רש"י על כתובות ד׳

1 ופורש - ויקברו את המת מיד דכיון דחלה עליו חתונה הויא לגביה כרגל ולא אתיא אבילות וחיילא ונוהג שבעת ימי המשתה כו':

2 וכל אותן הימים - של ימי המשתה ושל אבילות:

3 הוא ישן כו' - ואין מתיחדין זה עם זה שמא יבעול ואבל אסור בתשמיש המטה כדילפינן באלו מגלחין מו"ק דף טו: ואף בשבעת ימי המשתה שהן כרגל נוהג הוא אבילות של דברי צינעא דהיינו איסור תשמיש כדלקמן:

4 ואין מונעין - בשביל האבילות אין אוסרין עליה תכשיטיה שלא תתגנה על בעלה:

5 כל שלשים יום - ואע"פ שהן ימי אבילות לשאר בני אדם וכל שכן משלשים ואילך:

6 דליכא איניש דטרח - אם יפסידו מה שהכינו:

7 שנתן מים על גבי בשר - שוב אינו ראוי למוכרו במקולין:

8 בכרך - שכיחי אינשי טובא ויש קופצים הרבה:

9 אלא דרב חסדא - דמפליג בין נתן ללא נתן:

10 היכי משכחת לה - לא בכרך ולא בכפר:

11 דמפקא מכרך ומפקא מכפר - מוצאה מכלל כרך ומוצאה מכלל כפר גדולה מכפר וקטנה מכרך:

12 תניא כרב חסדא - דמוקי לה בנתן מים על גבי בשר:

13 וכן מי שפירסה אשתו נדה - בכניסתה לחופה:

14 הוא ישן כו' - ואין נאמנין זה עם זה:

15 בין כך ובין כך - בין יש אונס בין אין אונס:

16 לא יבעול - בעילה ראשונה:

17 לא בערב שבת כו' - בליל שבת מפני שעושה חבורה:

18 ולא במוצ"ש - לקמן מפרש:

19 מסייע ליה - הא דקתני דאסור בתשמיש בשבעת ימי המשתה שהן לו כרגל:

20 של צינעא - שאינו ניכר לבריות שהוא אבל בכך:

21 לא שנו - דאין נאמנין להתייחד:

22 אלא שלא בעל - דתקיף ליה יצריה:

23 דבבעל עסקינן - דקתני בועל בעילת מצוה לפני קבורת המת:

24 כי קאמר - רבא לא שנו אפירסה אשתו נדה קאמר דכיון דנדה חמורה בעל מהימן עלה דלא אתי לזלזולי באיסור כרת:

25 הא וכן קתני - קס"ד אכולה מילתא דאבילות מדמינן ליה ובאבילות דבעל עסקינן:

26 ה"ק כו' - כלומר כי קאמר וכן אהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים קאמר ולעולם הך בשלא בעל קאי:

27 קילא ליה - לעבור עליה מנדה דאאבילות לא מהימנת ליה ואנדה מהימנת ליה:

28 מלאכות שהאשה עושה לבעלה - לקמן תני להו בפרק אע"פ:

29 חוץ ממזיגת הכוס - להושיט לו:

30 והצעת המטה והרחצת פניו כו' - שדרך קירוב וחיבה הן ובאין לידי הרגל דבר:

31 אין אדם רשאי לכוף את אשתו - בימי אבלה כשמת אביה או אמה:

32 פוקסת - מעברת שרק על פניה:

33 מוזגת לו - ולא חיישינן להרגל דבר אלמא אבילות חמירא ליה:

34 כאן באבילות דידיה - לעולם אבילות קילא ליה מנדה והני מתניתא הכי מתרצן הא דקתני לעיל הוא ישן בין האנשים כו' באבילות דידיה והך דקתני מוזגת לו כו' באבילות דידה קאי דקתני אין אדם רשאי לכוף כו' אלמא באבילות דידה קיימינן שאינה רוצה לכחול ולפקוס והיינו טעמא דמוזגת דאם יתגבר יצרו עליו כיון דאבילות דידה הוא אינה שומעת לו:

35 והא אביו של חתן כו' - אלמא באבילות דידה נמי אחמיר תנא דלעיל:

36 כי קתני - אמה של כלה אשארא אמכניסים המת לחדר אבל הוא ישן בין האנשים אאבילות דחתן קאי:

37 ונוהגת עמו אבילות - אלמא מדלא קתני באבילות דידיה הוא ישן בין האנשים שמע מינה חמיר ליה ולא שני לן:

38 ה"ג תני באבילות דידיה הוא ישן כו':

39 הכי גרסינן והא עמו קתני מאי לאו עמו במטה - אלמא אאבילות דידיה נמי מהימן:

40 לא עמו בבית - וטעמא לאו משום דמהימן נקט לה אלא לאשמועינן דאין אבילותו מוטל עליה אלא בפניו משום כבודו וכן הוא אין אבילותה מוטל עליו אלא לפניה ולכבודה:

41 כדאמר ליה רב לחייא בריה - כשמת חמיו באפה נהוג אבילותא כו':

42 פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע - במועד קטן:

43 גולל - זהו כסוי של ארון המת: