רש"י על כתובות ק״ד

1 דמדליא - דאמרינן במסכת מגילה דף ו. למה נקרא שמה צפורי שיושבת בראש ההר כציפור:

2 דעל כמה זימנין לבית הכסא - דחולי מעיים הוה ליה:

3 וחלץ תפילין ומנח להו - וקא מצער לחלוץ ולהניח:

4 פתח ואמר - הספד:

5 אראלים ומצוקים - מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ:

6 ולא נהניתי בעולם הזה - אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי:

7 יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ויבא בשלום - ואחר כך ינוחו צדיקים על משכבותם:

8 הולך נכחו - בדרך ישרה:

9 מתני' כל זמן שהיא בבית אביה - והיורשים זנוה שם:

10 גובה כתובתה - כשתרצה:

11 שתעשה טובה - מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכניה:

12 וחכמים אומרים - לא הוזכרו עשרים וחמש לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובה וכשהוזכרו עשרים וחמש לענין המחילה הוזכרו דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלתה הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה אין שתיקתה מחילה אלא מפני שמכבדין אותה היא בושה למחות על כתובתה אבל בבית אביה מששתקה כ"ה שנים מחילה היא:

13 מתה יורשיה מזכירין כתובתה כו' - כלומר צריכה למחות על כתובתה בתוך כ"ה שנים:

14 גמ' ענייה שבישראל - שכתובתה מועטת איבדה לרבי מאיר בטובה שעושה בכ"ה שנים:

15 ומרתא בת בייתוס - שהיתה עשירה וכתובתה מרובה תפסיד כתובתה בטובה של כ"ה שנים:

16 לפום גמלא שיחנא - המשוי לפי הגמל אף כאן לפי עושרה טובתה:

17 מהו שתשלש - לר"מ דטעמא משום טובה:

18 שתשלש - שנחשוב טובתה לחשבון כתובתה לפי חשבון השנים להפסיד לכל שנה אחת מעשרים וחמש בכתובתה אם לא שהתה כ"ה שנים אלא חציין או שלישית או רביעית תשלש לשון חלוקה לפי חשבון הוא כדתנן מכות דף ה. משלשין בממון ואין משלשין במכות:

19 כל מדת חכמים כן - העמידוה יתד ולא תמוט:

20 אבל שטר כתובה יוצא - בבית דין מתחת ידה:

21 גובה כתובתה לעולם - שאילו מחלתה היתה מוסרת להם שטר הכתובה:

22 שלא בהזכרה - אם שתק עשרים וחמש שנים ולא מיחה על חובו לא הפסיד בכך:

23 אלמנה בת אחולי היא - שנהנית מהן כל השנים הללו וכתובתה אינה מלוה ולא חיסרה בה ממון:

24 לעולם דלא נקיט - הלכך דווקא בעל חוב הא אלמנה דלא נקטא שטרא אחילת' ודקשיא לך במאי גביא כשחייב מודה:

25 שונין - בעלי ברייתא:

26 גרושה הרי היא כבעל חוב - לגבות לעולם שלא בהזכרה דוודאי לא מחלה:

27 כשחייב מודה - שלא נתקבלה כתובתה:

28 בר קזא - שם חכם:

29 הרי היא כבתחלה - ומונה כ"ה שנים משעת תביעה:

30 והלכה כדברי מי - כדברי ר' מאיר או כדברי חכמים:

31 לא שנו - דבכ"ה שנים מחלה:

32 אלא מנה מאתים - שהם שם כתובה:

33 אבל תוספת יש לה - דמתנה היא ולאו כתובה:

34 תנאי כתובה - תוספת:

35 אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת - האי דמתמהת ואמרת אמר רב הכי משום דלא סבירא לך הוא ולאשתיקן קאמרת או משום דחביבה עלך ולאשקיין קאמרת דאי אמרה רב משקית לי חמרא דשפיר אמר:

36 אינתת אחוה הואי - ומת בלא בנים וירשו רב חייא אחיו:

37 לא כתובה ולא מזוני - דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד כ"ה שנים כרבנן:

38 בכתפאי אמטאי לה - מזונותיה מיום ליום:

39 הא נמי משום כיסופא - מחמת הכבוד הזה שעשית לה:

40 אדרכתא - פסק דין לגבות נכסיו בכל אשר תמצא:

41 אמרה ליה - לרבא:

42 ליהדר לי פירי - דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו שמאותו היום הם ברשותי דהכי אמר רבה בפ' המפקיד ב"מ דף לה: גבי שומת ב"ד לוקח מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטי אדרכתא לידיה אביי אמר משנחתמה רבא אמר מכי שלמו יומי אכרזתא:

43 אישתמודענא - הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם:

44 לאו שפיר כתיבא - שנכתבה על כל שדות של זה ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך:

45 תיזיל אדרכתא - דלא שפיר כתיבא:

46 אשקול - פירי מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה ל' יום כמשפט דאפילו לרבא דמרע כח הלוקח טפי בפרק המפקיד בבא מציעא דף לה: מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי:

47 אבל היכא - דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח אדרכתא שמאוה בית דין והכריזו:

48 והא מר הוא דאמר - בפרק שנים אוחזין בבא מציעא דף טו::

49 אחריות טעות סופר הוא - שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו והסופר טעה הכא נמי ב"ד צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב אישתמודענא והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת:

50 בהא רבה בר שילא - שצוה לכתוב ליך אדרכתא טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו:

51 דאזלה ומשבחה להו - לשדה ששמו לה ב"ד:

52 ודבעלה מכספי - שלא ישביחם היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ויאמר לה טלי שלי המשועבד ליך:

53 ואתי לאפוקי לעז על בית דין - שלא עיינו בתקנתא של זו:

54 הדרן עלך הנושא

55 מתני' שני דייני גזירות - מפרש בגמרא:

56 חנן אומר שני דברים - שלא היו חכמים מודים לו: