רש"י על כתובות ו׳

1 או הלכה כר"ש - דמקלקל בחבורה חייב כיון דתימצי לומר הלכה כר' יהודה בדבר שאין מתכוין דאסור:

2 בנהרדעא - מקומו של שמואל:

3 וסימניך - שלא תטעה להחליף שמעתתא דבי רב לנהרדעא ודנהרדעא לדבי רב:

4 אלו מקילין לעצמן - דבי רב שצריכים לעשות כדברי רבן אומרים שרבן התיר ונהרדעא העושים כשמואל רבן אומרים שמואל התיר:

5 ורב שרי - בתמיה אלמא דבר שאין מתכוין מותר סבירא ליה:

6 מסוכריא דנזייתא - סתימת נקב גיגית שמוציאין השכר דרך הנקב וסותמין אותו בבלאי בגדים:

7 אסור להדוקה - משום סחיטה:

8 מודה ר"ש כו' - אבל כאן יש שבקיאים בהטייה כדלקמן:

9 הלכה כרבי יהודה - באין מתכוין:

10 בלא גברי - בלא אמוראי אליבא דרב ואליבא דשמואל אלא רב ושמואל גופייהו:

11 להך לישנא דאמרת דם מיפקד פקיד - והאיסור משום פתח הוא:

12 מקלקל הוא אצל הפתח - ובמקלקל מודה רבי יהודה:

13 מקלקל בחבורה הוא - ורב סבר לה כרבי יהודה אף במקלקל בחבורה לקולא דקא פטר בה רבי יהודה:

14 שלא הגיע זמנה לראות - במסכת נדה אמר אימתי הגיע זמנה לראות משיגיעו ימי הנעורים:

15 נותנין לה ארבעה לילות - שכל דמים שתראה בהן מחמת תשמיש מחזקינן להו בדם בתולים:

16 עד שתחיה המכה - כל זמן שאינה משמשת בלא דם לא חיתה המכה:

17 הגיע זמנה לראות - ולא ראתה:

18 לילה הראשון - אפילו לבעילות הרבה:

19 מאי לאו - הנך ארבעה לילות עד מוצאי שבת דקתני להכי תני להו דאי לא בעל בעילה גמורה מצי למיבעל וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוו דם בתולים ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת:

20 והא ארבעה לילות עד מוצאי שבת קתני - ולא משכחת ליה לבר משבת דהא ברביעי ניסת ויש כאן לילי חמישי וששי ושבת ומוצאי שבת:

21 אי כשבעל - ולא אתא לאורויי לן אלא היתר דם בתולים האי דנקט עד מוצאי שבת מאי קמ"ל ליתני נותנין לה ארבעה לילות על כרחך משום בעילת שבת נקט לה:

22 שמשיר צרורות - והאי נמי דלמא מחבל פורתא ומספיקא לא אסרינן ליה:

23 מאי לאו - האי דפטר ליה מק"ש בלילי שבת משום דטריד במצוה דבעי למיבעל והעוסק במצוה פטור מן המצוה:

24 דטריד דלא בעל - מצטער שלא בעל:

25 משום דטריד פטור - בתמיה ומשום צער פטור מאחר שאינו מחשב לעסוק במצוה:

26 שנאמר בהן פאר - פארך חבוש עליך יחזקאל כ״ד:י״ז ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו ואין זה פאר לתפילין:

27 אלא אמר רבא ודאי לא מצית לתרוצי הא דחתן פטור מק"ש משום דלא מצי בעיל דא"כ לא הוה פטור דהא לא טריד בדבר מצוה:

28 תנאי היא - בעילת חבורה בשבת ומאן דאסר לבעול בשבת כתנאי אמרה לשמעתיה דאיכא תנא אחרינא דאסר למיבעל דתנא חדא כו':

29 פטור - מקרית שמע:

30 שלישי חייב - דשבת הוא ואסור לבעול:

31 ואביי - אמר לך הנך תנאי נמי בטירדא פליגי והאי דפטר ליה מק"ש לאו משום דשרי למיבעל אלא קסבר המצטער צער של מצוה פטור מקריאת שמע ולא דמי לאבל דטריד טירדא דרשות שאין צערו מצוה אע"פ שאבילותו מצוה ומאן דמחייב סבר טירדא לא פטר ורבא אמר דבמותר לבעול פליגי והני תנאי כהני תנאי:

32 בהטייה - שמטין לצדדין ואין מוציאים דם:

33 אם כן - דבקיאים:

34 טורד למה - מהו טרדו להפטר מק"ש:

35 בקי מותר - לבעול בשבת דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא:

36 רוב בקיאין הן - הילכך סתמא לאו פסיק רישיה ולא ימות הוא:

37 שושבינין למה - מאחר שיש בקיאין לבעול בלא דם הא דתניא לקמן כתובות דף יב. היו מעמידין להן שני שושבינין אחד לו ואחד לה כדי למשמש את החתן ואת הכלה כלומר לבקר אחריהם שלא ינהגו בה רמאות בטענת בתולים ואי בקיאין בהטייה מה שושבינין מועילין:

38 מפה למה - לברר את הבתולים וליטעמיך ל"ג אלא ה"ג שושבינין למה מפה למה:

39 אמר ליה שמא יראה ויאבד - שמא לא יטה ויוציא דם ויאבדנו ויאמר לא מצאתי דם דאילו בהטייה אם בא לטעון תאמר לו עדיין בתולה אני:

40 המפיס מורסא - הפותח פה נפח שקורין קלו"ג:

41 אם לעשות לה פה - שמתכוין ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר:

42 חייב - שהוא מתקן פתח וחייב משום בונה דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע בראשית ב: