רש"י על כתובות פ״ט א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות פ״ט ע״א:ז׳ רש"י על כתובות פ״ט ע״א:י׳ »

1 כתובות פתח ↗

בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל — מוֹקֵי לַהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר כָּתַבְתִּי, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה, וְאִי לָא מַיְיתֵי רְאָיָה, אָמְרִינַן לֵיהּ: זִיל פַּרְעֵיהּ.

2 מהר"ם שיף פתח ↗

בא"ד ומגו טוב הוא כמו שנפרש בגמרא. יש לראות ומה הוצרכו כאן לומר טפי ומגו טוב מלעיל בסמוך אפילו ישאר כו' במגו דלא גרשתיך כו' והיה אפ"ל דכאן ה"א שאין המגו טוב שירא לטעון לא גרשתיך כיון שהגט לא הוציאה מידה פן תוציאה ותראה לב"ד משא"כ לעיל דלא נחתו לכך רק הוציאה גט ממש כמו שכתבתי לעיל ואע"ג דמ"מ הב"ד לא יאמינו לו אח"כ על טענתו שפרע דאף דיודע האמת שכבר הוציאה הגט ומצי למיטען לא גירשתיך מ"מ הב"ד לא יאמינו לו בהך מגו כי שמא לא פרע והגט בידה עדיין וירא לומר לא גירשתיך מ"מ הוא ישלם עתה ויקח ממנה הגט ויודע בעצמו האמת שאין הגט בידה וקושטא שיכול לטעון אח"כ לא גירשתיך אלא דלא משמע כן מתוס' שכתבו שיהיה נאמן לומר פרעתי במגו וכו' ועוד ממ"ש כמו שנפרש בגמ' משמע שכוונתן לקושית התוס' בד"ה מגו כו' ובד"ה יכול לומר לא גירשתיך כו' דלפי"ז הול"ל כמו שמפורש בגמ' ועוד דבגמ' היינו לרב שפירש הוציאה גט ממש ומאי ראיה לכאן לר"י דפי' אפילו עידי הגט דאפשר דנשאר הגט בידה דמתירא לומר לא גירשתיך. אבל נראה דלעיל אם נניח שאין מגו טוב מאי איכפת מכ"ש שיש נ"מ עוד שתפסיד בהשארת הכתובה למ"ד אין כותבין שובר במקום שאין מכירין והם דברים של מה בכך משא"כ כאן לפרושי קושטא דמתני':

3 תוספתא כפשוטה על כתובות פתח ↗

34-36. בראשונה היו אומ' המוציאה כתובה צריכה שתוציא עמה גט דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' מן הסכנה ואילך התקינו שתהא מקרעתו בבית דין וגובה בה. בד, כי"ע וקג"נ: וגובה בו. ועיין להלן. ובמשנתנו פ"ט מ"ט: רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט. והלשון בתוספתא מגומגם, וצריך לפרש שר"מ שנה משנה ראשונה כסתם משנתנו, וכבבא שלפניה כאן, ואם לא הוציאה גט נאמן לומר שובר היה לי ואבד, אפילו היו לה עידי גירושין, כשמואל בבבלי פ"ט א' עיי"ש ברש"י ד"ה במקום, וחכמים שהם רשב"ג של משנתנו מוסיפים שמן הסכנה ואילך שפחדו לשמור על הגט מקרעת את הגט בב"ד ומשמידה אותו וגובה בו, כלומר, בעדי גירושין, וכותבין לו שובר לכולי עלמא. ולפי גירסת כי"ו הכוונה שגובה בכתובתה, ובעדי גירושין.ובבבלי פ"ט ב' העמידו את משנתנו אליבא דרב בשאין שם עדי גירושין, וכולה רשב"ג ובדרך חסורי מיחסרא, עיי"ש. אבל את התוספתא כאן אין ליישב בדרך זו, ובעל כרחה מתפרשת כשמואל, כמו שהעיר בעיטור בכורים, ד"ה דר"מ. ועיין ברא"ה ובריטב"א.

9 בשלמא לשמואל - דאמר בין עיקר בין תוספת נפרעין על פי הגט:

10 מוקי לה - הא דקתני לא יפרעו:

11 במקום שאין כותבין - ומשום הכי מהימן במאי דאמר פרעתי ע"פ הגט דאמר כשתבעתני על פי הגט אמרתי בבית דין כתבתי לה כתובה וירא אני שלא תחזור ותוציאנה ואמרו לי הבא ראיה ולא מצאתי ראיה ואמרו לי פרע ובקשתי מהן שיכתבו לי שובר הואיל ועל כרחי אני זקוק לפרוע טוב לי שיהיה לי שובר וכתבוהו לי ואבד:

3 מהר"ם שיף פתח ↗

בא"ד אע"פ שאינו נאמן לומר פרעתי לכ"ע במקום שאין כותבין כו'. אף כשנאמר דלית ליה דר"י וכ"ש כשנאמר דס"ל הא דר"י הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ יכול לעכב עתה הפרעון משום שיכול לבא לידי הפסד או אם שמואל לית ליה דר"י נאמן עתה על טענת פרעתי זולת דאגה שיבא לידי הפסד דגט הוי במקום כתובה כו' וזהו הא"נ וכתבו אע"פ כו' במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין והביאה ראיה שלא כתב לה אפשר דאי לית ליה דר"י יכול לטעון פרעתי כיון דבני אותו מקום אין סומכין על תנאי לא חששתי מלפרוע לך ומ"מ אין להכריח מהא דס"ל לשמואל הא דר"י הטוען כו' מדגובה בהוציאה גט במקום שכותבין ואין עמה כתובה והביאה ראיה ולא מצי לטעון פרעתי דדלמא כיון שסמך הוא עמה על תנאי ב"ד ולא כתב לה הוי לדידיה כמו מקום שאין כותבין:

« רש"י על כתובות פ״ט ע״א:ז׳ רש"י על כתובות פ״ט ע״א:י׳ »