רש"י על כתובות מ״ו

1 רב פפא אמר - לעולם מלקות ממש ומאי בעל לוקה לא בעל אינו לוקה דקאמר בהך ברייתא ממון דמאה סלע קאמר:

2 חצי ערכו - לפי שניו דערך קצוב בפרשה לפי השנים:

3 גזירה חצי ערכו - דמשמע חצי ערך שלם שקצוב לו לפי שנים:

4 אטו ערך חציו - עלי והאומר ערך חציו עלי או ערך ראשי או לבי עלי נותן ערך שלם דהוה ליה מעריך אבר שהנשמה תלויה בו וגבי ערכין כתיב ויקרא כ״ז:ב׳ בערכך נפשות שהמעריך אבר שהנשמה תלויה בו נותן קצבה שנתנה בו תורה:

5 ויסרו מויסרו ויסרו מבן - כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו על ויסרו דהכא והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות אף הכא מלקות:

6 ונשמרת מכל דבר רע - וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

7 לכדרבי פנחס - במסכת עבודה זרה:

8 שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה - דסמיך ליה כי יהיה בך איש וגו':

9 רך לזה - ורכיל לשון רך לי תהיה:

10 לא אמר לעדים - המעידים על זנותה:

11 שכרן בקרקע - לרבי יהודה מהו כיון דמרבית גמר כסף או אוכל בעינן דהוו מטלטלין כדכתיב לענין רבית או דלמא לממון הוא דגמר ג"ש ואפי' מקרקעי:

12 על נשואין הראשונים - כנסה ולא הוציא ש"ר וגרשה והחזירה ואחר כך מוציא שם רע לא מצאתי בתולים לנישואין קמאי:

13 ולא ליבם - אין יבם שהוציא שם רע על נישואי אחיו בכלל פרשה זו לטעון טענת בתולים איפשיטא ליה בעיא בתרייתא:

14 זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה - קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:

15 כשרי בתולים - עדים שיזימו או יכחישו את אלו ויכשירו את בתך לבתולה גמורה:

16 כשרי בתולי בתי - עדים המזימין את עדיו:

17 שלא מצינו שחלק הכתוב - משכבי אשה כתיב ויקרא יח שני משכבותיה שוין לכל משפט עריות:

18 במוציא שם רע חלק - שאם הביא עדים שנבעלה ארוסתו שלא כדרכה ונמצאו זוממין אינו נותן מאה סלע דלא מצאתי בתולים כתיב במקום בתולים:

19 אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה - כלומר כשבעל נאמרו דברים ובעילתו אפילו היא שלא כדרכה כי היכי דלא חלק בשאר עונשין אבל ביאה של זנות שהוא מוציא לעז עליה צריך שיאמר על ביאה כדרכה ולקמן מפרש לה:

20 אידי ואידי כדרכה בעינן - כיון דאמר דברים ככתבן היאך אתה קורא לא מצאתי לה בתולים אלא אם כן אמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה:

21 מתני' האב זכאי בבתו - בקטנות ובנערות:

22 בקידושיה בכסף - שכסף קידושיה שלו:

23 ובשטר - שאם קבל שטר אירוסין עליה הרי זו מקודשת:

24 בביאה - רשאי למוסרה לביאה לשם קידושין:

25 ומקבל את גיטה - אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה:

26 ואינו אוכל פירות בחייה - אם נפלו לה קרקעות בירושה מבית אמה אין אביה אוכל פירותיהן אלא עושין לה סגולה:

27 בחייה - אלא אם כן מתה והוא יורשה:

28 יתר עליו הבעל - שהוא זוכה גם בכל השנויים למעלה ואוכל פירות מנכסים שנפלו לה בירושה משניסת לו:

29 וחייב במזונותיה ובפרקונה - אם נשבית שהוא תנאי ב"ד כדתנן במתני' מז::

30 בקבורתה - דאמרינן לקמן קבורתה תחת כתובתה שהכניסה לו מבית אביה והוא יורשה במיתתה:

31 משני חלילין - להספד קלמיל"ש:

32 גמ' בכסף מנלן - דכסף קידושיה לאביה:

33 אין כסף - באמה העבריה כתיב ובקידושין פריך האי מבעי ליה לגופיה:

34 אין כסף לאדון זה - בצאתה מרשותו בסימני נערות כדילפינן בקידושין דביוצאה בסימנים משתעי קרא:

35 אבל יש כסף לאדון אחר - כשיוצאה מרשותו:

36 ומנו אב - שאין אדון לבת ישראל אלא אביה חוץ מזה שנמכרה לו:

37 ואימא לדידה הוי - וקרא כי אתא לאשמועינן אתא שהיא נקנית לבעל בקדושי כסף והכי תדרשיה אין כסף ביציאה זו אבל יש כסף ביציאה אחרת ולעולם דידה הוי:

38 ואימא הני מילי - דאמרה תורה את בתי נתתי שבידו נתינתה:

39 קטנה דלית לה יד - לקדש עצמה ואע"ג דגבי מוציא שם רע כתיב וההיא נערה הוה דלמא הכי קאמר את בתי נתתי בקטנותה ועתה נערה:

40 אלא ההיא בהפרת נדרים כתיב - מסקנא דקושיא היא ולא שינויא הוא:

41 וכי תימא נילף - כסף קידושיה מקנסה שזיכתה תורה לאב:

42 מבושת ופגם - דאמרינן באלו נערות לעיל כתובות מ: שהוא של אב:

43 שייך בה - בידו ליטול ממון ולביישה בבושת זה למוסרה לביאת קידושין למנוול ולמוכה שחין:

44 אלא - כי פרכת אימא לדידה הכי תשני מסתברא כי קא ממעט קרא יציאתה מרשות אב בקידושין מתורת יציאתה מרשות אדון בסימנין:

45 יציאה דכוותה קא ממעט - מה כסף דיציאת אדון אי הוה התם כסף דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי מהוי כפדיון גרעונה דמגרעת עמו ויוצאה והמותר נותנת לו אף כי קאמר נמי יש כסף ביציאה אחרת דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי למהוי ולא לדידה ואי אמרת לדידה הוה לא קא ממעט יציאה דכוותה כך מפורש בשאלתות דרב אחאי גאון ואני שמעתי יציאה דכוותה קא ממעט מה התם נערה אף הכא נערה וקשיא לי אכתי אימא לדידה ובמסכת קדושין פירשתיה בלשון שמועתי ובקושי:

46 והא לא דמיא - יציאה דקדושין ליציאת אמה העבריה ולא יציאה דכוותה היא:

47 אכתי מיחסרא מסירה לחופה - ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמעשה ידיה:

48 נפקא לה מרשותיה - דעד עכשיו היה מיפר לבדו ועתה מיפר בשותפות עם בעלה:

49 בשטר ובביאה מנלן - דביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה:

50 איתקוש הוויות להדדי - מה כסף ברשות אביה אף קידושי שטר וביאה ביד אביה וקידושי שטר וביאה דמקדשת בהו ילפינן בקידושין: