רש"י על כתובות נ״ד

1 כיון דלית לה כתובה - לאם לית לה מזוני דבת דהא תנאי כתובה הוא:

2 בת ארוסה - הבא על ארוסתו וילדה לו ומת ולו בנים יש לה מזונות מנכסיו או לא:

3 כיון דאית לה כתובה - כגון שכתב לה מן האירוסין אי נמי רבנן תקון נמי לארוסה:

4 או דלמא כיון דלא תקון רבנן - למכתב עד שעת נשואין תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל:

5 בת אנוסה - אנס את הנערה ונשאה אחרי כן כדכתיב ולו תהיה לאשה וילדה לו בת ומת יש לה מזונות מן האחין או לא:

6 יש לה כתובה - מנכסיו:

7 מנה - אם מת ואע"ג שכבר נתן כסף קנסה לאביה:

8 יצא כסף קנסה בכתובתה - ואין לה כתובה:

9 מאי - מזונות הבת שהן תנאי כתובה פקעי בהכי או לא מי אמרינן כיון דלית לה כו':

10 או דלמא כתובה היינו טעמא - דלא תקון לה רבנן משום דכל כתובת אשה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תקנוה:

11 והא לא מצי מפיק - כדכתיב לא יוכל לשלחה כתובה דמשום אפוקי הוא דלא תקון דליכא למיחש לית לה אבל שאר תנאי כתובה דלאו משום שלא תהא קלה איתקון אית לה:

12 בביתי ולא בביקתי - אם יש לו בית כופין את היורשין לתת לה מדור לפי כבודה ואין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם אבל אין לו בית אלא ביקתא בעלמא צריף צר וקטן ולשון ביקתא בי עקתא שבת דף עז: יכולין לומר לכי מאצלנו דאת תהא יתבא בביתי כתב לך ולא בביקתי:

13 אבל מזוני אית לה - בבית אביה מנכסיו ולא אמרינן כיון דלא קרינן בה ואת תהא יתבא בביתי לא קרינן בה ומתזנא מנכסי ורב יוסף בביתי יתירא דריש דתקון למכתב בביתי תרי זימני ואת תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי:

14 ונתפייסה - תו לא קרינן בה מיגר אלמנותיך:

15 הא לא נתפייסה יש לה - בתמיה ואפילו אין העכבה מחמת כבוד בעלה אלא שלא היה תובעה הגון לה:

16 כיחלה ופירכסה - גליא דעתה דלא מחמת כבוד בעלה מעכבת לינשא:

17 עשתה כתובתה אפותיקי - קרקע המיוחדת לכתובתה עשתה אפותיקי לבעל חוב שלה:

18 הני אין - לפי שהן גיבוי כתובה אבל תביעה לא:

19 פרוודהא - כרכים הסמוכים לה:

20 מחוזא - מפרוודי בבל:

21 דסגי קבא דנהרדעא - כל מקום שמודדין תבואה במדת קב נהרדעא:

22 שמין מה שעליה - כשמגבין לה בית דין כתובתה שמין בגדיה בפרעון כתובה:

23 בלקיט - שכיר שגר בבית בעל הבית ולקח לו בעל הבית בגדים כשיוצא ממנו שם אותן בגדים בשכרו לשמואל ורב אמר אין שמין:

24 וכן בלקיט - לרב שמין ולשמואל אין שמין:

25 ומנח בה - רב סימנא במילתיה:

26 יתמא וארמלתא שלח ופוק - הפשט בגדיהן וצא:

27 יתמא - לקיט:

28 דתנן במתניתין - בהך דערכין:

29 אחד המקדיש נכסיו כו' ואחד המעריך עצמו - והגזבר בא למשכנו על ערכו הקצוב בפרשה אין לו לגזבר לא בכסות אשתו כו':

30 לשמן - בגדים שצבע לשם אשתו ולשם בניו ואע"פ שלא לבשום עדיין אלמא בגדיה שלה כשמואל:

31 לכאורה כשמואל ריהטא - פתאום מרוצת משמעות המשנה כשמואל אבל כי מעיינת בה לא מסייעא לשמואל דהא קמיה קיימא ואינה יוצאה מביתו ואדעתא דהכי מקני לה שיהו שלה כל זמן שהיא תחתיו:

32 ההוא דאמר להו - צואת שכיב מרע:

33 נדוניא לברת - קצובים היו תכשיטי הבנות כך וכך לבושים:

34 פורנא ליתמי - הריוח ליתומים ולא אמרינן ניתיב לה דמי הנדוניא כיום הצוואה:

35 ארבע מאה זוזי מן חמרא - משמע אותו יין יהא משועבד לכך אבל היין עצמו לא אמר ליתן לה כדמיו של יום הצוואה:

36 מפסדה מזוני - מרבה לאכול:

37 דנייחד לה - בצוואת שכיב מרע ובעדים אולי תקבל עליה דאפי' גבי כתובה תנן פאה פ"ג מ"ז הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה לישנא אחרינא דהוי ליה כמחלק נכסיו על פיו ונתן שאר הנכסים לבניו והוה להו משעבדי ואין הבנות והאשה ניזונות ממשעבדי:

38 כל שכן שריבה לה מזונות - אם אמר קרקע זו למזונותיך אין זה אלא אם לא יתנו ליך מזונות מרווחים אלא מצומצמים טלי קרקע זו להעדפה דאי לשעבדה למזונותיה הרי כל נכסיו משועבדים לכך:

39 שכנגדי - אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי:

40 במזונות - בחוב מזונות שיש ליך עלי משמע שזו תהא פרעון לכך:

41 הדרן עלך נערה

42 מתני' אף על פי. אם רצה - בגמרא פריך פשיטא:

43 שלא כתב לה - תוספת דמדעתו אלא על מנת לכונסה:

44 והיא כותבת - אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת בלשון שובר:

45 גמ' רצה לכתוב לא קתני - אי תנא לכתוב לא הוה שמעינן מינה שיהיה התוספת קרוי כתובה אלא כמתנה מדעתו ואין שם כתובה עליו השתא דתנן להוסיף משמע נוסף על הכתובה שתקנו חכמים ושם כתובה עליו גם הוא מסייע ליה כו':

46 תנאי כתובה - תוספת שהוא מתנה להוסיף לה וכן מזונות וכל הנך דתנן בפרקין דלעיל:

47 למוכרת ולמוחלת - מוכרת כתובתה או מוחלת כתובתה מחלה ומכרה את הכל לפי שהכל קרוי כתובה ולא אמרינן לא מיקרי כתובה אלא מנה מאתים:

48 למורדת - דתנן בפרקין לקמן כתובות סג. המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה כו' עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה לא תימא כנגד מנה מאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין:

49 ולפוגמת - בפרק הכותב לקמן כתובות פז. תנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה אם פגמה תוספת נמי שאמרה לשם פרעון התוספות התקבלתי דינר אף זו פוגמת כתובתה היא ואם טוען בעלה התקבלת כל כתובתיך לא תפרע אלא בשבועה:

50 לתובעת - שאמרו חכמים התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות תובעת תוספת נמי אין לה מזונות:

51 עוברת על דת - בפרק המדיר לקמן כתובות עב. שאמרו עליה תצא שלא בכתובה לא תימא כתובת מנה מאתים אבל תוספת מתנה בעלמא הוא לא הפסידה: