רש"י על כתובות ס״ח

1 בטלי כסף או בטלי זהב - במפות של פשתן לבנות או בשל משי צבועות:

2 היינו חוטאים - שאנו מעלימין עין מן העניים אבל עכשיו הרמאים גורמים לנו:

3 המסמא את עינו - מראה את עצמו כאילו עינו סמויה:

4 מקפח שוקו - כאילו שוקו נכווצת:

5 אין מחייבין אותו למכור כו' - רישא דמתניתין מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה:

6 אין מחייבין אותו למכור כו' - להשלים מאתים זוז כדי שלא יטול:

7 כאן קודם שיבוא לידי גיבוי - הא דתנן אין מחייבין מעיקרא קאי כשבא ליטול לקט ולא היו לו מאתים זוז ואם היה מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים זוז אין מחייבין אותו למכור והא דתנן מחייבין לאחר שבא לידי גיבוי לאחר שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין הימנו כגון שהיה לו מאתים זוז ונטל לקט שכחה ופאה ונודע שעשיר היה ב"ד באין וגובין הימנו מה שנטל ואם אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים:

8 לידי גיבוי - שבית דין גובין הימנו:

9 מתני' מדעתה - רבותא קמ"ל דאע"פ שנתרצית אין מחילתה מחילה:

10 מה שראוי ליתן לה - עישור נכסים:

11 אם השיא - האב בחייו את הבת הראשונה:

12 ינתן כו' - בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר:

13 גמ' לפרנסה שמין באב - הבת יתומה שבאת לינשא נותנים לה נדוניא כפי אומד שאנו בקיאין באביה וותרן או קמצן:

14 פרנסת הבעל - נדוניא של נשואין:

15 פרנסת עצמה - מזונות בעודה אצל אחין:

16 הא באכילה ושתיה כו' - שמין הנכסים אם עני הוא נותנין לה כפי מה ששנינו באע"פ לעיל כתובות דף סד: במשרה את אשתו על ידי שליש ואם הנכסים מרובים הכל לפי הכבוד:

17 עני בדעת - אין בדעתו ליתן לה נדוניית עשיר אלא נדוניית עני:

18 נוטלת עישור נכסים - ולא שמין באב:

19 הכי גרסינן לא קשיא הא דאמידניה הא דלא אמידניה - הא דאמר רבי עישור נכסים בדלא אמידניה לאב שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם וותרן אם קמצן:

20 הכי נמי מסתברא - דהיכא דאמידניה מודה רבי דשמין באב:

21 ראשונה - קא סלקא דעתין הבאה ראשונה לינשא:

22 כל חדא וחדא דנפשה שקלה - וחכמים תקנו להם נדוניית נשואין עישור נכסים והנישאת ראשון ראשון זכתה בעישור שבפניה ולמה יחזרו ויחלקו עישוריהן שוב בשוה:

23 אם באו כולם לינשא כאחת חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה - שאין כאן קודמת לזכות הלכך בשביל הראוי לישאר לפני הבן נוטלת האחת עישור והשניה עישור במה ששיירה וכן כולם והמותר לבן אם היו מאה מנה האחת נוטלת עשר מנים והשניה תשע והשלישית שמונה מנה ועישור של מנה וכן כולם כדי לברר ירושת הבן והן חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה:

24 איבדו מזונותיהן - שכך כתב להן או עד דתבגרן או עד דתלקחון לגוברין:

25 אף איבדו פרנסתן - עישור נכסים דקסבר לא תקון לה נדוניא אלא היכא דמינסבא בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן נשאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית איבדה פרנסתה אלא מה שפסקו אבל בניסת בקטנות לא פליג:

26 שוכרות להן בעלים - שישאו אותן עד שלא יבגרו ומוציאים להם פרנסתם:

27 הא גדולה - כגון נערה:

28 ויתרה - מחלה על השאר ואבדתו אלמא סתם לן תנא כרבי שמעון בן אלעזר:

29 הא דמחאי - הא דאמר רבי לא איבדו וא"ר הונא הלכתא כוותיה בשמיחתה על מותר עישור נכסיה והא דקתני מתניתין גדולה ויתרה בשלא מיחתה:

30 נזונית אין - אם באה לינשא בעודה ניזונית דהיינו בקטנות או בנערות:

31 אינה צריכה למחות - שאפילו לא מיחתה לא איבדה עישור נכסיה:

32 ושני ליה - דהא דתני גדולה ויתרה בדלא מחאי אלמא ניסת בנערות ולא מיחתה אע"פ שאינה בוגרת ויתרה ואת אמרת ניסת אינה צריכה למחות ואפי' נערה:

33 הא - דאמר רבא ניסת בנערות אינה צריכה למחות כגון דקא מיתזנא מינייהו לאחר שניסת דמשום דקא מיתזנא מינייהו הוא דקא שתקה ולא מחלה על פרנסתה והא דקתני הא גדולה ויתרה דלא קא מתזנא:

34 פרנסה - נדוניא:

35 תנאי כתובה - מזונות של בת כדתנן בנן נוקבן כו':

36 ממשעבדי - ששיעבדו אחין ולא ששעבד האב:

37 לא טרפא ממשעבדי - אפי' שיעבדו אחין דתנן גיטין דף מח: אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם אבל פרנסתה טרפא דשויוה רבנן כבעל חוב בעישור נכסים משמת האב דדבר קצוב הוא אבל מזונות אין להם קצבה ויש בהן מפני תיקון העולם:

38 מוציאין לפרנסה - ממשעבדי ששיעבדו אחין:

39 אידי ואידי - פרנסה ומזונות גביא ממטלטלי:

40 למזון האשה והבנות - וכל שכן פרנסה ולא מיבעיא פרנסה אלא אפילו מזונות דסלקא דעתך אמינא כיון דתנאי כתובה נינהו ניהוו ככתובה ולא ניגבו ממטלטלי קא משמע לן:

41 האומר - בשעת מיתתו:

42 הכי גרסינן אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו - דהא אישתעבד בתנאי כתובה:

43 אל יתפרנסו שומעין לו - שהפרנסה אינה חוב עליו כתנאי כתובה אלא חוב על היתומים הוא היכא דלא צוה האב שלא לפרנסם: