רש"י על כתובות י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 חכמים תקנו לאשה כו' - כלומר אי הואי כתובתה דאורייתא לא הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה אבל כתובתה חכמים תיקנוה הם אמרו והם אמרו הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה אף בטענת פתח פתוח:
2 א"כ - שבידו להפקיעה:
3 מה הועילו חכמים בתקנתן - שתקנו לה כתובה:
4 חזקה אין אדם טורח בסעודה כו' - אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת שאם היה שונא אותה מתחילה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם אלא היה מגרשה מתחילה:
5 אלא מן הזיבורית - אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית אינה יכולה לומר תן לי עידית או בינונית בשוויה אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה יתן:
6 מאי קנסא - כלומר מאי פשע דקא קנסינן ליה:
7 מן התורה - מכסף ישקול כדלקמן:
8 כסף ישקול - במפתה נאמר:
9 כמוהר הבתולות - האמור במאנס את הבתולה דברים כב קנסו הכתוב נ' כסף בשביל מוהר בתוליה:
10 שיהא זה כמוהר הבתולות - הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן נ' אף כאן נ' ומה כסף האמור כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן שקלים דלא תימא מעות:
11 מכאן סמכו - מדקרי לה מוהר:
12 נותן לה ממעות קפוטקיא - בפרק בתרא תנן נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י שהן קלות נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י נותן לה ממעות א"י מנין הכתוב בכתובה דאזלינן לקולא רשבג"א נותן לה ממעות קפוטקיא שנשתעבד בהן כשאר מלוה דקסבר כתובה דאורייתא:
13 אסבוהו כופרי - הלקוהו מלקיות במקלות חריות של דקל שיש בהן עוקצין כמין קוצין כדאמרינן בסוכה דף לג. ואימא כופרא דרכיה דרכי נועם כתיב:
14 מברכתא חביטא ליה - זונות העיר הזאת ששמה מברכתא חבוטות ושוכבות תמיד לפניו לזנות מאחר שהוא בקי בפתח פתוח:
15 בחור לא מהימן ומסבינן ליה כופרי על שמעיז פניו נשוי מהימן ולא מסבינן ליה כופרי:
16 הטה - כשהגיע לפתח ביתו הסגור ויש בו דבר מעכבו מלפתוח וכשמטין אותו לצדדין נפתח:
17 איכא דאמרי - בלא מתכוין לא שכיח הטיה ולא אמרי' שמא הטה אלא כך בדקו שמא במזיד הטית ועקרת לדשא ועברא עקרת הדלת והבריח:
18 הטה במזיד - במתכוין ובכח:
19 וכבסו - שהיו טיפי הדמים מכוסים בשכבת זרע:
20 גיהוץ - לשיקיי"ר באבן הזכוכית:
21 ככיבוס שלהן - שהיו מימיהם יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ:
22 מעברא ליה חומרתא - שפשוף האבן מעביר את הדם:
23 חומרתא - אבן כדאמרינן בגיטין דף סט: ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי:
24 ריחה נודף - מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח:
25 גמרא הוה שמיע ליה - שעשו כן לבנות יבש גלעד במסכת יבמות דף ס::
26 דור קטוע - שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים:
27 יפין לאשה - למהר לה הריון:
28 נתחייב במקחך - על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך לשון אין חבין לאדם לקמן כתובות דף יא. דבר שהוא לרעתו קרוי חובה:
29 שפניהם שחורים - מחמת רעבון:
30 צפד עורם - דונש פירש כמו דבק עורם על עצמם ומנחם פירש שחר עורם:
31 מתני' בתולה אלמנה וגרושה - בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונשאת:
32 כתובתה - מן השני:
33 מאתים - שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו:
34 ויש להם טענת בתולים - אם לא מצאה הב' בתולה אבדה כל כתובתה דמקח טעות היא לו:
35 גמ' בגדתאה - דמן בגדת:
36 על שם מנה - שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה:
37 דכתיבא באורייתא - ועדיין לא נתקנו כתובות:
38 ומי כתיב קרא - לקרות על שם דבר העתיד:
39 זו סליקא - שם עיר:
40 ומי הואי - העיר בנויה בבריאת עולם דכתיב ההולך קדמת אשור:
41 מטר - ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא:
42 מזבל - את הארץ:
43 מעדן - נותן עדנה וזיו בפירות:
44 תלמיה - של א"י:
45 רוה נחת גדודיה כאשר ברביבים תמוגגנה - רוה הרי משקה ומרוה תמוגגנה הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות נפקא מצמחה תברך. תמוגגנה דישטנפי"ר:
46 מזיח - קס"ד מזיח עונות:
47 מזין - בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו' באין מן המזון וגורמין לו ברכה:
48 מחבב - את ישראל אל אביהם:
49 היינו מזיח היינו מכפר - הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר:
50 מזיח גזירות - רעות מעל ישראל:
51 משחנן - מחממות:
52 משלשלן - שלשול:
53 מאשרן - מחזיקות כח כמו אשרו חמוץ ישעיהו א:
54 ולא מפנקן - אינן מרבות אסטניסא על הלב וכלן לשבח:
55 אל יורה - שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור:
56 שחרית וערבית יפות - כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל ב"מ קז: ערבית לאחר אכילה:
57 במנחה רעות - שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים:
58 בצהרים - לאחר הסעודה שאכל ושבע:
59 אין כמותם - וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו:
60 מבטלות מחשבה רעה - דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא:
61 כי עברא לדשא - מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת: