רש"י על כתובות ג׳

1 זימנין דלא אניס - והוי גיטא:

2 וסברה - דלמא אניס ואינו גט ותדאג להינשא:

3 ומינסבא - וכשיבא ויאמר נאנסתי נמצא גט בטל ובניה מן האחרון ממזרים לפיכך אמרו יהא גט:

4 דמדאורייתא לא הוי גיטא - שמצינו טענת אונס מן התורה שנאמר דברים כ״ב:כ״ו ולנערה לא תעשה דבר:

5 כל המקדש - כל המקדש אשה על דעת שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה שיהיו קיימין קידושין לפי דברי חכמים ויהיו בטילים לפי דברי חכמים על ידי גיטין שהכשירו חכמים:

6 ואפקעוה רבנן לקידושין - כשיבא גט כזה אחריהם:

7 תינח - למימר אפקעתא כדקדיש בכספא דנימא גט זה עוקר הקידושין ועושה מעות מתנה מעיקרן:

8 קדיש בביאה מאי - אפקעתא מעיקרא איכא בשלמא על ידי גט כשר אע"פ שהקידושין קיימים עד עכשיו גזירת הכתוב היא שהגט כורתו ומתיר איסורו מכאן ולהבא אבל זה שאינו גט מן התורה ואתה מכשירו מפני דעתו של זה שקידשה על דעת חכמים ושביטלו על פי חכמים צריך אתה לומר שמעיקרן לא יהו קידושין ואי קדיש בביאה ואתה עוקר קידושין למפרע מה תהא על ביאתו:

9 שויוה רבנן לבעילתו - למפרע על ידי גט שהוא מדבריהם בעילת זנות ויש בהן כח לעשות כן שהרי הוא תלה בהן. שמעתי כל רבותי מפרשים דקדיש בכספא דקידושי דרבנן נינהו ואי אפשר לומר כן חדא דגזירה שוה היא קיחה קיחה משדה עפרון קידושין דף ב. וכל הלמד מגזירה שוה כמו שכתוב מפורש הוא לכל דבר ועוד אי דרבנן נינהו היאך סוקלין על ידו ומביאין חולין לעזרה על שגגתן וסוף סוף כי קא משנינן שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות על כרחך צריך אתה לפרש כמו שפירשתי שהקידושין נעקרין מעיקרן ולא מכאן ולהבא והמפרש לומר שויוה רבנן לכל מקדשי בביאה בעילת זנות טעות גמור הוא ובא להתיר אשת איש המתקדשת בביאה בלא גט מן הטעם הזה ולא מצינו זאת בהתלמוד:

10 וכן לענין גיטין - אלפיכך קאי דטענינן טענת אונס בתנאי הגט להפקיעו:

11 שבתי דינין קבועין בכל יום - כלומר שקביעות כל הימים שוה:

12 והא בעינן שקדו - שיהא טורח בסעודה שלשה ימים:

13 דטריח ליה - אם טרח לפני השבת ותיקן צורכי סעודה כונסה באחד בשבת או בשני בשבת:

14 מאי שקדו - היכן שנינו שקדו דמקשינן לה הכא אי משום דאמר שמואל לעיל לית לן לאותביה מינה לאמוראה אחרינא:

15 ומן הסכנה ואילך - לקמן מפרש לה:

16 ובשני לא יכנוס - בשביל אותה סכנה ואין צריך לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום אחד ויהיה טורח מיהת שני ימים בצורכי סעודה:

17 ואם מחמת האונס - לקמן מפרש:

18 תחלה - אם ביאה ראשונה היא מפרישין אותה ממנו לילי שבת:

19 נהגו - בתמיה סכנת נפשות היא ואת אמרת נהגו לכנוס ביום שלישי אבל מיעקר רביעי לגמרי לא עקרו:

20 ניעקריה - ויתקנו להם ימים אחרים:

21 ולדרוש להו דאונס שרי - דנבעלת באונס אינה נאסרת על בעלה דילפינן לקמן בפרק ד' כתובות דף נא: מוהיא לא נתפשה ולא לימסרו נפשייהו למיתה:

22 איכא פרוצות - דאי מקילינן להו עבדי ברצון ונאסרות על בעליהן:

23 ואיכא נמי כהנות - שנאסרות על בעליהן אף באונס ואינהו מסרן נפשייהו למיתה דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ולקמן בפרק ד' שם ילפינן לה:

24 וליעקריה - הואיל וזמנין דאיכא סכנה:

25 בשלישי נמי אתי ובעיל - כיון דידע שהתחילו לנהוג בשלישי:

26 מספיקא לא עקר נפשיה - כיון דלאו קביעות גמור הוא על ידי תקנת ב"ד ספיקא היא לו אם יש נישואין היום בעיר ולא עקר נפשיה לבא בעיר:

27 התם נהגו - משמע רובם נהגו:

28 הכא מותר - לא גרסינן לכתחילה והכי קא מתמה הכא מותר קתני דמשמע אם ימלך איש יחידי בבית דין יתירו לו אבל נהגו לא קתני:

29 שר צבא בא לעיר - ויחטפו צורכי סעודה מאשר ימצאו:

30 וחליף - לאחר רביעי:

31 לעכב - עד יום רביעי של שבת הבא:

32 בשלישי לכנוס - למה נתיר לו לקדום כל כך שלא יטריח בסעודה אלא יום אחד ומיעקרא תקנתא דשקדו:

33 איספרווא דידיה - חיל משרתיו המכינים לו צורכי סעודה בלשון לעז הירניי"ש:

34 כדתניא - חתן שמת אביו בשני ואין יכול להמתין עד למחר שצריך להשהות את המת עד שיכנסו לחופה:

35 ויינו מזוג - במים שיהא ראוי לשתיה ושוב אינו מתקיים:

36 אביו של חתן או אמה של כלה - דוקא נקט אביו של חתן שהוא הטורח בצורכי סעודה ואמה של כלה היא המכינה לה תכשיטין לפיכך אם יעבור המועד שוב אין מכין להם והתירו להם להכניס את המת לחדר שלא יקברוהו דאם כן חלה אבילות על האבל בסתימת הגולל כדלקמן ושוב לא יוכל לכנוס עד שיעבור האבילות: