רש"י על כתובות מ״ד

1 הכא נמי - מדלא כתב ואוסיפית לה מאה אמאתים קמאי אלא כתב זמן שני לכל השלש מאות ולא בלשון מוסיף על השטר הראשון ש"מ אחילתיה לשעבודא קמא ואם באת לגבות שטר השני תגבה מזמן שני אבל גבי תוספת המוסיף בכל כתובות על מנה מאתים כותבין בו ואוסיפית לה על מאי דתקון רבנן הלכך לא אחילתיה לשעבודא קמא וכדקאי קאי:

2 אמר מר - אדרב הונא קאי דאמר אם באת לגבות מאתים כו':

3 שני שטרות - של שדה אחת של מכר או מתנה וכתבן ראובן לשמעון אחד בניסן ואחד בסיון:

4 ביטל שני את הראשון - ואם כתב לו אחריות וטרפוה ממנו אין גובה אלא מזמן שני וה"נ נימא ראשון בטיל ליה דאחליה לשעבודיה קמא:

5 דאי מוסיף בה דיקלא - בשטר בתרא:

6 לתוספת כתביה - ולא לבטולי לקמא אלא דאי מזמן שני אתי למגבי ליקני עיקר ותוספת ואי ניחא ליה בקמא משום דקדים לא ליקני תוספת:

7 וה"נ הא אוסיף לה - דכתב לה שלש מאות:

8 ליפות כחו כתביה - ואי נמי לא אוסיף ביה לא ביטל את הראשון אלא דלא ליתו בני מצרא לערעורי עליה דקיימא לן מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא:

9 דינא דבעל חוב - דאי אתי ב"ח וטריף ליה מיניה קבל עליו אחריות בשטר השני דנהדר וניגבי מיניה מעות הכתובים כאן:

10 מאי טעמא - ביטל:

11 אודי ליה - בעל השטר שהראשון מזויף היה ונתרצה על האחר לגבות מזמן שני:

12 אורועי סהדי - החתומים בראשון לרפרם פסולים לרב אחא כשרים:

13 ולשלומי פירי - שאכל לוקח בין זמן ראשון לזמן שני לרפרם משלם:

14 ולטסקא - לפרוע מס הקרקע למלך מזמן ראשון לזמן שני לרפרם על המוכר לפרוע לרב אחא על הלוקח לפרוע:

15 מאי הוי עלה דכתובה - מאימת גביא:

16 מתני' וזינתה - באירוסין והיא נערה:

17 הרי זו בחנק - ואפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים דבחזקת בתולה היא דכי כתיבא סקילה בנערה המאורסה בישראל כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה בישראל:

18 אין לה לא פתח בית אביה - א"צ להוציאה אל פתח בית אביה:

19 ולא מאה סלע - אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין דכולה פרשה בישראל כתיבא:

20 הרי זו בסקילה - בגמרא ע"ב יליף לה:

21 הרי היא כבת ישראל לכל דבריה - ויש לה פתח בית אב ומאה סלעים:

22 יש לה אב ואין לה פתח בית אב - כגון שאין לו בית ובישראלית קמיירי:

23 גמ' מנא הני מילי - שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה:

24 ומתה - וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה והאי ומתה קרא יתירא הוא:

25 בישראל - כי עשתה נבלה בישראל:

26 מאן ימאן - במפתה הכתוב מדבר דמצי למיכתב ואם ימאן וכתב ואם מאן ימאן בין אביה קיים וממאן בין שאין אביה קיים והיא ממאנת אלמא אע"ג דכתיב באונס ונתן לאבי הנערה שם ואונס ומפתה מהדדי גמירי מיחייב קנס איתומה וכי תימא שאני הכא דרבי רחמנא אבל לגבי מוציא ש"ר לא אתרבאי הכא נמי לאו יתומה משמע מריבוי אלא דבין היא ובין אביה יכולין לעכב כדאמרינן באלו נערות לעיל כתובות דף לט: ויתומה לא אתרבאי הכא אלא דסבירא ליה לתנא דאביה דקאמר קרא לאו למעוטי יתומה אלא למימרא דקנסה לאביה ולא לעצמה והוא הדין לאביה האמור במוציא שם רע דברים כב:

27 הוא מותיב כו' - הא יתומה דקאמר תנא:

28 בבא עליה ואח"כ נתיתמה - ולעולם אבי הנערה למעוטי יתומה בין בקנס בין בהוצאת שם רע:

29 רבא אמר חייב - המוציא שם רע על היתומה:

30 מדתני אמי כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולא בתולת גרים - והא בתולת גרים יתומה היא דרחמנא אפקריה לזרעיה דמצרי כשל חמור דכתיב יחזקאל כ״ג:כ׳ וזרמת סוסים זרמתם והוא לשון שכבת זרע הזורם כזרם מים ואצטריך קרא למעוטי אי אמרת בשלמא כו':

31 נערה מלא דבר הכתוב - בכל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה:

32 אלא כאן נערה כו' - אלא האי דכתיב מלא לא ללמד על עצמו בא ולהוציא את הקטנה דבלאו הך דרשא אמעיטא לה קטנה כדאמרינן דלאו בת עונשין אלא ללמד בא על כל נערה שבתורה שכתובין חסר לומר שאף הקטנה במשמע והכי יליף כאן נערה כאן שאי אפשר בקטנה כתיב מלא הא למדת שכל מקום שנכתב חסר אף הקטנה במשמע כגון באונס ומפתה:

33 שלש מדות - במיתת נערה המאורסה:

34 באו לה עדים בבית חמיה - לאחר שניסת:

35 שזינתה בבית אביה - באירוסין: