רש"י על כתובות ק׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 לאו לדידהו - לאו לצורך עצמן מוכרים:
2 בית דין מעמידין להן אפוטרופוס - לכל אחד ואחד מן הקטנים:
3 ובוררין להם - כל אפוטרופוס לתינוק שלו:
4 אי דלא טעו - למה ימחו:
5 ברוחות - טוב לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי:
6 והחזיר רבי את המעשה - דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו א"כ מה כח ב"ד יפה:
7 לימא בהא פליגי - רב דימי ורב ספרא רב דימי סבר דיין הטועה בדבר המשנה שלא עשה כמשנה חוזר ולא אמרי' מה שעשה עשוי וישלם מביתו אלא בטועה בשיקול הדעת כמו שמפורש בסנהדרין והאי נמי דבר משנה הוא שאע"פ שנחלקו חכמים על רבן שמעון הרי נתן טעם לדבריו ורב ספרא שאינו שונה עשה והחזיר סבר אם עשה לא היה יכול לחזור:
8 אחריותא איתמי - אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר וטרפה מן הלוקח בחובו חוזר הלוקח על היתומים שהאלמנה שליח של יתומים היתה:
9 וכן בי דינא דזבין - שדה יתומים למזון האשה והבנות אחריות איתמי:
10 כל דזבין מבי דינא אדעתא דנפיק ליה קלא זבין - לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח קמ"ל:
11 וחוזרין - ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו אלא הדרי זביני:
12 נעשו - בתמיה הא ודאי טעו בדבר השנוי במשנה:
13 שום ההקדש - גזבר המוכר קרקע של הקדש:
14 ששים יום - מושכים ימי הכרזה:
15 השטרות - שמוכרין שט"ח של יתומים לאחרים:
16 שמא יגנבו - כשנאספין לראותם כדי ללוקחם:
17 בשעה שמכריזין - כדמפרש שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה כגון לכרגא ולמזוני ולקבורה:
18 לכרגא - לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים:
19 משום דקרו להו כו' - גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין לפי שמחמת דוחק שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה לוקחים הלקוחות בזול ומבזין אותן וקורין להן אוכלי שדות הכרזה:
20 לאלתר - סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו:
21 דמקרב שוקא - יומא דשוקא:
22 איצצא - טעם הקרוב להחמיץ איגרו"ם בלע"ז:
23 זוזא חריפא - ממהר לבא לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות ואין מקיפין להן באשראי:
24 לסיכרא - שם מקום:
25 מהו לאמטויי - שיש לחוש שלא תטבע הספינה:
26 מתני' השניה - שניה לעריות שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפ' ב' דף כא.:
27 אין להן כתובה - ממאנת משום דמעצמה יוצאה שניה קנסא דרבנן הוא כדאמרינן ביבמות בפרק יש מותרות יבמות דף פה: מפני שהיא מרגילתו לנושאה שאינה מפסדת כלום בנשואין שאינה נפסלת בהן וולדה כשר איילונית משום דמקח טעות הוא:
28 ולא פירות - דין פירות והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל אין לה ואם נשבית אינו חייב לפדותה דתנאי כתובה ככתובה וכיון דאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה ואית דאמרי כלומר אף לא פירות אם אכלן אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל ואע"ג דקיימא לן בפרקין דלעיל כתובות דף מז: תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל כדתנן לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך חייב לפדותה והאי לא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו אפי' הכי לא ישלם פירות דתנאי כתובה ככתובה כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי שהוא תנאי בית דין שאינו כתוב בשטר הכתובה ואף דין פירות וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו ולקמן בפרק בתרא כתובות דף קז: אמרינן כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה אינו משלם:
29 ולא בלאות - שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה:
30 אלמנה לכהן גדול - יש לה כתובה מפני שהיא פסולה וולדה פסול על ידי נשואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה:
31 גמ' רב תני קטנה היוצאה בגט אין לה כתובה - קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא:
32 לא פסלה מן האחין - שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן יבמות דף צז. נושא אדם אנוסת אביו כו':
33 ולא פסלה מן הכהונה - משום גרושה שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים הראשונים דאמרה אי אפשי בקדושי אמי:
34 ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים - לאחר מיאונה דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים: