רש"י על כתובות ק״ג

1 מאי למקום שאמה - דקתני מילתא פסיקתא ש"מ כל בת אצל האם:

2 דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה - לא התנה שוכר לתת מעות למשכיר אלא שיטחון לו למזונות ביתו בשכרו:

3 לסוף איעתר - משכיר:

4 זבין ריחיא וחמרא - לטחון בה מזונות ביתו:

5 אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות - ולא אמרינן שניהם יתנו לה מזונות ואע"פ שלא פסק לה דמים מתחלה אלא מזונות חייבוהו לתת דמיהם כשיש לה מזונות ממקום אחר הכא נמי אע"פ שלא פסק אלא טחינה עכשיו שאינו צריך יתן דמים:

6 טחון וזבין - באותה שלקחת:

7 טחון ואותיב - למזונותיך באותה שאצלי:

8 ולא אמרן - דלא יהיב דמי:

9 אלא דלית ליה טחינא לריחיא - שאין שוכר מוצא לטחון בשכר כל שעה לפיכך אומר לו אני יושב בטל אטחון לך ולא אתן דמים:

10 אבל - כל זמן שמוצא לטחון טוחן בשכר ונותן לזה דמים:

11 מדת סדום - זה נהנה וזה לא חסר לא היו עושין טובה:

12 מתני' אי אפשי לזוז מבית בעלי - לצאת מבית בעלי:

13 גמ' ולא בבקתי - בית צר כעין צריף כדאמרינן במסכת שבת דף עז: בקתא בי עקתא אם היה מדור שלו צר לא קבל עליו להוציא את בניו ולהושיבה:

14 בנכסים מועטין - שהבנות זוכות בהן כדתנן לקמן כתובות דף קח: הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים:

15 וקדמו - קודם שיבואו לב"ד ומכרום:

16 שיפצה - חזקה בדקיה:

17 מאי - מי אמרינן לא מפקינן לה כל ימים שיכול להתקיים או דלמא אמרי' לה לאו כל כמינך:

18 ברכת הבית ברובה - בני אדם שעוזרין זה את זה משתכרין ומזל דרבים עדיף:

19 וליתבו לה - לפי מה שנתמעטה ברכת הבית ביציאתה:

20 לשון חכמים - יש ללמוד ממנה ברכה ועושר ורפואה:

21 אם היה פקח - זה שלוקח פירות הרבה ואין לו שהות למושכם אלא נתן מעות:

22 שוכר את מקומו - דהוי לה כי חצירו וחצירו קונה לו הרי אתה למד מכאן סחורה שלא יוכל המוכר לחזור הרי לך עושר למוד מלשון חכמים:

23 לא ילעוס כו' - למדת שהחטים הלעוסין יפה למכה:

24 נר יהא דלוק במקומו - אצל השולחן כמו בחיי דכל ע"ש היה בא לביתו משנפטר כדלקמן:

25 יוסף חפני - דמן חיפא:

26 את אביך - כל אתין רבויין:

27 וי"ו יתירה - דואת אמך:

28 ה"מ - דחייב בכבוד אשת אביו בחיי אביו:

29 בי שמשי - ערב שבת ונראה בעיני לפי שבין השמשות שלו שגור בפי כל והכל חרידים אליו לגמור מלאכתן עד שלא תחשך קרו ליה בי שמשי:

30 שלא להוציא לעז כו' - לומר לא צדיקים היו שלא היה להן רשות לבא לביתם כמו רבי:

31 סבור מינה בהדין עלמא - שהיה מצוה שיתעסקו בקבורתו:

32 דקדים ערסייהו לערסי' - הם נקברו תחלה:

33 והאי דאמר הכי - שנזקק להודיע שימותו וישרתוהו:

34 דלא לימרו - אינשי עלייהו כשימותו מילתא דאיסורא הוה בהו שלא זכו להתעסק בו ואיגלאי מילתא דהאי דלא שכיבו בשני דרבי זכותיה דרבי אגנא עלייהו:

35 עיירות - גדולות על הכפרים וכרכין גדולים מהם:

36 והושיבו ישיבה - לעסוק בתורה:

37 לאחר שלשים יום - של פטירתי מיד ולא תהיו עסוקין בהספד:

38 שמעון בני חכם - הוא ולקמן פריך מאי קאמר:

39 חנינא בר חמא ישב בראש - הישיבה:

40 סבור מינה משום טורח - דבני כפרים דסמיכו לעיירות ואתו למספדיה כיון דחזו דקא אספדוהו בכרכין וקא אתו כולי עלמא מעיירות ומכפרים אמרי משום יקרא הוא דקאמר:

41 יומא דאשכבתיה - יום פטירתו:

42 צריכא למימר - דר"ג דבכור הוי נשיאה:

43 לך ולמטלעתך - פסח היה כדאמרינן בעלמא סוכה דף נג. לוי אחוי קידה ואטלע:

44 מאי קשיא ליה - לר"ש ברבי דאמר צריכא למימר אמאי צריכא הא קרא כתיב:

45 ההוא ממלא מקום אבותיו הוה - כלומר אין באחיו חשוב ממנו אבל כאן הרי אחיו חכם ממנו:

46 יתיב רבי חנינא אבראי - חוץ לבית המדרש שלא היה נכפף לר' אפס:

47 וקאתא - לבבל:

48 כלילא שרי - לצאת בה בשבת מאי טעמא מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא בפרק במה אשה יוצאה שבת דף נט::

49 מיכף הוה כייף ליה - קודם שיגלה ממקומו אבל לר' חנינא לא כייף:

50 והא הוה ר' חייא - ולמנייה רבי ראש ישיבה:

51 קברו של רבי - ארונו של רבי הורדתי עליו דמעות:

52 בערב שבת סימן יפה - שיכנס למנוחה מיד:

53 במוצאי יוהכ"פ - נמחלו עוונותיו וסימן יפה לו:

54 לא אפגריה - לא אבטלו ממצות:

55 שדיינא - זרענא:

56 ומגדלנא נישבי - מקלע אני מכמורת ודומה לו אין פורסין נשבין ליונים ב"ב דף כג.:

57 וציידנא טביי - צביים:

58 ואריכנא מגילתא - ומתקן אני קלפים אריכנא לשון תיקון כדאמר במסכת סוכה דף מד: אריך או לא אריך כלומר מתוקן או אינו מתוקן ובס' עזרא סימן ד נמי כתיב וערות מלכא לא אריך לנא למחזא:

59 לא תהא כדבר הזה בישראל - כלומר שלא אומר כדבר זה לעולם:

60 נהוג נשיאותך ברמים - שתהא יושב בין הגדולים:

61 זרוק מרה - אימה שתהא אימתך עליהם:

62 בצינעא - מכבד כל אחד ואחד:

63 בפרהסיא - מטיל עליהם אימה להודיע נשיאותו:

64 רבי מוטל - בחליו בצפורי ומקום קברו מוכן לו בבית שערים: