רש"י על כתובות ע״ז א

1 נכפה - חולי שממנו נופל לארץ ויש לו זמן לבא:

2 כמומין שבסתר דמי - לפי שנזהרת ביום זמנה מלצאת בין הבריות:

3 מתני' מומין גדולים - מפרש בגמרא:

4 גמ' נולדו - משנשאה:

5 ומי אמר ר' יוחנן הכי - דהלכה כרבן שמעון בהא לחודא והא בכל מקום ששנה קאמר:

6 ערב וצידן וראיה אחרונה - ערב בגט פשוט צידן במי שאחזו קורדיקוס ראיה אחרונה בסנהדרין בפרק זה בורר ובשתי ראיות נחלק הלכה כמותו בראשונה ולא באחרונה אמרו לו הבא ראיה אמר אין לי ראיה כו':

7 מתני' בעל פוליפוס - מפרש בגמ':

8 המקמץ והמצרף נחשת - מפרש בגמ' וכולן מפני שאומנות מסרחת היא:

9 שממקתו - לשון המק בשרו זכריה יד:

10 גמ' פסק פומיה - סימנא דשמואל ריח הפה אמר:

11 לא פסק פומיה מכולי פירקין - תמיד היה שגור בפיו:

12 תיקשי לך מתני' - דקא חשיב להו בתרין:

13 מקמץ צואת כלבים - לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים:

14 בשלמא מתני' לא קשיא - אברייתא דאיכא למימר האי דחשיב ליה בתרי הכי קאמר אחד בורסי קטן דהיינו מקמץ ואחד בורסי גדול:

15 בורסי קטן - שהוא עני ויש לו עורות מעט:

16 הכי גרסינן תנאי היא דתניא מקמץ זה בורסקי ויש אומרים זה המקמץ צואת כלבים והכי גרסי' לה בתוספתא והא דרבי יוסי ברבי יהודה מלתא אחריתי קאמר ושם היא שנויה:

17 חשלי דודי - מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא:

18 מעיקרו - ממקום מוצאו מן הארץ:

19 אכסוהו שערי - האכילוהו שעורים כבהמה כל הנאכל שלא כדרכו קרי ליה כוסס:

20 וקאמר לה - להא מילתא דרב:

21 משמיה דר' יוחנן - דאיהו נמי כרב סבירא ליה:

22 אין מעשין - אין כופין להוציא:

23 אין כופין - דלא כפינן אפריה ורביה:

24 ואלו שכופין - הני אין אפריה ורביה לא:

26 בשלמא לרב אסי - לא תקשי הא דלא חשיב פסולות במתניתין דאיכא לשנויי:

27 דרבנן קתני - הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא:

28 ליתני נשא אשה ושהה כו' - דמדאורייתא לא מיחייב לאפוקה דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה אבל מדרבנן קאמר דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי:

29 הא במילי - אפריה ורביה במילי מייסרינן בשוטי לא רדינן ליה אבל הנך בשוטי נמי רדינן ליה שאי אפשר לה לקבל: