רש"י על כתובות ע׳

1 רבי מאיר - דמתני' היא דאמר יעשה שליש מה שהושלש בידו:

2 מינח ניחא ליה - שיתנו להן כל צורכן:

3 לזרוזינהו - שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין:

4 הפעוטות - תינוקות בני תשע ושמונה כדאמרי' בהניזקין:

5 במטלטלי - דווקא אבל במקרקעי לא עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים:

6 אפוטרופוס - שמינהו אבי יתומים או ב"ד:

7 מדקתני - במתני':

8 שאני הכא דאיכא שליש - שנשתלש לכך ופירשו לו מה יעשה בהן אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך והרי אם מכרו אלו הפעוטות אין זה שינוי מצות המת שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם:

9 אם כן - דשליש דווקא וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה ליתני יעשה שליש כו':

10 דאפילו בעלמא - במקום אפוטרופוס דדמי קצת לשליש:

11 הדרן עלך מציאת האשה

12 מתני' המדיר את אשתו מליהנות לו - אין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו להוציא וליתן כתובה והנאת מזונות בגמרא פריך והא משועבד לה:

13 יעמיד פרנס - שליח שיפרנסנה:

14 בישראל - אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו:

15 ובכהן - שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא סופו יתחרט יהבו ליה רבנן זימנא טפי:

16 אחד מכל הפירות - קונם פרי פלוני עלי והוא קיים לה:

17 שלא תתקשט באחד מכל המינין - קונם בושם פלוני עלי והוא קיים לה:

18 בעניות שלא נתן קצבה - באשה עניה אם לא נתן קצבה לדבר עד מתי אסרו עליה הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא מפרש עד כמה היא קצבתה:

19 ובעשירות - שרגילות לכך:

20 עד שלשים יום - אם לא הדירה יותר אין כופין להוציא:

21 גמ' וכיון דמשועבד לה - למזונות:

22 נעשה כאומר לה - דאע"ג דלא אמר הרי הוא כאומר דודאי אדעתא דהכי אדרה:

23 בדלא ספקה - מזונות למעשה ידיה הקצוב לה במשנת אע"פ לעיל כתובות דף סד::

24 הא רגילה בהו - ומשועבד לה:

25 שהגיע זמן ולא נשאו - דמדאורייתא לא משועבד לה לפיכך חל הנדר דאיסור דאורייתא הוא ומדרבנן חייב לזונה לפיכך יעמיד פרנס:

26 וניסת - דהשתא חייב במזונותיה והנדר כבר חל עליו:

27 הא סברה וקבלה - יודעת היא שנאסר עליו לזונה וניסת לו:

28 גבי מומין - בשלהי פרקין במתניתין:

29 לענין מזוני מי אמרינן - סבורה הייתי יודעת היא שאי אפשר לה בלא מזונות:

30 ופרנס לאו שליחותיה עביד - בתמיה נמצא עובר על נדרו:

31 הרי אלו יכתבו ויתנו - אע"ג דלא אמר ליה לסופר כתוב ה"נ אע"ג דלא אמר ליה זון שלוחיה הוא:

32 התם קאמר יכתוב - לשון צוואה לשומע קולו:

33 בדליקה התירו לומר - בשבת דמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי לכבויי:

34 לאו למעוטי כי האי גוונא - בכל איסורין שבתורה:

35 שאר איסורי שבת - דחמירי ולא התירו בהן לומר העושה לי מלאכה זו אינו מפסיד כדי שישמעו עובדי כוכבים ויעשו אבל בנדרים לא גזור:

36 דלעלמא קאמר - לא דמי לשליחות כלל דלא ייחד איש לעשותו אבל רגיל אצלו אימא לא כו':