רש"י על כתובות ע״ד

1 משום רבי אליעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת - אף בשהחזירה כשהיא גדולה פליג ואף במגרש גדולה והחזירה וטעמיה משום דגזור בה משום יתומה בחיי האב:

2 והא הכא - גבי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו:

3 דטעות אשה אחת היא - טעות קידושי קטנה:

4 ופליגי - דקאמרי רבנן מתייבמת אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין בעל וקס"ד הוא הדין לטעות נדרים:

5 ה"ג התם היינו טעמא אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום אבל קדשה על תנאי ובעל דעתיה אתנאה ולא גרסינן בהא קמיפלגי דהא ר' אליעזר במגרש את הגדולה נמי אמר דכי החזירה אסורה לייבם דטעמא לאו משום קדושי טעות הוא ומאן דגריס לה מפרש דהאי משום ר' אליעזר אמרו דברייתא אהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו הוא דפליג ולית ליה לתנא דברייתא אליבא דר' אליעזר הא דתנא דמתניתין דיבמות קט. דאמר דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר רבי אליעזר:

6 אתמר נמי - כרבה דאמר בטעות אשה אחת גרידתא אין צריכה הימנו גט:

7 שנתכוין הוא - לחליצה:

8 ע"מ שתתן כו' - ואע"ג דלא יהבה כשרה:

9 שפיר קאמרת - בתמיה דטעמא דהכא לאו משום דאחליה לתנאיה הוא אלא משום דמעיקרא לאו תנאה הוא:

10 כל תנאי מהיכן גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן - דאם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם במדבר ל״ב:ב׳:

11 דאפשר לקיומיה - למעשה של תנאי דהיינו ונתתם:

12 על ידי שליח - כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של משה ונתנה להם אבל חליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתן לך פלונית מאתים זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה:

13 והא ביאה - הבועל לשם קידושין:

14 וקא הוי תנאיה תנאה - כדאמרינן לעיל הריני בועליך על מנת כו':

15 דאיתקוש הויות - והיתה לאיש אחר דברים כ״ד:ב׳ כל הויות קידושין במשמע כסף ושטר וביאה כי היכי דמהני תנאי בקידושי כסף ושטר דאפשר לקיומיה על ידי שליח מהני נמי בביאה:

16 במלוה - שמחל לה מלוה שחייבת לו ואמרינן בקידושין דף ו: דאינה מקודשת דמשום דמשעה שלוותה ניתנה להוצאה וברשותה קיימא והשתא לאו מידי יהיב לה:

17 צריכה הימנו גט - ואפילו הטעתו בתנאי דאין אדם עושה בעילתו זנות:

18 רבי אמי פליג אדרבי אלעזר ואמר המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל הוא דצריכה גט אבל המקדש במלוה או על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מאי טעמא בהא הוא דלא טעי להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין הילכך גמר ובעל לשם קידושין:

19 אבל בהנך טעי - כסבור יודעת היא שאין עליה נדרים לכך היא נשאת וכי בעיל אדעתא דקידושי קמאי בעיל ולא לשם קידושין במלוה לאו הכל בקיאין בהלכות קידושין:

20 הלכה - אחר קידושין אצל חכם:

21 והתירה - מן הנדרים:

22 אצל רופא וריפא אותה - מן המומין:

23 עוקר הנדר מעיקרו - שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי קא נדרת והיא אומרת לו לא וחכם אומר לה הרי הוא בא לך לידי כך הילכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה בשעת קידושין:

24 מכאן ולהבא - אבל עד עכשיו היו עליה נמצא שבשעת תנאי הקדושין הטעתו:

25 הכי גרסינן והתניא אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת - וקשיא חכם אחכם:

26 הא - דקתני מקודשת ר"מ היא:

27 דאמר אדם רוצה - אינו מקפיד אם תלך אצל חכם:

28 אין אדם רוצה כו' - הילכך אדעתא דהכי לא קידשה:

29 משום נדר - שהיתה נדרנית:

30 לא יחזיר - מפרש במסכת גיטין תרי טעמי איכא למ"ד משום קלקולא שאם אתה אומר יחזיר שמא תלך ותנשא ונמצא שם רע שאינו ש"ר או נדר נעקר ע"י חכם ומקלקלה זה ואומר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר לא יחזיר ואם חביבה היא עליך לא תמהר להוציאה ואי אתי תו לקלקל לא מהימן שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר ואיכא למ"ד כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים:

31 כל נדר שידעו בו רבים - שנדרתו בפני עשרה:

32 לא יחזיר - קסבר טעמא משום שלא יהו פרוצות בנדרים הוא וכי נדרה בפני רבים וזהו נדר שאין לו הפרה כדאמרינן בגיטין פרצה יותר מדאי קנסוה:

33 שלא ידעו בו רבים - דיש לו הפרה לא קנסוה והכי אמר התם דרבי יהודה לא חייש בנדר לקלקולא:

34 רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם - שאין הבעל יכול להפר שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש:

35 לא יחזיר - קסבר טעמא משום קלקולא הלכך בהאי איכא קלקולא דאומר אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך:

36 ושאינו צריך חקירת חכם - נדר שהבעל יכול להפר:

37 יחזיר - דבהאי לא מצי לקלקלה שהיה לו להפר ולא הפר:

38 לא אסרו צריך - חקירת חכם:

39 אלא מפני שאינו צריך - שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול דלאו כל כמיניה לומר אילו הייתי יודע לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין אלא מפני מה אסרוהו מפני שאינו צריך דיכול הוא לכחש ולומר לא הייתי יודע שאני יכול להפר וגזרו האי אטו האי:

40 מאי טעמא דרבי יהודה - דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה: