רש"י על כתובות ט״ו

1 בקרונות של ציפורי - ביום השוק שסיעות ושיירות ממקום אחר באות שם:

2 וכדרבי אמי - דהשתא איכא רוב סיעה ורוב העיר:

3 נבעלת בקרונות - משמע על הקרון:

4 בשעת קרונות - שהשיירות באות לעיר:

5 כשרה לכהונה - כדקאמר והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים עוברת שם דאיכא למימר שמהם היה:

6 אבל פירש אחד מציפורי - דידעינן ודאי דמן העיר היה אע"פ שציפורי עיר שרובה משיאין לכהונה:

7 הולד שתוקי - דבחד רובא לא מכשר:

8 וכי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי אמר רבי חנינא ואמרי לה - שלא הוזכר רב דימי כאן אלא זעירי אמר רבי חנינא דבעינן תרי רובי וכדמפרש טעמא:

9 הולכין אחר רוב העיר - להכשיר:

10 ואין הולכין אחר רוב סיעה - כגון במקום רחוק מן העיר דבודאי מאנשי הסיעה הוה אין מכשירין אותה ואפילו רובן כשרין:

11 וקשיא לן כלפי לייא - כנגד איפוא הדבר הזה סובב:

12 הני ניידי - רוב סיעה ניידי ויש להלך בהן אחר הרוב:

13 והני - של עיר:

14 קביעי - ואמרינן לקמן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפילו אין שם אלא אחד פסולה:

15 ולא אחר רוב סיעה גרידתא - והכי קאמר אין הולכין אחר רוב סיעה לבדה וכל שכן אחר רוב העיר לבדה:

16 מ"ט - אחר רוב סיעה לא:

17 גזרה אטו רוב העיר - דקביעי:

18 ופרכינן רוב העיר נמי אי עקר הבועל מביתו ואזל לגבה הוה נייד וקי"ל כל דפריש מרובא פריש:

19 ומשני איכא דקאזלא לגבייהו כו' ולא גרסינן מאי איכא יש שהולכת היא אצלו והוה ליה קבוע הלכך אפילו ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה פסול כרבי יהושע ומשום תרי רובי אכשרה דליכא למיגזר מידי:

20 ולקח בשר מאחת מהן - במקום קביעות:

21 ספיקו אסור - דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

22 ובנמצא - בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן מאיזה פירש:

23 הלך אחר הרוב - הואיל והבא לפנינו לא במקום קביעות לקחה וכבר פירשה על ידי אחר וכל דפריש מרובא פריש:

24 דקאתי לה רובא מעלמא - וכגון שרוב סיעת טבחי ישראל כשרים באו לכאן דאיכא תרי רובי או שרוב טבחי כל המדינה ישראל דאיכא תרי רובי רוב העיר ורוב המדינה דניידי:

25 אלא מתשעה צפרדעים כו' - תוספתא היא במס' טהרות תשעה צפרדעים מתים ברשות היחיד ושרץ אחד כגון צב שהוא דומה לצפרדע ביניהם ונגע באחד מהן ספיקו טמא:

26 אלא מתשעה שרצים כו' - אף היא תוספתא במס' טהרות וקתני ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור אלמא כמחצה דמי ולקולא דאי לאו כמחצה דמי אין כאן ספק טומאה אלא ודאי טומאה דהא רובא שרצים:

27 אמר קרא וארב לו עד שיהא מתכוין לו - פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה הכי דריש ליה ר"ש בסנהדרין ואמרינן התם ורבנן היכי דרשי ליה:

28 אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו - לתוך חבורת בני אדם כנענים וישראלים אבל שני ישראלים עומדין ונתכוין להרוג זה והרג זה והתרו בו וקבל התראה ונפלה הכאה על חבירו חייב והיינו טעמא דקאמר הכא ורבנן משום דבסנהדרין הכי איתא:

29 תיפוק ליה דרובא כנענים נינהו - ולמה לי קרא ואי נמי פלגא ופלגא אכתי לא איצטריך קרא דמהיכא תיתי דניקטליה:

30 ספק נפשות - דיני נפשות להקל דהא והצילו העדה כתיב במדבר ל״ה:כ״ה:

31 דהוה ליה כנעני קבוע ביניהם - ואשמועינן האי קרא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

32 הוראת שעה היתה - הך דריב"נ צורך שעה היתה או ראו שם שאר צידי היכר דברים להתיר אבל לדורות תרי רובי בעינן:

33 מתיב רבי ירמיה כו' - קס"ד דמשום רוב העיר גרידתא אכשרוה ואמר רב הלכה כרבי יוסי:

34 מצא בה תינוק מושלך - משנה היא בסדר טהרות גבי עיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה:

35 מחצה על מחצה ישראל - לקמיה מפרש מאי איכא בין רוב ישראל למחצה על מחצה דפליג להו בתרי:

36 לא שנו - דאם רוב ישראל ישראל:

37 אלא להחיותו - ב"ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך ויקרא כ״ה:ל״ו:

38 אבל ליוחסין לא - דאם בת היא אסורה לכהן ואפי' ליכא למיחש משום אסופי כגון הנך דאמרינן בעשרה יוחסין קדושין עג: משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיעא מיהו חיישינן שמא בת עובד כוכבים היא ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה אפילו קטנה זו אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין:

39 ושמואל אמר אף לפקח עליו את הגל - בשבת חשבינן ליה לישראל:

40 אשתמיטתיה - לרבי ירמיה:

41 הא דאמר רב יהודה - דהכא נמי תרי רובי הוו:

42 ולרב חנן בר רבא דאמר - משמיה דרב:

43 הוראת שעה היתה - והתם תרי רובי הוו וקאמר הוראת שעה היתה אבל לדורות לא בעינן תרי רובי:

44 קשיא הא - דרב דאמר אבל ליוחסין לא אלמא רב תרי רובי בעי:

45 לא מתני הא - דאמר רב יהודה אמר רב בקרונות של צפורי הוה מעשה וחד רובא הוה הלכך הוראת שעה היתה:

46 מי אמר שמואל הכי - דלענין פיקוח נפש בעינן רובא:

47 אין הולכין כו' - דאפילו בספק עובד כוכבים ספק ישראל ברוב עובדי כוכבים מפקחין:

48 ולענין פיקוח נפש אינו כן - דאפילו ברוב עובדי כוכבים מפקחין דאין הולכין בה אחר הרוב:

49 למאי הלכתא - כיון דאמר שמואל מפקחין עליו את הגל אלמא לאו עובד כוכבים הוא לכל מילי ולמאי הלכתא חשיב ליה עובד כוכבים:

50 להאכילו נבלות - בידים וכ"ש שלא יחזירו לו אבידה ולנזקין:

51 להחזיר לו אבידה - רבותא היא דמוציאין מיד ישראל הזוכה בה ועוד דאמור רבנן סנהדרין דף עו: המחזיר אבידה לכנעני עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה שהשוה מצרים לחשיבתן של ישראל ונאמר לא יאבה ה' סלוח לו:

52 מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא - להחזיר לו אבידה לא מצית אמרת דא"כ למאי הלכתא פלגינהו מהדדי:

53 לנזקין - דתנן ב"ק דף לז: שור של ישראל שנגח לשור של כנעני פטור ושור של כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם וישראל לישראל תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם:

54 אילימא כו' - וקאמרת דדיינינן ליה כישראל ומחייבת ליה לשלם לו חצי נזקו:

55 לימא ליה - ישראל אייתי ראיה דהא מחצה על מחצה הוא וספיקא הוא:

56 לא צריכא כו' - וקא תבע ליה ישראל נזק שלם לתם כדין כנעני ואשמעינן תנא דכישראל דיינינן ליה ולא משלם אלא חצי נזק דא"ל אייתי ראיה:

57 הדרן עלך בתולה נשאת

58 מתני' האשה שנתארמלה או נתגרשה - ותובעת כתובתה:

59 והוא אומר - אנתגרשה קאי ולאלמנה היורשין אומרים לה אלמנה נשאך אבינו ואין לך אלא מנה ושטר הכתובה אבד:

60 אם יש עדים - על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה:

61 בהינומא - בגמ' מפרש:

62 וראשה פרוע - איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

63 אף חילוק קליות - רגילים היו לחלק קליות להתינוקות בנישואי הבתולות:

64 קליות - כשהשבולין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקין לעולם:

65 ומודה ר' יהושע - מפרש בגמ' אהיכא קאי ומאי מודה: