רש"י על כתובות פ״ז

1 על אפוטרופיא - פוטרה בכתיבה זאת משבועת אפוטרופוס אם יושיבנה חנוונית אבל אם פגמה כתובתה דתנן במתני' הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה לא נפטרה מאותה שבועה ע"י תנאי זה דכי פטר לה משבועה דקא רמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטר לה:

2 על הפוגמת - וכ"ש משבועת אפוטרופיא דמכל שבועה פטרה:

3 אמרה לשמעתא - הך אתקפתא בשלמא למ"ד כו' אותביה קמיה דרב אשי:

4 כתוב לי דלא משבעת לי - ומיגו דרמיא אנפשה תבעה ליה פטור כל שבועות:

5 אתון אהא מתניתו - להא דרב יהודה ארישא דמתניתין דלא פריש בה בהי שבועה איירי ואפלוגתיה דר"נ וסבריתו דרב יהודה אדר"נ פליג וקשיא לכו:

6 אנן - אסיפא דמתני' מתנינן לה דמיירי בשבועת אפוטרופין בהדיא דקתני ואם נעשית אפוטרופיא ודר"נ לאו אפלוגתא דרב יהודה אתמר אלא אפירושא דרישא אתמר ורב מתנא פליג אדרב יהודה בסיפא בהי אפוטרופוס קאמר לשעבר אבל בפוגמת כולהו מודו דפטרה דשבועה הבאה לה ע"י נכסיו היא:

7 שעבר מאי עבידתיה - כלומר עד מתי קרוי לשעבר דלא אמרינן נכסי דיתמי נינהו ואין תנאי שלו מועיל בהן:

8 אבל בין מיתה לקבורה - כבר רמו נכסי קמי יתמי ואין תנאי שלו מועיל בהן שלא ע"י נכסיו באה לה:

9 לכרגא - לפרוע למלך כסף גולגלתא דיתמי:

10 ולמזוני - מזון האשה והבנות והיתומים:

11 ולקבורה - לקבורת המת או היתומים:

12 מזבנינן - נכסי דיתמי בלא אכרזתא שאין שהות ומתון לדבר וה"נ לא משבעינן על אותה מכירה דא"א שלא תזלזל ותפסידתן ונמצאת שבועת שקר:

13 דלא נדר דלא שבועה - אם כתב לה לשון זה:

14 נקי נדר - מנקית משבועתא. מדין שבועה:

15 נקי נדר מנקית משבועתא - מדין שבועה:

16 נקי נפשך בשבועתא - אם יחשדוך השבעי להם:

17 אבל מה אעשה - דלעולם יורשין משביעין אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם:

18 ואיכא דאמרי לה - להא דאבא שאול בן אימא מרים מתניתא ולא אמרו לה בלשון שמעתא דאמורא כדאמרן דאמר שמואל משום אבא שאול אלא מתניתא היא ואמר שמואל עלה הלכה כאבא שאול:

19 מתני' הפוגמת כתובתה - כדמפרש ואזיל במתניתין גופה:

20 לא תפרע - השאר ובגמ' מפרש טעמא:

21 עד אחד מעידה כו' - בגמרא מפרש טעמא:

22 מנכסים משועבדים - משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך אמרינן בשבועות דמשבעינן ליה ואי לא טעין לא טענינן ליה הואיל ונקיט שטרא אבל בשביל לקוחות אנן טענינן דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך אישתבע לי דלא פרעתיך ובעית אישתבועי השתא אנן טענינן דפתח פיך לאלם הוא ומנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו כולהו משום האי טעמא:

23 ר"ש אומר כו' - בגמ' מפרש אהייא קאי:

24 גמ' שבועה דאורייתא - ונפקא מינה דלא מפכינן לה:

25 נשבעין ולא משלמין - מי שתובעין אותו נשבע שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע:

26 כל שטרות שיעבוד קרקעות הן ואין נשבעין על הקרקעות כדאמרינן בשבועות דף מב: ובהזהב ב"מ נז::

27 אלא אמר רבא מדרבנן - היא שבועה זו מ"ט דפרע דייק כו' וא"ת בלא פוגם נמי הא קיימא לן בשבועות דאי א"ל אישתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה והאי נמי הא קא טעין ליה פרעתיך ומה צורך בפגימה וכן בעד אחד מעידה שפרועה בלא עד נמי משבעינן לה הא פרכינן ליה בשבועות מה בין זה לפוגם שטרו ומשנינן לה הכי התם כי פגים וא"ל האי פרעתיך משבעינן ליה ואפי' לא טען לו זה השבע לי אבל כי לא פגים אפי' א"ל פרעתיך אי לא א"ל בהדיא אישתבע לי אמרינן ליה זיל שלים דהא נקיט שטרא:

28 פוגמת כתובתה בעדים - התקבלתי מנה ובפני עדים קיבלתיו:

29 מי אמרי' אי איתא דפרעה טפי בעדים הוה פרע - דהא דק וקא אייתי עדים לפרעון מנה קמא:

30 או דלמא - לאו משום דדק הוא אלא איתרמויי איתרמי דהוו עדים התם בההוא זימנא:

31 ואלו נשבעין ונוטלין - שתקנו חכמים לישבע וליטול וטעמייהו מפורש בשבועות בפ' כל הנשבעין:

32 שכיר - אמר לו תן לי שכרי והוא אומר נתתי:

33 נגזל - ראוהו שנכנס בביתו אמר לו תן לי כליי שנטלת והוא אומר לא נטלתי והעדים ראו שיצא והכלים תחת כנפי טליתו ולא ידעו מה:

34 הנחבל - ראוהו שנכנס לתוך ביתו וידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי:

35 וחנוני על פנקסו - שכותב בו הקפותיו כך צווני פלוני לתת לפועליו ונתתי להם והם אומרים לא נטלנו שניהם נשבעין ונוטלין הימנו:

36 דודאי צריכה שבועה - על השאר דהא דקא מודיא בהאי מנה משום עדים הוא ולאו השבת אבידה היא:

37 תיהוי כמשיב אבידה - שהרי יש לה שטר שלם עליו ואי בעיא הויא אמרה לא קבלתי כלום:

38 פחות פחות משוה פרוטה - במנה שהיא מודה עליו שקיבלה עושה עמו חשבון כך נתת לי ביום פלוני וכך ביום פלוני ומצרפתן בחשבון אפילו פחות משוה פרוטה:

39 מהו - צריכה שבועה על השאר או לא:

40 פוחתת - היתה כתובתה אלף זוז כתוב בשטר והוא אומר התקבלת כולה והיא אומרת לא התקבלתי כלום אבל מודה אני שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה:

41 מודיא במקצת - שנתקבלה קצת:

42 במאי גביא - אפילו ההוא מנה:

43 בהאי שטרא - הא חספא בעלמא הוא שהיא אומרת מזוייף הוא:

44 באומרת אמנה היתה ביני לבינו - ששטר נכתב ונחתם כהוגן ובפני העדים קבל עליו אלף זוז אבל הוא האמין בי שלא אתבענו אלא מנה:

45 אחד מחייבו שבועה - על ממון שאילו היו שנים היה משלם עכשיו ישבע שהעד מכחש: