רש"י על כתובות י״ט

1 אא"כ נעשה בגדול - כל מעשה השטר בגדולים הלוקח והמוכר וגבי עדים נמי אמרי' חזקה אין הלוקח מחתים בו קטנים:

2 אלא אנוסים מ"ט לא - נימא הפה שאסר הוא שהתיר:

3 יהרגו ואל יחתמו שקר - הלכך כי אמרי נמי אנוסים היינו מחמת נפשות משוו נפשייהו רשעים:

4 מודה בשטר שכתבו - לוה שהודה בשטר שכתבו ועל פיו נחתמו העדים:

5 אין המלוה צריך לקיימו - בעדים החתומים בו שאין הלוה שוב נאמן לומר פרעתיו ולא אמרינן בהאי הפה שאסר הוא שהתיר דמכיון שאמר כשר היה הרי הוחזק השטר וכי אמר פרעתיו לא מהימן שהרי ביד המלוה הוא ור"מ נמי דאמר אין נאמנים לפוסלו במודה לוה שכתבו קאמר וקסבר לא צריכינן תו לעדים ולאו אפומייהו מיקיים שטרא:

6 גנבא - מתגנב אתה לומר דבריך בלשון שלא נחלקו בו היחיד והמרובים כדי שלא יבטלו את דבריך דאמרת כיחידאה:

7 אי סבירא לך כר"מ אימא הלכה כר"מ - ולא תנקוט לה כמילתא באנפי נפשה:

8 ומר היכי סבירא ליה - במודה בשטר שכתבו:

9 כי אתו לקמן - מלוין מביאין שטרות:

10 קיימו שטרייכו - כך אני רגיל לומר למלוים המביאים שטרותיהם לפני ואין עדיהם עמהם אני אומר להם לכו ובקשו עדיכם וקיימוהו דאי לאו הכי אע"ג דמודה לוה שכתבו מצי למימר פרעתיו:

11 שטר אמנה - לא לוה כלום אלא כתבו ומסרו למלוה שאם יצטרך ללות ילוה והאמינו שלא יתבענו אא"כ מלוהו:

12 כל כמיניה - והלא עדים חתומים בו פשיטא דיתקיים בחותמיו:

13 כדרב הונא - ואשמעינן רב יהודה נמי הכי דלוה שאמר כתבתיו ומסרתיו לו אבל שטר אמנה הוא אין צריך המלוה לחזור ולהביא להעיד על החתימה דאין נאמן לוה לפוסלו דלא עביד איניש דכתב ומסר בלא הלואה:

14 שחב לאחרים - בהודאה זו שהוא מודה שהוא שטר אמנה חב ומפסיד את אחרים הנושים בו ואין לו מה להגבותם והיו רוצים לגבות חוב זה:

15 ונתן לאשר אשם לו - ולא כתב לאשר הלוהו אלא לאשר האשם שלו ואשם הוא קרן כדאמרי' בהגוזל ב"ק דף קי. למי שהקרן שלו:

16 ואמר רב ששת גרסי':

17 אעולה לא חתמי - וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן:

18 על פשיטי דספרא - שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו:

19 ספר שאינו מוגה - תורה נביאים וכתובים:

20 מוגה - מן טעיות שבו:

21 עדים - החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין:

22 מודעא היו דברינו - אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו:

23 אין נאמנין - דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא:

24 מודעא ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע:

25 תנאי היו דברינו - על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר:

26 מודעא ואמנה - טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין:

27 דקא עקרי ליה לשטרא - בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו':

28 או דלמא - הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו:

29 כי אתו לקמן - לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם:

30 אמרי' להו זילו קיימו תנאייכו - לבעלים:

31 וחותו לדינא - אם יעכב שוב הקרקע:

32 תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי - שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו:

33 והאי דקאמר תנאי חד הוא - ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו:

34 אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו' - אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים:

35 אפי' תרוייהו נמי - אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו':

36 אלא - על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע"מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא:

37 האי נמי - כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא ע"א:

38 שקרא עליו ערער - שרצה הנתבע לפוסלו:

39 ומגבינן ביה - בתמיה:

40 תרי ותרי נינהו - עדי השטר ב' ואלו ב' מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה: