רש"י על כתובות פ׳

1 רבי אבא אמר אפי' שיגרא דתמרי - תמרים נידוכין יחד כדרך שדורסין תאנים יחד ליטראות ליטראות אף אלו כן ומיקרי שיגרא ואני שמעתי שיגרא טרויות כמין אשכול תמרים וקשיא לי מאי אפי' דרבי אבא הא גרוגרות גריעי מתמרים כדתנן אכל גרוגרות ושילם תמרים תבא עליו ברכה ואי הוה גרסי' להא דרבי אבא ברישא מקמי דר' אסי לא הוה קשיא לי מידי יש ספרים משובשים וכתוב בהן וכמה הרבה אמר ר' אבא כו' וגירסת שוטים היא זו כמה הרבה למאי הלכתא איבעיא להו ומאי נפקא לן מינה כל כמה דהוי יותר על גרוגרת אחת הוי הרבה עד לעולם:

2 חובצא דתמרי - לאחר שעשו בהן שכר ונשאר הפסולת אי נמי נידוכין הרבה כדי לעשות מהן שכר:

3 לא אכלה דרך כבוד מאי - בכמה הויא אכילה:

4 בכאיסר - שוה איסר:

5 דייני דפומבדיתא - רב פפא בר שמואל בפ"ק דסנהדרין דף יז::

6 עבד רב יהודה עובדא - דחשבה אכילה בחבילי זמורות שהן מאכל לפילין והאכיל מהן הבעל לבהמתו וגירש את אשתו ואמר רב יהודה מה שאכל אכל:

7 אכלה - לוקח שני ערלה שאין הנאתן אלא בזמורות שהפרי אסור בהנאה או שביעית שהוא הפקר או שזרעה כלאים והזמורות לא נאסרו:

8 הרי זו חזקה - עולין לו למנין שלש שנים אי אחת מהשלש שנים אחת מאלו:

9 הרי זו חזקה גרסינן הכא ובבבא בתרא:

10 אשתו קטנה - יתומה שהשיאתה אמה ואחיה יכולה למאן:

11 שמוציא על נכסי אחר - ואם מיאנה בו שמין לו שבח שהשביח ונוטל כמשפט אריסי המדינה:

12 עבדו ליה רבנן הך תקנתא - דשמין לו כאריס:

13 כי היכי דלא ליפסדינהו - שלא יכסיף ויקלקל הקרקעות ויאכל ולא ישביח שדואג שמא תמאן וכיון דשיימינן ליה כאריס תו לא מפסיד להו מימר אמר שמא לא תמאן ואם תמאן הרי אטול שבחי לפי עמלי:

14 חוזאי - שם מקום והיה רחוק הימנה והיה מפיק עליה שית מאה בהולכת הדרך משלו:

15 שהיה שבח כנגד יציאה - הוא דאמרי' ישבע ויטול:

16 למאי הלכתא - קאמר והוא שהיה שבח כנגד יציאה לאקולי עליה דאי איכא שבח טפי לא בעי שבועה או לאחמורי עליה ולמימר דאי יציאה יתירה לא שקיל אלא כשיעור שבח ואפילו בשבועה לא אמרי' ישבע כמה הוציא ויטול:

17 אתי לאיערומי - ואמר בציר משבחא פורתא דלישקול בלא שבועה ואע"ג דלא אפיק כולי האי:

18 אלא אמר רבא - הא דרבי יוסי לאחמורי עליה אתא ולומר שאם יציאה יתירה על שבח שהשביחה לא אמרינן יטול כל מה שהוציא אלא מן היציאה יחזירו לו שיעור השבח:

19 ובשבועה - שישביעוהו שכך הוציא:

20 שהוריד אריסין - בנכסי אשתו ליטול מחצה או שליש ועמד וגרשה משאכל קימעא:

21 מהו - שיטלו האריסין כפי שבחם:

22 אדעתא דבעל נחית - הוא הכניסם ולא היא וכי איסתלק ליה בעל איסתלקו אינהו ולא שקלי מידי כי דיניה דמה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל:

23 לאריסי קיימא - אם לא הורידם הבעל היתה היא מורידה לתוכה אריסין:

24 שמין לו וידו על התחתונה - ליטול היציאה כשיעור שבח כדאמר בב"מ בהשואל והכא אמר בעי לסלוקי בלא כלום:

25 ליכא למאן דטרח - ראה זה שלא היה איש משביחן וירד להן ומה הפסידן הלכך יציאה שיעור שבח מיהת יהיב ליה:

26 הכא איכא בעל - שיטריח בהן ואמרה להו אי לא נחתיתו אתון איהו עביד ולא הוה שקיל השתא מידי:

27 אי בעל זה אריס הוא - ויודע בטיב אריסות שאם לא ירדו אלו היה הוא עצמו עובדה:

28 אסתלקו להו - דאמרה להו קא מפסידתו לי דאי לא נחתיתו הוה איהו נחית ועביד ולא הוה שקיל השתא מידי:

29 שמכר קרקע לפירות - מכר לאחרים קרקע מלוג שיעשה הלוקח ויאכל פירות:

30 משום רווח ביתא - שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטיב לה:

31 לאו בפירוש איתמר - לא שמעה מרבא בהדיא:

32 תרתי אמהתא - שפחות מלוג היו ולא שמאתם לו בכתובתה:

33 עייל לה חדא מנייהו - לשרת לשניה:

34 אתאי - קמייתא לקמיה דרבא:

35 מה שעשה עשוי - ואפילו נתנה לאחרת לשימושה:

36 ולא היא - לעולם משום רווח ביתא אית ליה לרבא תקנת פירות:

37 והא קא רווח - ביתא שאף עתה היא עושה צרכי הבית:

38 שמא תכסיף - השדה שלא יחוש הלוקח לזבלה ולטייבה דקא סבר למחר נפקת מנאי שאין הגוף שלי אבל בעל מצפה שמא תמות היא בחייו ויירש את גוף הקרקע ומשבח לה:

39 דמקרב למתא - דחזיא ליה כל שעתא אי מכסיף לה:

40 אי נמי בעל אריס הוא - כלומר שנותן ללוקח פירות מזומנים:

41 אי נמי זוזי וקא עביד בהו עיסקא - שהבעל עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח ומשתכר בהן ואיכא רווח ביתא:

42 מתני' שנפלו לה נכסים - כשהיא שומרת יבם:

43 בכתובתה - בנדוניא שהכניסה לו ושמאתן לו בכתובתה וקיבל עליו אחריותן ורשאי להוציאם:

44 ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה - הן נכסי מלוג שאין שמין אותם עליו ואינו רשאי להוציאן אלא משנכנסה לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה יוצאין עמה:

45 בית שמאי אומרים כו' - ביבמות פרק החולץ קא מפרש מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי שאין לו כח בהם ומאי שנא סיפא כשמתה אמרו ב"ש יחלוקו יורשי הבעל בהם ומפרש נמי דדוקא נקט יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסי מלוג אבל יורשי האב לא יחלוקו בכתובת הבעל ואף על גב דנקט רישא מה יעשו בכתובתה תניא ושבקה:

46 וב"ה אומרים נכסים - דצאן ברזל בחזקתן ובבבא בתרא בפרק מי שמת בבא בתרא דף קנח: מפרש בחזקת מי הם מוחזקין אי בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו או בחזקת יורשי האשה שהיו שלה:

47 הכי גרסי' כתובתה בחזקת יורשי הבעל - מנה מאתים ותוספת שראויין לבא לה משל בעל בחזקת יורשי הבעל:

48 ילקח בהן קרקע - לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כדקתני לקמן לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וקסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:

49 שמין אותם - דקסבר כל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:

50 וחכ"א פירות המחוברין לקרקע שלו - בגמרא פריך עלה:

51 כל הקודם בהן זכה - קסבר מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא"כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה כדלקמן בהכותב כתובות דף פד: וה"ה נמי דפליגי אכספים דמאי שנא כספים מפירות תלושים:

52 הרי היא כאשתו - מפרש בגמ':

53 כל נכסיו - שיירש מאחיו:

54 גרשה - ליבמתו לאחר שכנסה:

55 אין לה אלא כתובה - אבל כל זמן שלא גרשה היו כל הנכסים משועבדים לה ואינו רשאי למכור:

56 הרי היא ככל הנשים - דתנן בפירקין דלקמן המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה ובגמרא פריך למה לי לאשמועינן ביבמה:

57 גמ' מי קוברה - משום דיש לה שני יורשין קמבעיא לן:

58 יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה - ותניא בפרק נערה שנתפתתה לעיל כתובות דף מז: קבורתה תחת כתובתה: