רש"י על כתובות פ״ד ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות פ״ד ע״ב:ד׳ רש"י על כתובות פ״ד ע״ב:ח׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

274 פירוש - כאשר אמרינן "הלכה כרבי עקיבא מחברו" עירובין מו:, אין זו הכרעה שהלכה כמוהו משום שנתברר שהדין שלו אמת בכל מחלוקת ומחלוקת, אלא רום מדרגתו הוא זה שקבע כך. וראיה לדבר, שאין הלכה כרבי עקיבא כשהוא חולק עם חבריו רש"י כתובות פד:, אם לא במקום שמסתבר טעמו של רבי עקיבא רדב"ז נדרים פ"א הכ"ד. ומוכח מכך ש"הלכה כרבי עקיבא מחברו" נאמר אף שטעמו של רבי עקיבא אינו מסתבר. וכן אם היו שני חכמים חלוקים, אחד מטמא ואחד מטהר, אם היה אחד מהם גדול מחברו בחכמה ובמנין הלך אחריו ע"ז ז.. וכן הלכה כרבי אחא בר אושיעא כשנחלק עם רבי יוסי, כי היה גדול ממנו רא"ש עירובין פ"א סימן ד. וכן בעירובין מו: הביאו כמה כללים לגבי הלכה, ואמרו שם ש"רב משרשיא ליתנהו להני כללי". ופירש רש"י שם שאינו סובר "להני כללי דכללינן לעיל פלוני ופלוני הלכה כפלוני בכל מקום, אלא היכא דמסתבר כמר הלכתא כוותיה, והיכא דמסתבר בדוכתא אחריני כאידך עבדינן כוותיה". ומ"מ הלכה כאותם כללים ר"ח ורי"ף ורש"י ורא"ש עירובין מו:, רשב"ם ב"ב קלג: ד"ה ת"ש. הרי שהכללים האלו נקבעו לא מחמת שכך מסתבר בכל מקום, אלא שהם נובעים מגדולת אותו התנא. וראה להלן הערה 304. וכן כתב האור שמח הלכות יסודי התורה פ"ט ה"ד, וז"ל: "מצאנו בתלמוד עירובין יג: שפסקו הלכה כדברי ב"ה נגד ב"ש, משום שהם היו נוחין זה לזה, ושונין דברי חבריהן. וכן רב הלכה כמותו באיסורי בכורות מט:, משום שהיה רגיל בהוראות, כמו שכתב הרא"ש פרק שור שנגח ד' וה' ב"ק פ"ד סימן ד. ושמואל הלכה כמותו בדיני בכורות שם, משום דשכיח בבי ריש גלותא, דשכיחי דיני ב"ב סה.. ואם כן כשחקרו איך לקבוע ההלכה כדברי מי, על זה יצאת בת קול ואמרה הלכה כבית הלל עירובין יג:, והלכה כרבי אליעזר בכל מקום, משום שהבת קול נאמר על האדם, ולא על גוף דבר ההלכה הפרטית. ולא על תנורו של עכנאי בפרטות. שזה שהאדם ראוי לקבוע הלכה כמותו, אין זה מופת פרטיי שכיון להאמת בדבר פלוני, רק בכללות בכל מקום ראוי לפסוק כרב נגד שמואל באיסורי, וכיוצא בזה, ובזה פליג רבי יהושע ואמר אין משגיחין בבת קול". ועל פי זה רצה לבאר שאם נביא יפסוק הלכה כאדם מסוים בכל מקום, אין הוא בגדר נביא שקר. אך אם הנביא יפסוק כפלוני בדבר מסוים, הוא יהיה בגדר נביא שקר. ובסנהדרין יא. אמרו "נתנה עליהם בת קול מן השמים, יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך". הרי שהבת קול היא זו המכירה במעלת החכם ומכריזה עליה.

2 כתובות פתח ↗

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא חֲבֵירוֹ הֲוָה, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר הֲלָכָה אִיתְּמַר, וּמָר סָבַר מַטִּין אִיתְּמַר.

7 הלכה אתמר - הלכה כר"ע מחבירו:

8 מטין אתמר - מטין ההוראה לכתחילה אחר ר"ע ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא:

« רש"י על כתובות פ״ד ע״ב:ד׳ רש"י על כתובות פ״ד ע״ב:ח׳ »