רש"י על כתובות ל׳

1 חייבי עשה מצרי ואדומי - בתוך שלשה דורות דכתיב דברים כ״ג:ט׳ דור שלישי יבא להם דור שני לא ולאו הבא מכלל עשה עשה:

2 הניחא - אי רבי ישבב האי כל שאין לו היתר ביאה דקאמר אליבא דר"ע לאו כללא כייל אלא לאפוקי מדרבי סימאי לחודיה אתא ואחייבי לאוין הוא דפליג לאוסופי חייבי לאוין בכהונה אבל שום חייבי עשה לא הוסיף:

3 שפיר - מצינו למימר איכא בינייהו דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא חייבי עשה:

4 אלא - אי לאו אדרבי סימאי קאי וטעמא דנפשיה קאמר בשם ר"ע שכל שאין לו היתר ביאה באשה זו הולד ממזר מאי איכא למימר:

5 בעולה לכ"ג - שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה דבתולה יקח ויקרא כא ולא בעולה וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר' אלעזר ולית הלכתא כוותיה ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה ובבעולה שלא כדרכה איירי דאי כדרכה תו ליכא קנס:

6 ומאי שנא - האי עשה משאר עשה דמודה ביה ר"ע:

7 דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל - שאינו נוהג אלא בכ"ג אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל:

8 הא נמי יש בה הויה - המקדש אשה בימי נדותה מקודשת:

9 ולאפוקי מדר' נחוניא - מתני' דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואע"פ שמתחייב כרת בביאתו מפקא מדר' נחוניא:

10 את יום הכפורים כשבת - לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת:

11 מה שבת - שהוא מיתת ב"ד:

12 פטור מן התשלומין - כדתנן במתני' גבי בא על בתו ויליף לה מולא יהיה אסון ענוש יענש:

13 אף יום הכפורים - שהוא בכרת חיוב נפש הוא זה ופטור מן התשלומין:

14 אסון בידי אדם - ולא יהיה אסון דמשתעי במיתת ב"ד למימר דהיכא דליכא מיתת ב"ד משלם דמי ולדות:

15 אסון בידי שמים - וקראהו אסון:

16 צינים פחים - קור וחום:

17 בידי שמים - אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא:

18 חוץ מצינים ופחים - שפעמים שבאין בפשיעה:

19 בידי אדם נינהו - שלא מגזירת מלך:

20 דין ד' מיתות - עונש דוגמתם:

21 נופל מן הגג - דומה לנסקל שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ דגבוה ב' קומות היה כדאמרי' בנגמר הדין סנהדרין דף מה.:

22 חיה דורסתו - ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה:

23 נחש מכישו - והארס שורפו:

24 נמסר למלכות - והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף:

25 סרונכי - אסכרא והוא בגרון מלנ"ט:

26 מן האיש ההוא - שהוא חייב מיתת ב"ד:

27 ושמתי אני את פני והכרתי - למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה:

28 זר שאכל תרומה - במזיד הוא במיתה בידי שמים ולא בכרת כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב ויקרא כ ערירים יהיו:

29 לאביי פטור - מתשלומין דנפקא ליה מאסון בידי שמים וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת:

30 ולאביי פטור - בתמיה נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין אבל היכא דאכיל תרומה דגזילה מי מיפטר הא כיון דאגבהה קניה וחייב בתשלומין ואפילו תישרף ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה:

31 שתחב לו חברו - דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו ולא דמי כולה ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא:

32 איבעי ליה לאהדורה - וכי לא אהדרה מההיא שעתא איהו מזיק לה דראשון לאו מידי עבד ולא נתחייב לכהן כלום:

33 ואי דלא מצי לאהדורה אמאי חייב - מיתה אנוס הוא:

34 ע"י הדחק - דאי נמי אהדרה ממאסה ולא חזיא לבעלים הלכך מגזל לא גזלה אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין אהנאת גרונו ומעיו ההיא שעתא חיוב מיתה איכא:

35 משקין של תרומה - ולא תדחקה לשנויה בבית הבליעה אלא מכיון שתחבה לתוך פיו אימאסא לה ולא מצית לאיחיובי משום גזילה דהא לא חזיא למידי אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב ומיתה ותשלומין באים כאחד: