רש"י על כתובות צ״ט

1 הא מדסיפא כו' - דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן:

2 דאוזיל בדיתמי - שלא היה לה עוד עליהם כלום שהרי באחרון טעתה:

3 אבל בדידה - כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן מכרה קיים דאין אונאה בקרקעות וכ"ש שאין כאן שתות שיעור אונאה:

4 נתקבלה כתובתה - ולא אמרינן מכרה בטל:

5 התם הוא דאיסתלקא לה - במכירה ראשונה מהאי ביתא לגמרי וליכא למיגזר מידי אבל הכא דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל:

6 אטו מנה אחרון - דלא ניתי למימר מכרה קיים קא משמע לן דאפ"ה דוקא דטעתה במנה אחרון אבל במנה ראשון מכרה קיים:

7 דאי לא מצטרכי לך זוזי - ותתחרט במכירתך לא היית יכול לחזור אם מכרתיה:

8 דינר של זהב - שוה כ"ה דינרין כסף כדאמרי' בהזהב ב"מ מד: והם ששה סלעים:

9 והביא לו בשלש סלעים חלוק - דהוי דומיא דזבין לי כורא וזבין ליתכא שהרי צוהו למכור כל הדינר בחלוק:

10 אמאי מעל - אע"ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי מיהו אי בעלמא מעביר על דבריו הוי על כרחין לא עשה שליחותו:

11 שוה שש - דהוה ליה עשה שליחותו דחלוק בת שש אמר ליה:

12 אטלית - שהסלעים האחרונים מדעתו הוציאם ולא מדעת בעל הבית:

13 רע בדמים - שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו לקנותו בשש וא"ת מאי אכפת ליה:

14 דא"ל אי אייתית לי בשית כל שכן - דמרווחנא טפי דהוי שוה תרתי סרי סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד מוזלי גביה טפי:

15 דיקא נמי - דרע דקאמר ר' יהודה רע בדמים קאמר ובדאייתי ליה שוה שש וטעמא כדאמרן מדקתני מודה בקטנית דהתם לא מצי למימר כל שכן דאי מייתית בדינר זהב היה שוה יותר מכפלים דהוו מוזלי גבך טפי:

16 שהקטנית בסלע - היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע דמשום דזבין טפי לא מוזלי גביה כדמסיים ואזיל באתרא דמזבני בכני:

17 בשומא - באומד:

18 כנא כנא בפרוטה - אם אתה חפץ יותר שלח עוד וקח ואם רישא חלוק רע ממש קאמר שאינה שוה אלא שלש ודכוותה גבי קטנית דא"ל הבא לי בסלע פולין והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר אמאי מעל בעל הבית לימא ליה לשוה סלע הייתי צריך פולין:

19 של כולן מכרן קיים - והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה ומכרה לראשון במנה דהיינו זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא:

20 בקטיני - לא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:

21 פשיטא אמר - לשלוחו מכור לי בית כור משדותי לאחד ולא לשנים:

22 האמר לאחד ולא לשנים - ואפילו אם תמצא לומר זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא מכרו קיים הכא בטל דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרי:

23 אמר לאחד סתמא - ולא פירש ולא לשנים מי הוי גלוי דעתא או לא:

24 לאחד ואפי' לשנים - דלאו אורחייהו דאינשי דקפדי והאי נמי לא קפיד אלא אורחא לאישתעויי הכי ואי הוה קפיד הוה מפרש ליה ולא לשנים:

25 ואע"ג דטעה שליח - ומכר בזול נימא נמי דמקחו קיים:

26 והאמר מר אין אונאה לקרקעות - גרסינן ומשנה היא בפרק הזהב:

27 תורם כדעת בעל הבית - כפי מה שהוא מכיר בו אם עין יפה אחד מארבעים ואם עין רעה אחד מששים:

28 פיחת עשרה - שתרם אחד מארבעים:

29 תרומתו תרומה - דאמר ליה בהכי אמדתיך:

30 הוסיף עשרה - אחד מששים:

31 ואילו גבי בעל הבית תניא כו' - והכא תניא פיחת עשרה תרומתו תרומה אבל טפי לא:

32 ת"ש היתה כתובתה כו' - ואי אפושי שטרי קפידא היא נהי נמי דיתומין לא גלו דעתייהו אנן מיהא דיד יתומין בעינן למיהוי אית לן למימר מכרן בטל:

33 מתני' אגרת בקורת - הכרזה ולשון בקורת שמבקרין אותה בני אדם ע"י הכרזה:

34 גמ' שליח כמאן - שליח דטעה כמאן דיינינן ליה כאלמנה דיינינן ליה שבטעות כל דהו בטל כדתנן שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין הוא ועד דטעה בשתות: