מנה מאתים ומזונות ובלאות דנכסי מלוג שהוציא שלא ברשות:

21 ולדידיה בדידה - ואותו קנסו במה שהיה ראוי לו משלה בלאות דנכסי צאן ברזל שהוציא ברשות:

22 ש"מ מדרב כהנא - דאמר שניה אין לה בלאות דנכסי מלוג וטעמא משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה הא אשה כשרה גובה אותן ממנו ואע"ג דלא איתנהו:

23 עיילא ליה גלימא - בנכסי מלוג שלא שמוה עליו בנדונייתה:

24 קרנא הוי - וקיים לאשה לימכר וליקח בו קרקע והוא אוכל פירות ולא אמרינן לבישתה הן הן פירותיה ונכסי בה וניזיל:

25 והאמר רב נחמן - בהאשה:

26 אבל תוספת יש לה - דמתנה בעלמא יהיב לה בחיבת ביאה:

27 נשים שאמרו בהן חכמים - לשון אין להן כתובה יש להן תוספת נשים שאמרו חכמים לשון יוצאות שלא בכתובה כל תורת גיבוי הפקיעו מהן:

28 עוברת על דת - בפ' המדיר לעיל כתובות עב.:

29 וחברותיה - נמצאו עליה נדרים או מומין והמקללת יולדיו בפניו:

30 והיוצאת משום שם רע - שזינתה:

31 מה שבפניה - בנכסי מלוג קאמר:

32 בלאותיה קיימין - בלאות שהן קיימין לא הפסידה:

33 זו דברי רבי מנחם - הא סתמא דתני תנא קמיה דר"נ הפסידה ר' מנחם אמרה דסתימתאה הוא הרבה משמועותיו נשנו סתם במשנה ובברייתא:

34 אשה ואינה אשה - פעמים היא כאשתו פעמים אינה כאשתו:

35 אלמנה - לכ"ג:

36 בחזקת שהיא כן - שהודיעתו שהיא אלמנה:

37 הא סתמא - הוה ליה לא הכיר בה:

38 בחזקת שאינה כן - שהטעתו ואמרה לו לא נתקדשתי לאדם מעולם:

39 אבל סתמא - שלא התנה עמה ומיהו לא הכיר בה יש לה:

40 כנסה בידוע - שהיא אלמנה:

41 מדקא מפליג באיילונית - דאם מתחלה נשאה לשם איילונית יש לה:

42 כי קתני לה לאלמנה - וקאמר יש לה כתובה:

43 אפלוגתא דאיילונית קאי - לאחר שחילק באיילונית ופירש הכיר בה יש לה כתובה שנאה לאלמנה אצלה וקאמר אף אלמנה נמי שהכיר בה ונשאה לשם אלמנה יש לה כתובה:

44 הדרן עלך אלמנה ניזונת

45 מתני' הנושא את האשה: לזון את בתה - שהיה לה מאיש אחר:

46 נשאת - האם לאחר שגירשה הראשון:

47 לכשתבא אצלי - כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:

48 בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין - ולא ממשועבדים דתנן גיטין דף מח: אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים:

49 והיא נזונת - אותה הבת:

50 שהיא כבעלת חוב - שיש לה עליהן שטר מזונות:

51 נשאת - האם לאחר שגירשה הראשון. לכשתבא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:

52 כל זמן שאת עמי - ולא אם אמות או תמותי או אגרשיך:

53 גמ' אי דאמר להו - לשומעין:

54 אתם עדיי - שאני מודה לו:

55 מאי טעמא דר"ל דפטר - הא אנן תנן בסנהדרין דף כט: עד שיאמרו בפנינו הודה לו אלמא הודה בפני עדים חייב:

56 אי לא אמר להו - לשומעין אתם עדיי:

57 מאי טעמא דרבי יוחנן - הא קיימא לן התם בסנהדרין וצריך שיאמר אתם עדיי:

58 ה"ג לעולם דלא אמר להו אתם עדיי והכא במאי עסקינן בשטרא - שמסר לו שטר בפנינו וכתוב בו אני חייב לך מנה ואע"פ שכתב ידו הוא הואיל ולא חתם פטור והא דתנן לעיל כתובות דף כא. הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין כגון שחתם בו אני פלוני לויתי מנה מפלוני כדמוכח בפרק האשה שנתארמלה שם דאמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא אבל אמגילתא לא מאי טעמא דלמא משכח ליה כו' ותנן הוציא עליו כתב ידו כו' אלמא בחתימת ידיה קמיירי אבל הכא הכי כתב ליה חייב אני לך מנה ולא חתם בו:

59 אלימא מלתא דשטרא - הואיל ובפני עדים מסר לו:

60 מאי לאו כי האי גוונא - מה עדות יש לה לאחר זמן בדבר זה לאו כי האי גוונא שמוסר לה שטר בפני עדים וכתוב בו פלוני קבל עליו כך ואין שם לא קנין ולא חתימה דאי הוה שטר חתום בידה מאי למימרא: