רש"י על כתובות פ״ח

1 אי פקח הוא - האי בעל:

2 לידי שבועה דאורייתא - שהיא בשם או בכנוי ואוחז ספר בידו כדאמרינן בשבועות דף לח: וחמורה היא מאד אבל שבועה דרבנן קללה בעלמא כעין שלנו:

3 יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא - פעם שניה:

4 וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא - יביא את שניהם יחד לב"ד שאם תכפור יעידוה שניהם שנתקבלה כתובתה:

5 ומוקי להנך קמאי בהלואה - יתבענה פרעון הראשון ויאמר מלוה הן אצלך שהרי התקבלת כתובתיך שנית וכשתכפור ותאמר לא קבלתי אלא הפעם הזאת ועד אחד מעיד על הראשונה איכא שבועה דאורייתא נשבעת ולא משלמת ואין כאן שיעבוד קרקעות שלא מכח כתובה תובעה:

6 היכי סמיך כו' - מה שראה זה לא ראה זה ואם תכפור על שתיהן אין כאן אלא עד אחד ותשבע ותטול שלישית ונמצא מפסיד:

7 באפי סהדא קמא וסהדא בתרא - וה"ה לשני עדים מן השוק אבל עצה טובה היא שיכיר העד הראשון ששתי פעמים פרע ויכול להעיד על פרעון הכתובה עם חבירו ועל הפרעון הראשון:

8 יכולה לומר שתי כתובות היו - שתי שטרות היו לי עליך בפרעון הראשון החזרתי לך אחת ובשניה אחרת והרי העד הראשון מעיד לסייעה שראה שני הפרעונות לשם כתובה ולא לשם מלוה:

9 דמודע להו - לסהדא קמא ובתרא לפני פרעון השני דעו שכבר פרעתי לה כתובתה בפני אחד מכם והיא כופרת ואני רוצה לפורעה שנית לשם כתובה שיהיו לי שני עדים בדבר ואתבע את הראשונים ויש לי עליהן עד אחד ותתחייב שבועה דאורייתא וכיון דשמעינהו ולא מסייע לה האי עד קמא תו לא מצית למימר ב' כתובות הוו דמילתא דלא שכיחא הוא:

10 תנן התם - בשבועות:

11 אי נימא מלוה - שהלוה קיים והיו מוציאין עליו שטר אביהן:

12 לא שנו - דכי משתבעי שקלי:

13 שאמרו יתומים - של לוה לויתי ופרעתי ישבעו אלו שבועה שלא פקדנו ולא אמר לנו אבא ולא מצינו שובר בין שטרותיו ששטר זה פרוע ונוטלין:

14 כאומר לא פרעתי דמי - דכיון דאמר לא לוה מודה הוא שלא פרע והרי שטר מוכיח עליו שלוה:

15 לא שנו - דבעו שבועה:

16 שר הבירה - כך כינויו:

17 לא שנו - שיורדין בית דין לנכסי אדם שלא בפניו:

18 לא שנא למזוני - באה לב"ד ותובעת מזונות מנכסי בעלה למכור קרקע ולזונה נשבעת שלא הניח בידה מעות ליזון מהם:

19 ולא שנא לכתובה - אם שלח לה גט:

20 ואתא ר"ש למימר - אם תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה שלא עיכבה משלהן לאחר מיתת אביהן כלום כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים:

21 אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה - משום שבועת אפוטרופסת דהויא לה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וס"ל לא ישבע כאבא שאול דאמר חילוף הדברים וטעמייהו מפרש בגיטין בפרק הניזקין רבנן סברי מינוהו בית דין לא ישבע דא"כ מימנע ולא הוי אפוטרופוס הואיל וחשדינן ליה אבל מינהו אבי יתומים לא מימנע דאי לאו דה"ל הנאה מיניה בחייו לא הוה מימני ליה ואבא שאול סבר מינהו אבי יתומים אי ידע דמשבעי ליה מימנע ולא הוי אפוטרופוס אבל מינוהו בית דין אע"ג דידע דמשבעי לי' לא מימנע דחשיבותא הוא לגביה דמהימן להו לבי דינא:

22 תשבע בסוף - כשתתאלמן או תתגרש ותתבע כתובה תשבע שלא עיכבה בידה משל בעלה כלום:

23 בתחילה - בפיסוק מזונות:

24 האי יורשין וכו' - בתמיה כיון דאנפרעת שלא בפניו קאי מאי לשון יורשין כאן הרי הוא קיים:

25 הלכה מקבר בעלה כו' - אשה שכתב לה בעלה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך:

26 העתיד לבא - על שנתעסקה אחר מיתה דלאו מכח נכסי בעלה באה שבועה זו אלא מכח נכסי יתומים ונשבעת כדין אפוטרופוס כדתנן בשבועות דף מה. אלו נשבעין שלא בטענת ברי השותפין והאריסין והאפוטרופין:

27 אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה - משום שבועת אפוטרופסת דהויא לה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וס"ל לא ישבע כאבא שאול דאמר חילוף הדברים וטעמייהו מפרש בגיטין בפרק הניזקין רבנן סברי מינוהו בית דין לא ישבע דא"כ מימנע ולא הוי אפוטרופוס הואיל וחשדינן ליה אבל מינהו אבי יתומים לא מימנע דאי לאו דה"ל הנאה מיניה בחייו לא הוה מימני ליה ואבא שאול סבר מינהו אבי יתומים אי ידע דמשבעי ליה מימנע ולא הוי אפוטרופוס אבל מינוהו בית דין אע"ג דידע דמשבעי לי' לא מימנע דחשיבותא הוא לגביה דמהימן להו לבי דינא: ה"ג ר"ש כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן:

28 ה"ג ר"ש כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן:

29 האי כל זמן שתובעת - בתמיה הואיל ור"ש לקולא מאי כל זמן:

30 אם תובעת מיבעי ליה - אבל כל זמן משמע דשמעיה לת"ק דפטר לה משבועה אפי' תובעת כתובתה וא"ל איהו כ"ז שתובעת כתובתה לא תפטרנה:

31 אלא אמר אביי - ארישא פליג דאמר כתב לה נדר ושבועה כו' דפטורה מן השבועה אפי' כשנפרעת מן היתומים ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה מהן משביעין אותה כאבא שאול בן אימא מרים דאמר לעיל אבל מה אעשה שהרי אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ופליגי רבנן עליה דאבא שאול ור"ש כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן:

32 הא תינח כל זמן שתובעת - אתא לאפוקי מדרבנן דאמרי אף משבועת היתומים פטורה ונפרעת בלא שבוע' ואתא ר"ש למימר לא תפרע אלא בשבועה:

33 אינה תובעת כתובתה - דמסקנא דמילתיה למאי תנייה ולאפוקי ממאן:

34 אלא אמר רב פפא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו - כלומר לא תימא ר"ש אכתב לה נדר ושבועה לחוד פליג אלא אכולי מלתא דר"א ובני מחלוקתו פליג ארישא וסיפא שמעינהו דקאמרי ר"א ורבנן משביעה כ"ז שירצה שבועת אפוטרופיא היכא דלא פטרה מן הנדר ומן השבועה ואפילו שלא בשעת תביעת כתובתה ואם פטרה מן השבועה אפילו יורשין אין משביעין אותה כשנפרעת מהם כדקתני נדר ושבועה אין לי ליורשי כו' ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין ליורשי עליך כאבא שאול אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין על אפוטרופיא שבחיי בעלה ואפי' לא פטרה מן השבועה דלית ליה דר"א ומחלוקתו דאמרי משביעה כל זמן שירצה:

35 מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובה - קס"ד באומרת אבד שטר כתובתי: