רש"י על כתובות נ״ז ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות נ״ז ע״ב:ו׳ רש"י על כתובות נ״ז ע״ב:ח׳ »

1 מהר"ם שיף פתח ↗

ברש"י בד"ה נותנין לה שלשים יום כאלמנה משעת אירוסין וכו'. ודאי לכאורה אירוסין היא כשבגרה וכמו שאמר בגרה יום א' ונתקדשה לכך פי' משעת אירוסין אבל אם האירוסין זמן רב אחר שבגרה שמא נותנין ל' יום מזמן שבגרה. אבל אין זה סברא כלל. והכלל העולה דלעולם אין בוצרין משעת אירוסין מל' יום. ובסוף הברייתא דבסמוך עברה עליה י"ב חודש בבוגרת נותנין לה ל' יום. וכן הוא הסברא אף שמוכנת כבר מ"מ נותנין לה חודש ימים אחר אירוסין ואפילו באלמנה שכבר מוכנת נותנין לה ל' יום כ"ש בבוגרת אע"פ שבאלמנה נותנין לה משעת תביעה לאחר אירוסין לא משעת אירוסין כמשמעות לישנא דמתני' דאין בין בתולה לאלמנה אלא משך זמן אבל משעת התחלת הזמן שוין וכמו שאמר בסמוך לא כתבועה דאלמנה דש"מ אלמנה נמי בעי תביעה. ואילו נאמר שבאלמנה נמי משעת אירוסין היה ניחא טפי המאי לאו כתבועה דבתולה ומהי תיתי לומר כתבועה דבתולה ולהקשות משום דבאלמנה לא הול"ל לישנא דכתבועה ומשני כתבועה דאלמנה דאלמנה בעצמה היא כתבועה ונותנין לה משעת אירוסין. והיה ניחא דשוה בוגרת ואלמנה לגמרי. וכן היא הסברא דמסתמא אלמנה היא בוגרת. אבל לא משמע כן דודאי ע"כ איירי בלא בוגרת דאל"כ מאי איריא אלמנה וא"כ טפי י"ל דבאלמנה משעת תביעה כמשמעות לישנא דמתני' וברייתא כנ"ל. ולהכי נמי לא פירש משעת תביעה לאחר אירוסין משום דבגרה הרי היא כתבועה משמע כל אימת שנתקדשה בבוגרת הרי הוא כתבועה מצד שהיא גדולה ובוגרת היא ואילו היו נותנין לה זמן משעת תביעה מאי בוגרת הרי היא כתבועה וכן הלשון בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה ל' יום משמע קצת מעתה משעה שנתקדשה. ובסמוך למסקנא דברייתא דאיתותב בה רב הונא ובוגרת הרי היא כתבועה דבתולה היינו תיכף משעה שנתבגרה אף שלא נתקדשה עדיין והיינו לענין זמן י"ב חודש ואם עברו עליה חודש או שתים בבגרות ונתקדשה נותנין לה לתשלומין י"ב חידש משעה שבגרה אבל לעולם אין פוחתין מל' יום משעת אירוסין וכן משמע בר"ן בהדיא ולא משעת תביעה דבוגרת לעולם כתבועה וכל אימת שנתארסה הרי היא כאלו תבעה בפירוש משעת אירוסין. ובה"א מאי לאו כתבועה דבתולה זמן י"ב חודש היא משעת בגרות וכברייתא דלקמן. אבל יש לראות דרש"י פירש כתבועה דבתולה משעת אירוסין דא"ל דהכי פירושו כתבועה דבתולה י"ב חודש מאירוסין ומ"ש רש"י מאירוסין קאי אבתולה נותנין לה י"ב חודש מבגרות שזה הבל. ועוד לבתולה נמי לא יהבינן משעת אירוסין אלא משעת תביעה. מ"מ נראה דרש"י ג"כ כוונתו משעת בגרות רק משום דהשתא שעת אירוסין ובגרות זמן יום א' הוא לכך פי' כן ולא לאפוקי שעת בגרות פי' כן. ואף שבסמוך ולארוסה שלשים יום שפירש"י משעת אירוסין היינו לאפוקי שעת בגרה אבל כאן איירי בבגרה ונתקדשה תיכף. וצ"ל כן בהכרח דלמה יפרש רש"י בהמקשה מאי לאו שידע הברייתא בסמוך משעת בגרות דלא כברייתא וק"ל. ולמאי דמשני כתבועה דאלמנה הל' יום משעת אירוסין. וכן מ"ש התוס' בד"ה מאי לאו ולא מצי לשנויי אין כתבועה דבתולה וכשקידשה וכו' ע"כ לפי"ז י"ב חודש משעת בגרות אבל ל' יום לעולם משעת אירוסין לא פחות ובאלמנה פעמים יותר אם תבעה ימים הרבה אחר אירוסין נותנין לה משעת תביעה ודו"ק:

2 כתובות פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: בָּגְרָה יוֹם אֶחָד וְנִתְקַדְּשָׁה — נוֹתְנִין לָהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּאַלְמָנָה. מֵיתִיבִי: בָּגְרָה הֲרֵי הִיא כִּתְבוּעָה. מַאי לָאו, כִּתְבוּעָה דִּבְתוּלָה? לָא, כִּתְבוּעָה דְּאַלְמָנָה.

3 הפלאה על כתובות פתח ↗

פירש"י ד"ה דבתולה י"ב חודש משעת אירוסין וכו'. ודעת הרמב"ם והש"ע דחשבינן י"ב חודש משעת בגרות. ולכאורה משמע כדבריהם דהא ע"כ משעת בגרות מתחילה להכין. כדאמר לקמן דאם עבר י"ב חודש משבגרה ונתקדשה אין לה אלא ל' יום ובזה א"ש הלשון דברייתא ולארוסה ל' יום. דבתחלה קאמר הברייתא דאם נתקדשה לאחר שבגרה מחשבים י"ב חודש משעה שבגרה. וה"א נתארסה לסוף י"ב חודש דאין נותנין לה כלל לכך קאמר ולארוסה דעכ"פ יהבינן לארוסה ל' יום. וא"צ לדחוקי כפירש"י בסמוך דיש ארוסה שאין נותנין וכו'. ודעת רש"י ז"ל נראה דמדייק ליה מלישנא דברייתא דמדקתני בגרה יום אחד ולא קאמר סתם בגרה ונתקדשה. דבשלמא ר' הונא נקט יום א' לרבותא דתיכף משבגרה לא יהבינן לה זמן אבל ברייתא דקמ"ל דבגרות הוא כתביעה הוי יותר רבותא אפילו נתקדשה אח"כ דמחשבים משבגרה. ותו דלישנא דמתניתין בנדרים בוגרת ששהתה י"ב חודש. משמעותו ששהתה היינו משנתארסה דאל"ה הל"ל בוגרת לאחר י"ב חודש. ותו דאי איירי ששהתה משנתבגרה הא משכחת זימנין שנתקדשה בחדש י"ב או אחריו. דבעינן אכתי ל" יום כדקאמר ולארוסה ל' יום ואיך פסיק דמשעברו י"ב חודש מיפר נדריה. אלא ודאי דשהתה משנתארסה קאמר. ואין לתמוה על הסברא דכיון דמשבגרה מכינה תכשיטים דהא ע"כ צריך לחלק כן כמ"ש התוספות ד"ה בגרה וכו'. לר' הונא דאף דבלא נתארסה כבר הכינה תכשיטים קודם בגרות אבל בנתארסה אפילו זמן מועט קודם בגרות יהבינן לה י"ב חודש וה"נ לדידן נהי דאם לא נתארסה עד לאחר י"ב חודש משנתבגרה אין לה אלא ל' יום מ"מ בנתארסה קודם יהבינן לה י"ב חודש משנתארסה. וק"ל:

7 נותנין לה שלשים יום כאלמנה - משעת אירוסין שכיון שבגרה היא מכינה תכשיטין קודם בגרות שאינה רוצה לשהות עוד:

8 כתבועה - כאילו תבעה להכין עצמה לנישואין:

9 דבתולה - שנים עשר חודש משעת אירוסין:

1 הפלאה על כתובות פתח ↗

פירש"י ד"ה נותנין לה ל" יום וכו' משעת אירוסין וכו'. משמע דא"צ תביעה. דאל"כ הל"ל ל' יום משעת תביעה ונראה דנפקא ליה מלשון הברייתא בגרה ה"ה כתביעה דאלמנה. דר"ל כמו תביעה דאלמנה דחשבינן ל' יום משעת תביעה ה"נ כשבגרה חשבינן ל' יום משעת אירוסין דאל"כ הל"ל בגרה ה"ה כאלמנה וכן צ"ל ע"כ כדקאמר הש"ס מאי לאו כתביעה דבתולה וכן הוא לפי האמת ע"כ דהבגרות מועיל כאילו כבר תבעה וכן הוא בברייתא דלקמן כיצד בגרה יום א' וכו'. ובזה נראה ליישב הא דמקשה בתחלה מברייתא ואח"כ ממתניתין דנדרים משום דהמ"ל דהא דקאמר רב הונא ל' יום כאלמנה היינו מ"מ כאלמנה דמשעת התביעה נותנין לה ל' יום וא"כ המ"ל דמתניתין דקאמר בוגרת ששהתה י"ב חודש היינו בלא תביעה דאחר י"ב חודש משעת אירוסין מפר נדריה דא"צ למיהב לה משעת תביעה ל' יום להכי מקדים הש"ס בתחלה דצ"ל כתביעה דאלמנה. והא דלא משני באמת כן דכתביעה דבתולה י"ב חודש היינו בלא תביעה וכשתבעה אין לה אלא ל' יום ולא תקשה לא מברייתא ולא ממתניתין. זה אינו דפשיטא ליה דמשמעות כתבועה משמע דאין חילוק בין בוגרת לתבועה דסתמא קאמר כתבועה משמע כאלו תבעה ממש ואין חילוק בין תבעה ללא תבעה ובתבעה גם כן י"ב חודש כבתולה וע"כ צריך לומר כתביעה דאלמנה וא"צ תביעה ומקשה שפיר ממתניתין דנדרים כן נראה לע"ד. וק"ל:

3 חכמת שלמה על כתובות פתח ↗

רש"י בד"ה דבתולה כו' משעת אירוסין. נ"ב פי' בבוגרת:

« רש"י על כתובות נ״ז ע״ב:ו׳ רש"י על כתובות נ״ז ע״ב:ח׳ »