רש"י על כתובות פ״ב

1 דלמא - בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין לזה:

2 לאשר אשם לו - לאשר הקרן שלו ולא כתיב לאשר נושה בו:

3 אלא - להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה דלא אשכחן תנא דאית ליה תרי חומרי בכתובה שהרי היא מדברי סופרים חדא דמטלטלי משתעבדי לה וחדא דגביא מבעל חובו של מת מדרבי נתן אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה אי כרבי מאיר אי כר' נתן וכיון דתנא תרוייהו לא קבלה מרבו כן ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא ולא סמכינן עלה במידי:

4 ולא ידענא מאי היא - לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה:

5 פומבדיתאה רמאה - שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה כדאמרי' בעלמא חולין דף קכז. נרשאה נשקיך מני ככיך פומבדיתאה לוייך שני אושפיזיך ובחזקת הבתים ב"ב מו. כמו כן תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא:

6 פלוג מהשתא - החזק בחלקך מעכשיו ואע"פ שאינה עכשיו קנויה לך עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו:

7 קנה לאחר שלשים - במשיכה זו:

8 ואפי' עומדת באגם - שאינה ברשות הלוקח:

9 התם - הוא דקונה לאחר שלשים משום דבידו היה להקנותה לו משעת משיכה הלכך מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי שימלאו ל' יום:

10 הכא לאו בידו - לחלקם לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה הלכך אי אמר ליה נמי לכשאכנוס זכה מעכשיו לאו מידי הוא דקיימא לן כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה לקמן בשמעתין ואפילו אית לן יבם ואחר כך חילק מה שעשה עשוי השתא מיהת לאו בידו:

11 והא כי אתא כו' - גבי משיכת פרה קאי ופריך דר' יוחנן אדרבי יוחנן:

12 קני מעכשיו - לאחר שלשים כשיגיעו תהא קנויה לך מעכשיו:

13 שני מעשים הוו - ומי ששאל זו לא שאל זו ולא שמע האחרון את הראשונה שלא נשאלו יחד בבית המדרש לגירסא בעלמא אלא ע"פ מעשים שאירעו נשאלו:

14 והא קתני כל נכסיו של מת אחראין לכתובתה - והמחובר לקרקע כקרקע ולא דמו למחוברין דנכסי מלוג דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים והני נמי פירי נינהו דגמרי ברשותיה אבל הכא קרנא ופירא דידיה הוא ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו ומאי דאישתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן פירא הוא לאפקועי שיעבודא:

15 תני שלה - ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין ואכספים ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובת':

16 שמגרש' בגט ומחזירה - תרי מילי אשמעינן מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה ואשמעינן שאם רצה להחזירה מחזירה כשאר אשה:

17 עדיין יבומין הראשונים עליה - אע"פ שלקחה דהכי כתיב ולקחה ויבמה:

18 קמ"ל - דנעשית כאשתו ומלאשה דרשינן ליה לקמן והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות דף ח::

19 נעשית כאשתו - דכתיב לאשה קרא יתירא:

20 אשה הקנו לו - ליבם זה מן השמים אין עליו לכתוב לה שטר נישואין:

21 מאי וכן לא יאמר - פשיטא מי גריעה אשתו מיבמתו:

22 התם הוא - גבי יבמתו קאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שולחנו:

23 דלא כתב לה - כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים:

24 דקנאי - כבר:

25 ודקנינא - שאני עתיד לקנות הלכך איכא איבה דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות:

26 גירשה אין - הוא דאמרינן אין לה אלא כתובה ואם בא למכור מן השאר ימכור:

27 לא גירשה - לא ימכור כלום:

28 קא משמע לן כדרבי אבא - דלעיל אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה ואם תאמר מרישא שמעינן לה דקתני כל נכסיו אחראין התם עצה טובה הוא דהא גבי אשתו נמי תנן הכי אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה דאי לא למאי קתני לה אי משום היא גופה פשיטא דאין לה אלא כתובתה אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה למידק הא לא גירשה לא:

29 מאי קא משמע לן - ביבמה:

30 תנינא - לה באשתו ומאי אולמיה דיבמתו דאיצטריך למיתנייה:

31 דלית לה כתובה מיניה - אלא על נכסי בעלה הראשון:

32 היו כותבין כו' - ולא היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה:

33 ולא היו נושאין נשים - שלא היו רוצות לינשא להם אמרו לכשימות או יגרש לא נמצא לגבות כלום שהיורשין יצניעו מעות של ירושה:

34 בבית חמיה - בבית בעלה:

35 עשירות - שכתובתן מרובה:

36 קלתות - כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי:

37 עביט - למימי רגלים:

38 טלי כתובתיך וצאי - לפי שהיתה מיוחדת לכך:

39 כל נכסי אחראין - ולא ייחד לה כתובה במטלטלין:

40 הדרן עלך האשה